פיצויים על תאונת עבודה עם ציוד מכני

בעיניין התנאים הנדרשים לצורך בחינת תביעה על פי תורת מקרוטראומה נקבע בעיניין עב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר נח, (מיום 22.12.14) כדלקמן: "תורת המקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת "מחלות המיקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות "סגורה". מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מיקצוע ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל.

בטופס הצהרה לפקיד התביעות חזר התובע על עקרי הדברים: "אני טוען כי הישיבה בתוך קבינה של שופל או של משאית גרמה לכאבים. העבודה היא תמיד בטלטולים. העבודה בעיקר מתבצעת בדרכים לא ישרות. יש הרבה קפיצות, נסיעה בשטח עפר. כשאני מכניס את הכף של הופל לתוך הקיר יש היתנגדות של הגוף, הגוף מקבל טילטלה כל הזמן ותמיד הגוף מקבל חבטות, יש הרבה קפיצות של הגוף. ביום עבדתי עם השופל בין 6-6.5 שעות ביום... במשאית הייתי נוסע בדרכים קטסטרופאליות. נסיעה מעל 20 "גומרת" אותך, כל הנסיעה בטלטלות, בקפיצות.

התרשמנו כי התובע במסגרת עבודתו הן כמפעיל מנוף והן כמפעיל ציוד מכאני הנדסי כבד, ביצע פעולות חוזרות ונישנות בידיו, בחלק משמעותי של יום העבודה, לצורך הפעלת הכלים עליהם הוא עבד באמצעות ידיות הפעלה (ידיות סטיק).

...

דיון והכרעה תורת המיקרוטראומה – כללי תורת המיקרוטראומה, מאפשרת הכרה בצירוף של פגיעות כתאונה בעבודה, ככל שניתן להגיע למסקנה כי כל אחת מפגיעות הינה בעלת אופי "תאונתי" וגרמה לנזק מסוים, גם אם זעיר ובלתי נראה.

מצאנו תמיכה ליישום תורת המיקרוטראומה במקרים של נהגי מוניות בשל הקשר בין מחלות הגב לבין הרעידות או התזוזות החוזרות של כסא הנהג.

בנוסף מפנה ב"כ הנתבע כמוצא שלל רב לתשובות מנהל משאבי אנוש במפעל לשאלות שהופנו אליו על ידי הנתבע ובמסגרתן ציין: "עבודת מפעיל ציוד צמ"ה היא עבודה רצופה עם הידיים והרגליים במשך כל המשמרת, אך ללא חזרתיות למיטב הבנתנו, כמו כל נהג רכב המשתמש בידיו וברגליו בזמן הנהיגה". לטעמנו שעה שמנהל משאבי אנוש לא זומן לעדות על ידי הנתבע אין לתת משקל רב לעדותו, מקום שהיא עומדת בסתירה לעדותם של התובע והעדים מטעמו אשר בניגוד למנהל משאבי האנוש נהגו בפועל על הכלים המדוברים והעידו אל אופי העבודה מחווייתם ומנסיונם האישי.

בפנינו תביעה במסגרתה התבקש בית הדין להכיר במותו של המנוח מר רן דביר ביום 7.1.14 כתוצאה מארוע לבבי כפגיעה בעבודה וזאת לאחר שתביעת התובעת מיום 9.4.14 שהוגשה לנתבע לתשלום גמלת תלויים כאלמנה של נפגע עבודה ובגין פטירת בעלה המנוח, נדחתה.

התובעת הוסיפה ופרטה בעיניין זה תוך שהיא מצינת כי בפועל במהלך ביצוע עבודות החפירה, אשר הייתה כרוכה להערכת המנוח בטרם תחילת העבודה בשימוש במחפרון פשוט, וביום עבודה אחד בלבד, התברר כי מדובר כעבודה קשה ומרובה אשר יש לעשות בה שימוש בציוד מכאני הנדסי כבד ויקר במשך מספר ימים.

במכתב דחיה מיום 24.2.15 בנימוק שלא הוכח קיומו של ארוע תאונתי שארע תוך כדי ועקב עסוקו של המנוח במשלח ידו אשר גרם לאוטם.

וכן על דברים שנאמרו לו על ידי בעל הבית בהמשך הדרך לאחר פטירת המנוח בעת שהוא עצמו ביקש לקבל פיצוי על הגידול בהקף העבודה.

העד מר גילי בר שהיה חבר ילדות של המנוח, וגר בשכנות למנוח העיד כי הוא נהג להתראות עם המנוח מדי יום ולשוחח עמו בטלפון באופן קבוע; כי המנוח היה חברו הטוב ביותר וכי הם נהגו לשתף זה את זה "בהכל". לדבריו, יומיים לפני פטירתו הוא שוחח עם המנוח אשר סיפר לו כי הוא "הסתבך" עם עבודה גדולה וכי סיבת ההסתבכות הייתה תימחור לא נכון של העבודה שאמורה הייתה להסתיים תוך יום אחד אולם נמשכה מספר ימים.

...

הכרעה נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות ועיינו בטענות הצדדים הגענו למסקנה כי אין מנוס אלא לדחות את התביעה כבר בשלב זה וזאת מהטעמים כדלקמן.

לאור כל האמור, לא שוכנענו בגרסה כי "ההסתבכות" לה טענו התובעים בכתב התביעה, הייתה עניין ממוקד בזמן שהיה קשור בגושי בטון שהתגלו בתחתית הבריכה, וזאת נוכח הסתירות בגרסאות העדים ולאור מכלול הראיות.

כך גם בעדותו של העד מר גילי בר, מצאנו קושי.

לאור כל האמור, לא הוכח אירוע ממוקד בזמן ובמקום, ודאי שלא אירוע חריג, ומשכך יש לדחות את התביעה.

נסיבות ארוע התאונה: בסעיף 1 לכתב התביעה המתוקן, נטען כי התובע עבד כמלגזן ומפעיל ציוד מכאני הנדסי אצל הנתבעת 1, נפגע ביום התאונה בעת שנהג במלגזה מ.ר. 26753 (להלן: "הרכב") ובעת נסיעתו ברכב בסמוך למכולה שהועמסה בברזל באמצעות מנוף משאית מ.ר. 5273557 (להלן: "המשאית") מוט ברזל נשמט ממנוף המשאית ופגע בחוזקה ברגלו השמאלית.

הודעה על תאונת דרכים של משטרת ישראל: "בנסיעה עם מלגזה נפל מוט ברזל מגובה רב (ממנוף). ופגע לי ברגל." תביעה לתשלום דמי פגיעה למל"ל והודעה על פגיעה בעבודה מיום 24.5.11: "העובד נסע סמוך למכולה שהועמסה בברזל. מוט ברזל נשמט מהמנוף ופגע ברגלו". בטופס למתן טפול רפואי לנפגע עבודה (בל/250) מיום 24.5.11: "העובד נסע סמוך למכולה שהועמסה בברזל. מוט ברזל מהמנוף ופגע ברגלו". גירסתו של עד ההגנה יצחק פנירי, מתייחסת אף היא לנהיגה של התובע ברכב (מלגזה) במסגרת עבודתו בשטח המפעל ואף אם למיטב זיכרונו עצר לשניות בודדות, גם לגירסתו התובע נפגע על ידי מוט הברזל שנפל עליו ממנוף המשאית.

בהתאם לעובדות הצריכות לעניין בהליך כאן, התובע עשה שימוש ברכב מנועי (מלגזה) למטרות תחבורה, נפגע ממוט ברזל שנשמט ממנוף המשאית, ולכן מיתקיים רכיב הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי והארוע מהוה "תאונת דרכים" כהגדרת סעיף 1 לחוק הפלת"ד. לפיכך, יש לחייב את מבטחי המלגזה הראל נתבעת 3, בפצוי ניזקי הגוף שנגרמו לתובע.

...

בית המשפט העליון התייחס בהרחבה לאירוע בו מעורבת מלגזה ולקביעה כי מדובר ברכב מנועי כמשמעו בחוק הפלת"ד. ראה רע"א 6168/11 כלל נ' שפסו והאסמכתאות שם. קיומו של הקשר הסיבתי העובדתי אינו יכול להיות שנוי במחלוקת וכך גם הקשר הסיבתי המשפטי ובשילוב של "מבחן הסיכון" ו"מבחן השכל הישר" – המסקנה היא כי האירוע מקיים את ההגדרה הבסיסית של מאורע בו נגרם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.

לא שוכנעתי לקבל את טיעוני ב"כ התובע בסיכומים לחישובי נזק בגין הפסדי הכנסה לעבר ואובדן כושר השתכרות לעתיד, כאשר אין במארג הראיות תימוכין לראשי הנזק, ביסוסם ואופן חישובם.

אשר על כן, מחייבת את נתבעת 3 הראל חב' לביטוח בע"מ לשלם לתובע פיצוי בסך של 36,000 ₪ בצירוף הוצאות המשפט, כמו כן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ. בנסיבות, התביעה כנגד שאר הנתבעים נדחית, ללא צו להוצאות.

אקדים ואציין כי לאחר עיון בראיות ובטענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את ההודעה, כיון שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח קיומה של אחריות כלשהיא מצד כרמון, שבעטיה מוטל על כרמון לפצותה או לשפותה בגין סכומים ששילמה לתובע.

