פיצויים שנקבעו מראש במקרה של הפרת הסכם

בחוזה השכירות נקבע פיצוי מוסכם מראש בסך של 100 דולר של ארה"ב בגין כל יום של איחור בפנוי הנכס.

כן תבע המשיב פיצוי בסכום של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש ופצוי נוסף בגין עצם הפרת החוזה.

כלל ידוע הוא ש"אין דרכו של בית משפט שלערעור להתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים" (ע"א 2449/08 משה טואשי ואח' נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (16.11.2010).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובנספחיה, בפסק דינו של בית המשפט קמא וביתר המסמכים שבתיק בית המשפט קמא, נחה דעתי כי למעט בנושא אחד כפי שיפורט בהמשך, דין הערעור להידחות, ללא צורך בקבלת תשובת המשיב לערעור וזאת בגדרה של תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

על כן, דין הערעור להידחות בעיקרו, וכך אני מורה.

סעיף 15(א) לחוק התרופות, הוא העוסק בתניית פיצויים מוסכמים, קובע כדלקמן: "(א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן – פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". אם כן, פיצויים מוסכמים הם סכום שהצדדים הסכימו שישולם על-ידי צד אחד למישנהו במקרה מוגדר מראש של הפרת החוזה, ללא תלות בשאלה אם נגרם לתובע נזק, ומהו שיעורו (שלו ואדר, בעמ' 488-487).

...

ולדעה שונה ולפיה ההסדר לפי סעיף 15 לחוק התרופות הוא הסדר ממצה ראו: עמית, בעמ' 35-34), סבורני שלא הונחה תשתית הולמת למסקנת בית המשפט המחוזי כי חובות אלה הופרו.

לאור האמור, דין הטענה להידחות גם לגופם של דברים.

סיכומם של דברים לאור כל האמור לעיל אציע לחבריי כי נדחה את ערעורה של טר ארמה.

בספרו חוק המכר פירוש לחוק החוזים בעריכת ג' טדסקי, תשמ"ז (עמ' 282-281), כותב פרופ' אייל "חוק המכר שולל לחלוטין את ההשקפה של 'יזהר הקונה', ומתיר לקונה להסתמך באופן בלעדי על תאור הממכר בפי המוכר ועל החיובים המוסכמים בחוזה. הדין לא יהיה שונה, לפי חוק המכר, גם אם היתה לקונה היזדמנות סבירה לבדוק את הממכר והוא לא ניצל אותה, או שניצל אותה אך עקב רשלנותו לא גילה את הפגם בממכר. הוא הדין אם המוכר הציע לקונה לבדוק את הממכר והקונה דחה את ההצעה בתום-לב, או שנענה לה אך עקב התרשלותו בבדיקה לא גילה את אי ההתאמה. אף אין חשיבות למידת רשלנותו של הקונה בעיניין זה ... הדרך הקלה למוכר, הרוצה למנוע שהקונה יסתמך על אי-התאמה בממכר, היא להסב את שימת ליבו שלו אליה עובר לכריתת החוזה. לא עשה כן, לא זו בלבד שהקונה יכול לטעון לאי-התאמת הממכר, אלא שבמקרים מסוימים יהא בכך משום חוסר תום-לב במשא ומתן". כך למשל נקבע בת"א 20011-04-11 ‏ אפרת שוהם דליות נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ (25.10.2012)) כי מי שרוכש מכונית, אינו יכול להחשב כמי שעצם עיניו או ויתר על כך שיגלו את עיניו – רק מכיוון שלא נסע במכונית נסיעת מבחן, כך שבאותו מקרה נפסק כי גם אם הייתה רשלנות מה של התובע שלא ביצע בדיקה של הרכב, הרי שרשלנות זו ככל שהייתה, אינה מפחיתה מאחריותה של הנתבעת שם. גם כאשר הרוכש הפוטנציאלי נוטל את הרכב לבדיקת מצבו במכון בדיקה, אין הדבר פוטר את המוכר הפוטנציאלי מחובת גילוי פוזיטיבית של פגמים ותקלות הידועים לו ביחס לרכב.

הפרת החוזה גוררת פיצוי "קובע ומסוכם מראש בסך של 5% ללא צורך בהוכחת ניזקו הממשי". עלות הרכב היא 48000 ₪ (ממנו בוצע תשלום חלקי באמצעות טרייד-אין) ומשכך אני מעמידה את הפצוי על סך של 2400 ₪, כמוסכם בין הצדדים וסכום זה יכלול את עוגמת הנפש שהוא פיצוי מוסכם קבוע.

...

משכך, הנתבעת תשלם לתובעים סך של 9394 ₪ עבור תיקון המנוע.

סיכומו של דבר, משקבעתי שהנזק למנוע חוסה תחת האחריות החוזית אשר הופרה על ידי הנתבעת, הרי שהתובעים זכאים לפיצויים בעד הנזק שנגרם עקב ההפרה כאשר נזק זה כולל נזק ממוני ונזק לא ממוני.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובעים סך של 12747 ₪ תוך 30 יום מהיום.

הפצוי בגין הפרת אחרות של הסכם הקומבינאציה, לרבות הפרות בגין אי קבלת היתר בניה במועדים שנקבעו בהסכם, כמו גם הזכות לבטל את ההסכם במקרה של הפרות, כלול בסעיף 31 להסכם הקומבינאציה שכותרתו "הפרה וסעדים". אם כן, את הפצוי בדמות דמי שכירות חודשיים מוסכמים מראש בסך של $1,000 לכל יחידת דיור, יש להחיל אך ביחס לתקופת האיחור בהשלמת עבודות הבנייה בבניין.

...

סבורני כי לשיטת הנתבעים העיכוב בקבלת ההיתרים הינו דווקא עיכוב "סביר" בשים לב להליך הנדרש לביצוע, אישור לתב"ע בוועדה המחוזית ולאחריו קבלת היתר בניה בהתאם לתב"ע. ברי כי אין די בהכללת סעיף גורף בהסכם, כדוגמת סעיף 16 לתוספת השניה, כדי לפטור את אורקי מהתחייבויותיה בטענה סתמית כי אין מדובר באיחור הנובע ממחדלה או בטענה לקיומו של עיכוב בלתי סביר.

כמו כן, לא מצאתי כל ממש בטענת הנתבעים להעדר יריבות, וזו נדחית.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

וכן אני סבור כי צדק בית המשפט קמא, בקבעו כי תנאי המקנה לקבלן בלבד זכות לקבלת פיצויים מוסכמים במקרה של הפרה יסודית של ההסכם, ואינו מקנה זכות כזו לרוכש, הוא תנאי מקפח, משום שתנאי כזה, יש בו "יתרון בלתי הוגן של הספק" (סעיף 3 לחוק החוזים האחידים).

מבלי לפגוע באמור לעיל, יטענו התובעים כי כבקבוע בהסכם בסעיף 13.4 נקבע פיצוי מוסכם של "15% מסכום התמורה, כפיצויים קבועים ומוערכים מראש עקב הפרת הסכם זה. . . האמור לעיל יחול במקביל גם על המוכר"[ציטוט זה לקוח מתוך אחד משני ההסכמים החריגים המחילים הדדית את חובת תשלום הפיצויים כאמור].

...

התוצאה המוצעת לאור כל האמור לעיל אני מציע לדחות את ערעור המערערים ב-ע"א 11122-06-21 (החברה ורושל) ולקבל חלקית את ערעור המערערים ב-ע"א 42313-11-21 (הדיירים), כך שחלף סכומי הפיצוי שנפסקו בסעיף 165 לפסק דינו של בית המשפט קמא, יבואו סכום פיצוי של 208,333 ₪ לכל אחד מ-12 הדיירים/זוגות הדיירים המפורטים בסעיף זה, וכן שחלף חיובו של רושל באבאדז'נוב בשליש מכל החיובים שנפסקו (סעיף 168 לפסק הדין) יבוא חיובו במלוא החיובים שנפסקו, יחד ולחוד עם חברת באבאדז'נוב רושל בע"מ. כן אציע לחייב את חברת באבאדז'נוב ואת רושל באבאדז'נוב (ביחד ולחוד) בהוצאות שני הערעורים בסך 40,000 ₪.

אף שלפי ההסכמים שנכרתו עם הרוכשים, אלו שהוצגו, המסירה הייתה אמורה להתבצע תוך 15 חודשים מיום קבלת ההיתר, קרי, ביום 24.03.2015, מקובלת עלי עמדת חברי השופט אטדגי לפי היום הקובע לחישוב יהא יום 01.01.2016, העושה חסד עם הקבלן, וזאת לאור טענת הרוכשים בכתב התביעה המפנה לדצמבר 2015, גם לאור מחדלם, כאמור, להציג את כלל החוזים.

אף אני סבורה כי יש להרחיב את היקף חיובו האישי למלוא חיובה של החברה ולו בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו וממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא באשר להתנהלותו האישית של רושל שגם לא הפריד בינו לבין החברה, וגם לא התנהג עם הרוכשים בתום לב: בית משפט קיבל את גרסת הרוכשים "לפיה הנתבע שכנע אותם להיכנס לדירות כדי לחמוק מתשלום דמי שכירות"; "בהזמנת התובעים להיכנס לדירות , פעולה שהוא ביצע באופן אישי"; "לנתבע היה מניע ברור לחסוך מעצמו עלות תשלום שכר דירה שעה שהוכח כי נקלע לקשיים כספיים..."; "הנתבע גרם לסיכון בטיחותי"; "טמנו פח לתובעים"; "ניצול חוסר הבנה של הרוכשים". די באלו כדי להקים חבות אישית (ראו ע"א (חיפה) 59608-07-17, עו"ד שי טויסטר נ' דוד פנחסוב, ע"א 10362/03 ברזני נ' בן רחמים, פסקה 20).