מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פיצויים, החזרי הוצאות ופיצוי על אי הפרשות

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2014 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, רכיב "יתרת דמי כלכלה" אינו בבחינת "זכות נילוות" אלא הוא מהוה החזר הוצאות שהוצאו ע"י העובד בפועל.
פיצוי על אי הפרשה לפנסיה על פי תעריף היומי הנכון.
...
הנתבעים מנגד טענו כי דין תביעת התובע ברוב הרכיבים להידחות וכן יש לדחות את תביעתו האישית כנגד הנתבעים 2-3 בהעדר עילה.
על כן אנו קובעים כי התובע שעליו מוטל הנטל להוכיח אלו ימי חג לא שולמו לו, לא עמד בנטל ותביעתו נדחית ברכיב זה. הנתבעת טענה כי התובע נטש את העבודה ועל כן היה עליו ליתן הודעה מוקדמת על עזיבתו.
על כן טענת הקיזוז נדחית.
סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים כאשר סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק: הפרשי שכר תעריפי – סך של 7850 ₪ פיצוי על הפרשים בגין הפנסיה – סך של 471 ₪ הפרש דמי חופשה – סך של 236 ₪.

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2015 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

פיצוי על העדר הפרשות ל"קופת גמל": מדובר בפצוי על אי הפרשה של המעביד לקופת גמל, בשיעור של 6%.
במקרה דנן, גם אם הובטח בצורה כל-שהיא לשפות את התובע בהחזר הוצאות אחזקת "רכב פרטי", ככל הנראה כחלופה להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה, התובע לא ביקש את מימוש ההבטחה בעת עבודתו, ובנסיבות שיתוארו די בכך כדי לאיין אותה.
...
התביעה בקשר ל"ימי חגים": הגם שהנתבעת טענה כי שילמה לתובע בקשר לכך, לא מצאנו פירוט או אסמכתא פרטנית.
המסקנה היא כי התביעה ככל שהיא מתייחסת להוצאות שימוש ברכב פרטי, בנוסף ל"קצובת הנסיעה" שקיבל בפועל, תידחה.
ממילא דין התביעה כנגדה להידחות, והתובע ישלם לה 1,000 ₪ בצרוף מע"מ כשכ"ט עו"ד. סוף דבר: התביעה מתקבלת כנגד נתבעת 1 בלבד (טרי סטון בע"מ), והיא תשלם לתובע סכום כולל של 8,713 ₪, צמודים למדד ונושאים ריבית חוקית מיום הגשת התביעה (1.10.10) ועד ליום התשלום בפועל.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2015 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בפסק דינו של בית דין האיזורי התקבלה חלקית תביעתה של המשיבה, והמערערת חויבה לשלם למשיבה תשלום בעד שעות שבת, דמי הבראה, דמי חגים, חופשה שנתית, פיצוי על אי הפרשה לקרן פנסיה.
ערעורה של המערערת סב על קביעות אלה של בית הדין האיזורי: תקופת עבודתה של המשיבה; קביעת זכויותיה של המשיבה על בסיס משרה מלאה, למרות שיעבדה בהקף משרה נמוך ממשרה מלאה; גמול שעת שבת; שיעור הפצוי שנפסק למשיבה בגין פנסיה; שיעור התשלום שנפסק בגין דמי הבראה; דמי חגים; החזר הוצאות משפט שחויבה בהן המערערת בהחלטת ביניים של בית הדין האיזורי.
...
הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור על החלטת הרשם בעניין מתן ארכה להגשת ערעור שכנגד להידחות על הסף, וזאת בשל האיחור בהגשתו.
אשר על כן, נוכח העובדה שהערעור הוגש באיחור, דין הערעור להידחות על הסף, ואיננו נדרשים לדיון בטענות המערערת לגופן.
סוף דבר: הערעור נדחה.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2018 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נשאלת השאלה – מה גורלם של אחד עשר (11) חודשים נוספים לעבודת התובע? לפי הנתבעת, שעה שהצדדים הסכימו ביניהם על שינוי תנאי עבודת התובע לאחר שלושה (3) חודשי עבודה, בכך שהתובע יעבור לעבוד במשרד ולא בשטח, ממילא אין הוא יכול לתבוע כעת "החזר הוצאות רכב" שלא הוציא בפועל.
"פיצוי על אי הפרשה מלאה לפנסיה": לפי התובע בסיכומיו, נותרה יתרה של 1,929 ₪ לזכותו, בהיתחשב בכך שההפרשות היו צריכות להיות בקשר לכלל ההישתכרות (כולל עמלות).
...
אני לא מקבל את טענת הנתבעת כי היא שלחה "הודעה על שינוי תנאי עבודה", והכחשת התובע את קבלתה מקובלת עלי, מה גם שעד הנתבעת בעצמו, כשנשאל על כך בביה"ד ענה ש"הוא לא יודע" (עמ' 13, שורה 8).
נראה לי כי פסיקה לזכותו של 10,000 ₪, שהוא סכום הגבוה ממשכורת קובעת אחת, היא הולמת בנסיבות העניין.
לפיכך, התביעה ככל שהיא נוגעת לכך, דינה להידחות.
לפיכך, דין תביעת הנתבעת בהקשר זה, להידחות.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

ביולי 2014 הוגשה התביעה מושא פסק דין זה. בכתב התביעה המתוקן[footnoteRef:1], שהוא הבסיס לטענות התובעים בפנינו היום, ביקשה התובעת לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה; דמי חגים; החזר הוצאות ביגוד; ופיצויים על פיטורים שלא כדין.
] נאמר מיד כי, בפתח דיון ההוכחות שהתקיים ביום 18.6.2017, חזרו בהם התובעים מתביעותיהם לתשלום דמי חגים[footnoteRef:2]; והתובע חזר בו מהתביעה לפצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה[footnoteRef:3].
בנסיבות אלו יש לפסוק לתובעת פיצוי על אי קיום שימוע על הצד הנמוך; ובהיתחשב בשכרה של התובעת (עובדת שעתית אשר הועסקה בשכר מינימום בהקף של כ-75% משרה), הרינו פוסקים לתובעת פיצוי בסך של 3,500 ₪ בלבד.
...
לטעמנו, בשים לב לתקופה שחלפה בין מועד קבלתו של התובע/הנתבע שכנגד לעבודה (כארבע שנים), לבין מועד סיום הקשר בין הצדדים – לא ניתן לקשור בין הנזק לו טוען הנתבע/התובע שכנגד בעקבות סיום הקשר בין הצדדים להסתרת המידע הרפואי הרלוונטי בעת קבלתו של התובע לעבודה.
לאור האמור, התביעה שכנגד נדחית על כל חלקיה.
סוף דבר: מהמקובץ עולה כי על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 5,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו