לאחר בחינת ההחלטות שניתנו בתיק, וחרף העובדה כי אכן לא הוריתי בשום שלב על פיצול הדיון בין שאלת החבות לשאלת הנזק (זאת בנגוד לנטען בסעיף 3 להודעת הנתבעת מיום 6.4.20), אני סבורה כי יש לעשות כן בשלב זה. לא מצאתי כי יש בכך לפגוע בזכות דיונית או מהותית של התובע, למעט התארכות נוספת של ההליך הדיוני, ענין שיש להצר עליו, כמובן, אבל אינו יכול לעמוד, בפני עצמו, כשיקול למנוע מהנתבעת לנהל את ההליך בשאלת הנזק, ככל שיהא צורך בכך לאחר ההכרעה בשאלת החבות.
...
לאחר בחינת ההחלטות שניתנו בתיק, וחרף העובדה כי אכן לא הוריתי בשום שלב על פיצול הדיון בין שאלת החבות לשאלת הנזק (זאת בניגוד לנטען בסעיף 3 להודעת הנתבעת מיום 6.4.20), אני סבורה כי יש לעשות כן בשלב זה. לא מצאתי כי יש בכך לפגוע בזכות דיונית או מהותית של התובע, למעט התארכות נוספת של ההליך הדיוני, ענין שיש להצר עליו, כמובן, אבל אינו יכול לעמוד, בפני עצמו, כשיקול למנוע מהנתבעת לנהל את ההליך בשאלת הנזק, ככל שיהא צורך בכך לאחר ההכרעה בשאלת החבות.
אמנם איננו מצויים בדין הפלילי בו משמעות קבלת הודעת חוץ עלולה להיות ברת משקל משמעותי (ואף "הרת אסון", במובן מסויים, מבחינת הנאשם לעיתים), אולם העובדה שאנו בדין האזרחי אינה מנביעה את המסקנה כי אין כל תוקף לכללים הראייתיים האוסרים על הגשת הודעת חוץ מבלי שהתקיים חריג מתאים להגשתה.
לאור כל האמור אני מתירה את הגשת הודעת העד מחמוד מיום 28.6.16 בלבד וזו מסומנת על ידי ת/4.
בהתאם להחלטתי לעיל בסוגייה הראשונה אני מורה על הגשת סיכומי טענות הצדדים בשאלת החבות כדלקמן:
התובע יגיש סיכומיו עד ליום 1.10.20.
