פיצויים עקב אי קבלת אוכל גלאט כשר בטיסה

הפרות אלה באו לידי ביטוי בבאים: כשרות גלאט: בעמוד הראשון – "חלון הראוה" – של הפירסום, התחייבה הנתבעת ל-"גלאט כשר לא שרויה" שהנה רמת כשרות גבוהה, הוברר לתובעים כי נעשו בתחום זה עוולות כשרות אשר באו לידי ביטוי בבאים: אספקת משקאות בעלי כשרות רגילה ולאוכלי קטניות, מוצרי ירק שאינם בחזקת נקיים מתולעים, רמת ניקיון ירודה, אי קיומו של כח אדם מספק על מנת לפקח ולהקפיד על נהלי הכשרות הבסיסיים (משגיח כשרות אחד בלבד על כ-700 נופשים), הרתחת מים אסורה במיחמים ועוד.

לסיכום האמור, משעה שלא שוכנעתי כי הנתבעת, מארגנת הנופש, הייתה בעלת שליטה על יציאתן של הטיסות במועד (ובפרט שאזכיר כי המדובר ביום לפני חג הפסח, תקופה בה, מטבע הדברים, פעילות שדה התעופה הנה בשיא), אין כל מקום להכיר בפצוי שמקורו בטענה זו. ההמתנה באוטובוסים והקליטה לחדרים: טענה נוספת שחזרה כחוט השני במרבית תצהירי התובעים, הנה משך הזמן בו נטען בו הם המתינו באוטובוסים עד שיתאפשר להם לרדת בקירבת הכניסה לקבלה במלון לצורך קליטתם.

כן, ציין הנתבע 4 כי הוא נותן לנתבעת הכשר כשרות למעלה מ-10 שנים כאשר עוד בתחילת הדרך, ניתנו על ידו הנחיות בכתב (כדוגמת ספקי רכישות מוצרים וכד') כאשר בגין הכשרות אותה הוא מעניק, הוא אינו מקבל מהנתבעת שכר כאשר מבחינתו הייעוד הנו "לזכות יהודים". כן, ציין כי למעשה מי שמשמש זרועו הארוכה בשטח הנם משגיחים מטעמו כמו במקרה של הנופש נשוא התביעה עמם הוא היה נמצא בקשר שוטף (ר' ע' 278 שו' 22-35 לפרו').

לסיכום סוגיית הטענות לעניין הכשרות; מלבד זאת שכאמור לא הוכח כי נפל כשל מערכתי ומהותי בכשרות שהובטחה, ראוי לציין כי גם התובעים אשר העלה טענות כאלה או אחרות לעניין הכשרות, לא נימנעו בסופו של יום מביקורים בארוחות בחדר האוכל לאורך כל ימי החג (ר' למשל עדות התובע 40 ע' 206 שו' 1 לפרו'), כאשר ההשלכה המהותית מבחינת חלקם נוכח "ממצאיהם" בעיניין הכשרות, באה לידי ביטוי בהמנעות מאכילת עלי ירק ולא המנעות מאכילת סוגי מזון אחרים (ר' לדוגמא עדות התובע 1 שע' 31 שו' 1-4 לפרו').

זאת בין היתר ,מאחר ועסקינן בפצוי שמקורו בגין נזק לא ממוני וכן מאחר שלא הוברר דיו מחומר הראיות שהונח בפניי, מהו שיעור החוב של כל אחד מהתובעים האמורים, וכן לאור זאת שממילא שמורה לנתבעת הזכות למצות את טענותיה בנידון במסגרת הליכים האחרים והעצמאיים שעולה כי היא נקטה לצורך גביית אותם חובות נטענים.

...

סוף – דבר: אשר על כן הנני מורה לנתבעת 1 לפצות בסך של 2,500 ₪ כל אחד מהתובעים הבאים: 1, 2, 6, 7, 8, 11, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 22, 23, 24, 25, 26, 27 ,28, 29, 30, 31, 32, 33, 34, 35, 36, 37, 38, 40, 41, 44, 45, 46, 47, 48 ו-49.

התביעה כנגד הנתבעים 2-4 נדחית בזאת ללא צו להוצאות.

כמו כן, הנני מורה כי הנתבעת 1 תישא בהוצאות התובעים ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

בקשר הטלפוני הרופף שהיה עם שמעון המדריך במהלך הטיול, עקב בעיות קליטה, הודיע שמעון כי הבשר שהיה אמור להגיע למלון בבאנף הגיע בכמות חסרה ולפיכך לא יישאר בשר כשר לשבת.

בקדם המשפט אשר היתקיים בתאריך 9.5.13 העידה הגב' הומינר כי האוכל בספינה היה כשר אך בלתי אכיל: "הייתה חבילה קטנה בתוך קלקר שחור ועטוף בניילון נצמד לא ראינו את האוכל והטעם היה איום ונורא ואחרי כמה ימים החלטנו שאנחנו לא יכולים לאכול. כמה ימים לפני יציאת הטיול המדריך אמר לנו שהם השקיעו הרבה כסף בסטייקים ושניצלים. האנייה סיפקה את האוכל לפי הדרישה שלהם והם כנראה הוסיפו מבחינתם את התוספות אכלנו סלט עגבניות ובצל שמו לנו חתיכה של סלמון בנייר כסף אפילו לא ידעו לעשות לנו תפוחי אדמה שאפשר יהיה לאכול". מדריך הטיול מר שמעון עטר העיד בקדם המשפט כדלקמן: " האוכל הכשר באנייה חייב להיות סגור בצורה כזאת בגלל מיגבלות הכשרות. לגבי טעם וריח של אוכל כשר לא אדבר כי כל הנוסעים שאכלו אוכל כשר אכלו אוכל כזה. האוכל ארוז כמו במטוסים וכל הנוסעים באנייה שאכלו כשר אכלו בכלים חד פעמיים. לעומת זאת אנחנו דאגנו לצלחות וסכו"ם חדשים כדי שלא נצטרך לאכול בכלים חד פעמיים. כמו כן דאגנו שבכל ארוחה יהיה סלט חי, היה דג סלמון בתנור. כמות הדגים שנאכלה באותו שבוע מרשימה ביותר. בקינוחים דאגנו שכל סועד יקבל 3 קינוחים בכל יום. זה נכון שהוזמן גם אוכל נוסף, זה משום שהחב' משתדלת תמיד לתת את המאקסימום שהיא יכולה אבל לו היה האוכל הנוסף מגיע הוא היה ארוז באותה צורה...לגבי האוכל במלון הייתה ארוחה מלאה היה סלט ירקות, דגים, אורז, תפוח אדמה, ירקות מאודים פירות קפה ותה. בנוסף היה אמור להיות בשר אבל הבשר לא היה אותה חתיכה אלא תוספת ושמנו את זה באמצע השולחן. זו הייתה תוספת לדגים שכולם קיבלו. לגבי המרק – מה שקרה במלונות האלה אנו משאירים כלים שלנו לבשל. מה שקרה זה שהם הטריפו את הסיר ולכן השתמשנו בשקיות מרק לאותו ערב...אבל זה לא הרושם כאילו שקיות המרק היה האוכל היחיד, הייתה ארוחה מלאה. לגבי המלון בקלגרי – אני הבנתי מהחב' ידעתי על זה יומיים קודם שהוא הוחלף בגלל שמשום מה אי אפשר היה שהקייטרינג הכשר יבוא לשם...לגבי העובדה שהיינו כביכול שבויים מיום שישי- ראשון, לא הייתה תוכנית ביום שישי שלא עשינו. ביום שבת היינו אמורים להיות במוזאון אינדיאני ובמקום זה היינו במוזאון אחר. הסיור שהיה אמור להערך בשבת במרכז העיר נערך ביום ראשון.

מר זלוטניק ציין בחקירתו הנגדית, כי האוכל הכשר המסופק בספינה הנו אכל קפוא כשר גלאט והנתבעת אינה מסתפקת בכך ומנסה לשפר ולכן הוזמנו מספק אמריקאי תוספות.

הנני סבורה כי התובעים ניצלו לרעה את רצונה הטוב של הנתבעת ויוזמתה לבוא לקראתם ולהציע להם פיצוי בשל היותם לקוחות חוזרים של הנתבעת, תוך רצונה של הנתבעת לשמר את לקוחותיה.

...

בקדם המשפט אשר התקיים בתאריך 9.5.13 העידה הגב' הומינר כי האוכל בספינה היה כשר אך בלתי אכיל: "הייתה חבילה קטנה בתוך קלקר שחור ועטוף בניילון נצמד לא ראינו את האוכל והטעם היה איום ונורא ואחרי כמה ימים החלטנו שאנחנו לא יכולים לאכול. כמה ימים לפני יציאת הטיול המדריך אמר לנו שהם השקיעו הרבה כסף בסטייקים ושניצלים. האנייה סיפקה את האוכל לפי הדרישה שלהם והם כנראה הוסיפו מבחינתם את התוספות אכלנו סלט עגבניות ובצל שמו לנו חתיכה של סלמון בנייר כסף אפילו לא ידעו לעשות לנו תפוחי אדמה שאפשר יהיה לאכול". מדריך הטיול מר שמעון עטר העיד בקדם המשפט כדלקמן: " האוכל הכשר באנייה חייב להיות סגור בצורה כזאת בגלל מגבלות הכשרות. לגבי טעם וריח של אוכל כשר לא אדבר כי כל הנוסעים שאכלו אוכל כשר אכלו אוכל כזה. האוכל ארוז כמו במטוסים וכל הנוסעים באנייה שאכלו כשר אכלו בכלים חד פעמיים. לעומת זאת אנחנו דאגנו לצלחות וסכו"ם חדשים כדי שלא נצטרך לאכול בכלים חד פעמיים. כמו כן דאגנו שבכל ארוחה יהיה סלט חי, היה דג סלמון בתנור. כמות הדגים שנאכלה באותו שבוע מרשימה ביותר. בקינוחים דאגנו שכל סועד יקבל 3 קינוחים בכל יום. זה נכון שהוזמן גם אוכל נוסף, זה משום שהחב' משתדלת תמיד לתת את המקסימום שהיא יכולה אבל לו היה האוכל הנוסף מגיע הוא היה ארוז באותה צורה...לגבי האוכל במלון הייתה ארוחה מלאה היה סלט ירקות, דגים, אורז, תפוח אדמה, ירקות מאודים פירות קפה ותה. בנוסף היה אמור להיות בשר אבל הבשר לא היה אותה חתיכה אלא תוספת ושמנו את זה באמצע השולחן. זו הייתה תוספת לדגים שכולם קיבלו. לגבי המרק – מה שקרה במלונות האלה אנו משאירים כלים שלנו לבשל. מה שקרה זה שהם הטריפו את הסיר ולכן השתמשנו בשקיות מרק לאותו ערב...אבל זה לא הרושם כאילו שקיות המרק היה האוכל היחיד, הייתה ארוחה מלאה. לגבי המלון בקלגרי – אני הבנתי מהחב' ידעתי על זה יומיים קודם שהוא הוחלף בגלל שמשום מה אי אפשר היה שהקייטרינג הכשר יבוא לשם...לגבי העובדה שהיינו כביכול שבויים מיום שישי- ראשון, לא הייתה תוכנית ביום שישי שלא עשינו. ביום שבת היינו אמורים להיות במוזיאון אינדיאני ובמקום זה היינו במוזיאון אחר. הסיור שהיה אמור להיערך בשבת במרכז העיר נערך ביום ראשון.

ב-ת"א (מחוזי מרכז) 5731-08-07 קיכל נ' בזק קבע כב' השופט פרופסור גרוסקופף כדלקמן: "לא זו אף זו, כל הפעולות עליהן מצביעה בזק הן בגדר "דבר של מה בכך". כידוע החוק אינו עוסק בזוטות, לכלל זה יש אומנם ביטוי מפורש רק בפקודת הנזיקין (נוסח חדש) סעיף 4 שכותרתו "מעשה של מה בכך" אולם אני סבור כי הוא מהווה עיקרון כללי במשפט הישראלי ולו מכח החובה להשתמש בזכויות משפטיות בתום לב (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי)) החל על כל חיוב וכל פעולה משפטית מכח סעיף 61 (ב) לחוק.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה.

בהנתן התקופה החריגה והסכום שנפסק לעיל, לא מצא בית המשפט קמא להוסיף ולפסוק פיצוי בגין עגמת נפש.

באשר לסוגיות העובדתיות והגם הפער הנחזה מכתבי הטענות, לא מצאתי כי קיימות בין הצדדים מחלוקות מהותיות למעט אלו אשר עניינן היתנהלות המבקשת לאחר מתן הודעת הביטול, וממילא לא נמצאה הצדקה בדין או בנתוניו של המקרה הפרטני, להתערבותה של ערכאת העירעור בחלק הארי של הממצאים אליהם הגיעה הערכאה הדיונית המבררת, ועד כמה שאלו נדונו על ידה וכמפורט להלן: המשיבה, הנה אזרחית ותיקה, אשר ביקשה לצאת לטיול מאורגן, בו יוגש אוכל כשר, ליפן.

לא סביר לראות בהופעה זו, ככל והיא נעשית אך ורק על דרך של הצגת המוצרים באתר האנטרנט של העוסק, ושלא עקב פירסום יזום או פנייה או הצגה של אתר העוסק ממקור אחר, כ- "פנייה" לצרכן, כמשמעות מונח זה בחוק.

ויודגש; אילו היו הראיות מלמדות כי המשיבה פנתה למבקשת, לדוגמא, לצורך רכישת כרטיס טיסה בלבד, אך בסופו של יום שוכנעה על ידי המבקשת לרכוש חבילת תיור, או אילו היו הראיות מלמדות כי כניסת המשיבה לאתר האנטרנט של המבקשת נבעה מדיוור של השרות/מוצר, מפנייה שמקורה בפעולת שיווק של המבקשת (כדוגמת פירסומת, הפנייה של קישור לאתר וכיוצא באלו), לא מן הנמנע כי היה מקום לראות במבקשת כגורם היוזם של הפנייה לשיווק המוצר, ומשכך גם את הארוע בכללותו כארוע של שיווק מרחוק, כמשמעותו בהוראות חוק הגנת הצרכן, וזאת אף אם שיחת הטלפון בהמשך, הייתה מצד המשיבה.

עובדתית - סוגיית עצירת גביית התמורה, או זכוי המשיבה בגין היתרה אשר אף המבקשת אינה חולקת כי מגיעה לה, לא נבעה מפעולה יזומה של המבקשת, או מחישוב דמי הביטול להם היא זכאית לשיטתה, אלא אך ורק – עקב פניית המשיבה לחב' כרטיסי האשראי בדרישה לביטול החיוב עקב טענה לאי קבלת תמורה.

...

לאחר שחזרתי ונתתי דעתי לכתבי הטענות, פסק דינו של בית המשפט קמא וטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי יש ליתן רשות ערעור וכי דין בקשת רשות הערעור להתקבל בחלק הארי.

לעניין זה, אני מוצאת כי פרשנות סבירה של סעיף 14ג1(ג) לחוק הגנת הצרכן, (מטרה והיסטוריה), תכליתם של דיני הצרכנות כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקתו של כב' בית המשפט העליון, והשתלבותה של הוראת חוק זו במכלול הוראות הדין, מכוונים כולם למסקנה על פיה נקודת האיזון אינה מצויה בקביעה על פיה די בקיומו של אתר האינטרנט בו מוצגים פרטי ההתקשרות עם העוסק ומוצריו, על מנת שייראו בהתקשרות עמו, כעסקת מכר מרחוק.

סוף דבר, אני מוצאת להיעתר לבקשת רשות הערעור, וזו מתקבלת במובן זה שהמבקשת אינה זכאית לקבל החזר בגין ביטול ההתקשרות עם המשיבה מכוח הוראות סעיף 14ג1 לחוק הגנת הצרכן, וקביעותיו של כב' בית המשפט קמא לעניין זה מבוטלות.

כמו כן, פיטוריו לא נדונו בועד העמותה וחבריה לא ידעו על כך. התובע ביקש לקבל את יתרת פצויי הפיטורים; פדיון חופשה; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד); גמול שעות נוספות; גמול בגין עבודה בימי חג ובימי שבת; הפרשות לפנסיה; הפרישי שכר; דמי הבראה; פצויי בגין אי מסירת תלושי שכר בהתאם לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר) ופצוי בגין פירסום לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע).

מר קוזניאק, שהעיד מטעם התובע, הצהיר שהדמות הדומינאנטית בבית הכנסת היה התובע, ובכל פעם שהוא בא לבית הכנסת התובע היה שם. התובע קיבל את המתפללים, דאג להושיב אותם במקומות, דאג להוסיף כיסאות אם היה עומס, בשבתות ארגן את שולחן הקידוש, ובאירועים של שבת חתן דאג לארגן את האולם, לחלק את האוכל לאורחים ועוד.

בהיתחשב בהשלכותיה של טענה זו מעצם היותה עבירה פלילית, לרבות על שמו הטוב של העובד, הרי שהנטל אף מוגבר (ראו: ע"ע (ארצי) 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, מיום 25.4.06; ע"ע (ארצי) 85/07 שוויש – גלאט ירושלים מוצרי בשר כשר למהדרין בע"מ, מיום 7.2.08).

במסגרת הסכם סיום יחסי העבודה סוכם בעיניין חופשה כי: "העובד נמצא בחופשה מיום 1.12.15 ועד ליום 15.12.15. ימים אלו לא ינוכו מיתרת ימי חופשה לפדיון, שתהיה לפיכך 32 יום. העובד זכאי לפדיון 32 ימי חופשה אלו". כמו כן נקבע כי: "בגין רצף בהעסקה בין העמותות, זכאי העובד לתוספת של 60 ימי חופשה על 32 הימים האמורים לעיל. מוסכם כי בגין נסיעות לארה"ב (עלות כרטיסי טיסה וימים) של העובד ע"ח העמותה, ינוכו מתוספת ימי חופשה אלו 15 יום, והעובד זכאי לתשלום בגין תוספת ימי חופשה זו רק עבור 45 ימים" (כאמור, העתק הסכם העבודה צורף כנספח 5 לתצהיר התובע).

...

על כן, טענות התובע בעניין פרסום לשון הרע לא הוכחו ודינן להידחות.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת 3 לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: סך של 69,361 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התביעה כנגד הנתבע 1 והנתבעת 2 נדחית במלואה.

ככלל הוגשה התביעה לפיצוי בשיעור של 50% מהסכום אותו שילמו התובעים, כאשר חלק מהתובעים מוסיף על כך סכומים נוספים בגין עגמת נפש, הוצאות נסיעה וכו', ותביעת שניים מהתובעים (תובעים 21 – 22) הוגשה על מלוא סכום הנופש, בעיקר עקב הפרה נטענת של התחייבויות הנתבעת ביחס לכשרות.

לתובעים הובטח בעלונים שמסרה להם הנתבעת, בין היתר, "נופש מדהים גלאט כשר", של "10 ימים מלאים", "בסמוך לעיר איזמיר", כש"באזור המלון שוק גדול המונה כ-900 חנויות", הנופש ב"רמה אחת מעל כולם בשיטת 'הכל כלול'", "העברות מהבית לשדה התעופה", "פנסיון מלא", "שלוש ארוחות ביום", "חוויה בלתי נשכחת" ו"ליל פסח כהלכתו".

בין היתר, מאחר ולא קיבלתי את טענות התובעים כנגד הנתבעת בדבר האיחור בטיסה, גם אינני מקבלת את טענתם בדבר גזילת יום הנופש הראשון בשל כך שהתובעים הגיעו למלון מאוחר והיו עייפים מכדי לנצל את היום הראשון לחופשה.

גם הנתבעת סברה כי עליה להגיש לנוסעים ארוחת צהרים הגם שזו לא היתה רשומה בתוכנית ואני סבורה כי היה עליה לחלק אוכל סביר לנוסעים גם עבור ארוחת הערב במיוחד כשבחלק מהפרסומים (שאותם קיבלו חלק מהתובעים) נאמר "אירוח על בסיס פנסיון מלא במשך עשרה ימים" ו"שלוש ארוחות ביום".

...

לסיכום.

הנתבעת תשלם לתובעים 1 – 14 ו-17 – 27, 2.5% מהסכום ששילמו עבור הנופש כדלקמן: תובעים 1-2: 15,400 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים חלק יחסי של האגרה, כיחס בין סכום פסק הדין לסכום התביעה וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות), בתוספת מע"מ, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.