אשר לאחריותו של הממונה על הבטיחות בעבודה, נקבע בתקנה 10 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ממונים על הבטיחות), התשנ"ו – 1996, כי תפקידו של הממונה על הבטיחות הנו דלקמן: (א) מתפקידו של ממונה על הבטיחות לייעץ למעביד בכל הנוגע לחוקים, לתקנות ולתקנים בעניני בטיחות, לסייע לו ולאנשי צוות הניהול והתכנון בנוגע לבטיחות, גיהות, הנדסת אנוש ובריאות תעסוקתית של העובדים במפעל ולקדם את התודעה בנושאים אלה: (1) לאתר במפעל מפגעי בטיחות וגיהות, ולהודיע עליהם למעביד; (2) לוודא קיום התקני בטיחות וגיהות נאותים במפעל; (3) לידרוש הנהגת סדרי בטיחות וגיהות נאותים במפעל, בתהליכי העבודה, במיתקנים, במבנים, בציוד ובחומרים ובכל שינוי בהם; (4) לפעול לקיום הוראות תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשמ"ד-1984, ולהכנת תכנית להדרכת עובדים; (5) לוודא הכנת תכנית בטיחות ועידכונה כנדרש בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית בטיחות), תשמ"ד-1984; (6) לוודא ביצוע הוראות תכנית בטיחות שהוכנה במפעל והכללת דרישות בטיחות וגיהות בהוראות עדכניות לשימוש, הפעלה, תיחזוקה, אחסון בטוח של ציוד, של חומרים ושל תהליכי עבודה במפעל; (7) לברר סיבותיהן ונסיבותיהן של תאונות עבודה ומחלות מיקצוע במגמה להפיק לקחים, לערוך בכתב ממצאים ומסקנות הבירורים ולהציע למעביד צעדים מתאימים למניעת הישנות התאונות; לוודא הדרכת העובדים באשר לנסיבות התאונות ומחלות מיקצוע והלקחים שהופקו; (8) לרכז את כל המידע והתיעוד הקשור לתאונות עבודה ומחלות מיקצוע שארעו במפעל; (9) להכין הוראות בטיחות וגיהות ותמצית בכתב של מידע על הסיכונים בעבודה, פירסומן ועדכונן.

לשאלה האם המקום שממנו נפל התובע היה מקום שבו היה צריך התובע לעבוד עם ריתמות ולהגן את עצמו, השיב בחיוב (עמ' 8 שורות 8 – 10).

הוא נידרש לבצע תחקירים בעקבות תאונות, לרכז מידע על תאונות עבודה כל חציון, לבדוק האם ישנו באתר שלוט, ובאתר היה שלוט, לבדוק הסברים לקבלני חוץ ובתיק קיים נוהל עבודה לכך.

כמו כן צורפו דפי מידע לכל סוג עובד, (למפעיל ציוד מכאני, למפקח הבניה, למתקין הפיגומים, לנהג משאית כבדה, לסייר הבניין לעגרונאי, לעובד גבס, לרצף, ולכל שאר העובדים המקצועיים המצויים באתר.

...

ההודעה לצד ג' שנשלחה נגד כרמון נדחית.

הנתבעת תשלם לכרמון את הוצאותיה.

לחלופין, טען המשיב כי יש לחייב את קרנית בפצוי על ניזקי הגוף שנגרמו לו מכוח חוק הפיצויים.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום, וטענו כי הבובקאט אכן בא בגדר "רכב מנועי" לפי חוק הפיצויים, בהיותו "רכב הנע בכוח מיכאני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית". בבקשתם נסמכו המבקשים, בין היתר, על פסק דינו של בית משפט זה ברע"א 613/95‏ קרנית, קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659 (1997).

כחריג לכלל זה על אודות הייעוד התחבורתי של כלי העבודה, נקבע לגבי מלגזה, כי חרף היותה גם כלי עבודה המיועד להרמת והובלת ציוד, עיקר ייעודה לשמש לתחבורה יבשתית, ועל כן היא מהוה כלי רכב מנועי (רע"א 613/95 קרנית, קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659, 670 (1997)).

...

עוד לטענתם, סיווג המלגזה בעניין נחום כ"רכב מנועי" מחייב את המסקנה כי אף הבובקט בא בגדר הגדרה זו. דין הטענות להידחות, שכן הקביעות העובדתיות של הערכאות קמא לגבי מאפייניו של הבובקט מעלות תמונה שונה מזו אשר עולה ממאפייני המלגזה המתוארים בעניין נחום, ומכאן ההצדקה למסקנה השונה לגבי סיווגם של כלים אלה.

בהתאם, נקבע כי המלגזה אשר נדונה בעניין נחום (ואשר תמונתה הוגדרה כת/1) אכן "נועדה לפעול בין מקומות גאוגרפיים שונים" (שם, בעמוד 668), וכי "תחבורה יבשתית" היא ייעודה העיקרי של מלגזה זו. לצד האמור, הודגש כדלקמן: "כדי למנוע אי-הבנות, נחזור ונדגיש שעוסקים אנו במלגזה אשר תמונה שלה הוצגה בפנינו (ת/1)... זוהי מלגזה אשר כדוגמתה קיימות מלגזות רבות שנעשה בהן שימוש להובלת מטענים ממקום גאוגרפי אחד למשנהו. מכאן, שמסקנתנו במקרה הנוכחי אינה מסקנה כללית, המתייחסת לכל 'מלגזה' באשר היא. בכל מקרה ומקרה, יש לבחון אם המלגזה שבה מדובר, על-פי טיבה ועל-פי סוגה, אוצרת בחובה סיכון תחבורתי שהוא הסיכון הדומיננטי בפעולתה" (שם, בעמוד 670).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור.