פיצויים על שבירת שן באולם אירועים בגלל משהו קשה באוכל

המבקש, סגל, פנה אל בית המשפט, כך: "אני רוצה להגיד כמה דברים. היה לי משרד לפני 20 ומשהו שנה בתל אביב, היה לי 40 עובדים. והשתנתה מדיניות וכתוצאה מכך הסתבכתי כלכלית, הסיבוך הזה זה בגלל בעיה כלכלית ולא היה לי עו"ד. אני חי היום עברתי שני אירועים מוחיים, 3 התקפי לב, 6 צנתורים ו 7 ניתוחים בידיים. וכולי כאב, לא רק בגלל פיזית גם בגלל שאני חי בשכירות ואישתי פוטרה מעבודה בגלל הקורונה. אני חי מקיצבת נכות שזה ... אני חי מרווחה שאני מקבל אוכל יבש. אנחנו מבקשים נדבות כל הזמן והכסף שאין לי אני צריך לכאבים שיש לי. אין לנו כסף לכלום. (מתייפח). נשיא המדינה נתן לי חנינה הוא ראה את המצב שלי, שהיו לי קנסות בתעבורה. ועכשיו נישברו לי שיניים תותבות, חודש וחצי אכלתי אוכל רך ולא היה לי כסף לתקן את זה. אין לי גרוש. שילמתי כבר 15 אלף ולא 13 אלף. באתי בייסורים לפה. אני בן 58. בייסורים ועשרות אשפוזים. שיקומים...". דיון והכרעה הבקשה להפחתת תוספת פיגורים לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין בקשת המבקש להפחתת תוספת הפיגורים לפצוי שהושת עליו – להיתקבל.

המבקש הטעים בבקשתו, כי אין לו יכולת כלכלית לשלם את תוספת הפיגורים שהתווספה לפצוי שהושת עליו, אך "בסיוע בני מישפחה קיים פוטנציאל כי לכל הפחות יוכל לסיים את חייו בכבוד ללא הגבלות ועיקולים... הוא רואה צורך להיתנצל בגין הפגיעה בנפגע העבירה באשר היא, ומקווה כי קבלת בקשתו להפחתת החוב תשאיר מאחוריו את המקרה שבגינו הוא חויב בתשלום". על כל אלה אוסיף גם אנוכי, כי אין טוב ממראה עיניים: בבית המשפט התייצב היום גבר בן 58, שנראה מבוגר הרבה יותר מכפי גילו, עוור גמור, שבר כלי ממש הנתון בכיסא גלגלים, שכוב עליו, למעשה, עטוף בשמיכה וברחמי כל מי שבחזהו פועם לב. ברור לי שהמבקש הוא העבריין, ולא הקורבן בתיק, ולא שכחתי זאת; אולם, בחלוף 27 שנים (ובמספרים, לבל יסבור הקורא כי מדובר בטעות קולמוס: עשרים ושבע שנים!) מבצוע העבירות, שאינן כרוכות באלימות, או במין חלילה, סבורני כי ראוי להניח לשבר כלי זה, בערוב ימיו.

בהמשך לאמור בסעיף 16 לעיל, אפוא, כאשר המבקש הוא נכה, עוור, חולה (אם לא שכיב-מרע ממש), שרוי במצוקה כלכלית ובריאותית קשה ומטופל בששה ילדים, ביניהם קטינים, סבורני כי מוטב שהסכום שהופקד ישמש למבקש לצרכיו הבסיסיים ביותר; כך, רק למשל, יוכל המבקש לתקן את שיניו התותבות, ואידך זיל גמור.

...

בהמשך לאמור בסעיף 16 לעיל, איפוא, כאשר המבקש הוא נכה, עיוור, חולה (אם לא שכיב-מרע ממש), שרוי במצוקה כלכלית ובריאותית קשה ומטופל בששה ילדים, ביניהם קטינים, סבורני כי מוטב שהסכום שהופקד ישמש למבקש לצרכיו הבסיסיים ביותר; כך, רק למשל, יוכל המבקש לתקן את שיניו התותבות, ואידך זיל גמור.

לאור האמור לעיל, כאשר מחד גיסא ניצבת זכותו של המתלונן להיפרע מהמבקש, ומאידך גיסא – הוא לא בנמצא, והמבקש נמצא במצוקה קיומית, אני קובע, ולו לפנים משורת הדין, כי אם לא תאתר המשיבה את המתלונן בתוך 45 ימים מהיום – יושב הכסף שהופקד לידי המבקש.

כמתחייב על פי הוראת סעיף 69 לחוק העונשין, הנני קובע כי בנסיבות הענין, נוכח השילוב של מצבו של המבקש, שהוא בכי רע, לשון המעטה, וחלוף הזמן החריג (עשרות שנים) – הגיע העת לשים קץ לפרשה, ועל כן לא ראיתי לתת רשות ערעור, למי מהצדדים.

לא למותר לציין את תיאור המעשים בהם הורשעו הנאשמים על-ידי בית המשפט העליון בסעיף 12 לפסק דינו: "אני מסכימים עם קביעתו של בית המשפט קמא כי המעשים שבגינם הורשעו המערערים הם חמורים ביותר. המדובר במעשי אלימות נעדרי הצדקה, שנעשו בחבורה כנגד קורבן תמים, ללא סיבה ופשר. הם מהוים ביטוי לתופעה חברתית שיש לעקור מן השורש." (לעניין זה ראו גם סעיף 18 לפסק דינו של בית המשפט העליון) לאחר הארוע נבדק התובע בבית חולים העמק, ובהמשך במרכז הרפואי רמב"ם. התובע אובחן כסובל משברים בשיניים וחבלה בלסת.

התובע סובל ויסבול מכאבים מתמשכים, במיוחד בזמן אכילה, אובדן הנאת החיים ועוגמת נפש קשה.

הנתבע מבקש להתבסס על חוות דעת ד"ר בן אפרים, אשר הוגשה מטעם הנתבעת מספר 4 (דלק) ביום 15.4.2015, ובה נקבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בגין הארוע המתואר כלל.

אכן התובע היה צעיר עת ניפצע, אולם החל בכתיבת סיפור חייו ומכל מקום לא שוכנעתי כי היה באירועים מושא כתב התביעה בכדי לשנות ממסלול חייו.

ואף זאת נאמר, כי הפיצויים העונשיים הם בבחינת "מתת-שמים" לניזוק, שכן הם באים להוסיף על הפצוי התרופתי שניתן לו בגין נזקיו.

...

אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע סך של 242,000 ₪.

כן ישלם הנתבע לתובע סך של 8,000 ₪ בגין הוצאות משפט (לרבות שכר טרחת המומחים) ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪.

התובע ישלם את המחצית השנייה של האגרה לאלתר.

התביעה היא לפצוי בגין נזקים שנגרמו לשן התובעת, שלטענתה נישברה כתוצאה מ"גוף זר" במנה שהוגש לה באולם האירועים של הנתבעת בנתניה.

התובעת ובעלה חזרו על גירסתם ולפיה, במהלך הארוע בעת שאכלה התובעת את המנה הראשונה שהוגשה לה, לפתע חשה ב"גוף זר קשה מאוד" שגרם לשבירת השן הטוחנת ולכאבים עזים בחניכיים.

עוד לדבריו, מנהל הארוע במקום לא פנה אליו במועד הארוע ולכן לא ידע על המקרה, עד לפנייה הטלפונית של התובעת אליו יומיים לאחר הארוע.

מר כליפה הוסיף כי יש לדחות את טענות התובעת וכי לא ניתן לקבל תביעה של כל מתלונן על שבר בשן.

...

לא הגזימו בדרישותיהם, תיארו את הכאבים שחשה התובעת ואת השתלשלות האירועים ואיני מקבלת את טענת הנתבעים כי לא ניתן לפצות "כל אורח" שיטען לנזק מסוג זה. ככל שהוכח כי הנזק נגרם כתוצאה מהתנהלות רשלנית של הנתבעת, אשר כשלה בכך שחפץ זר היה במזון שהוגש על ידה, הרי שעליה לפצות את הנפגע בגין הנזקים שנגרמו ברשלנותה.

עוד אני קובעת כי הנזקים הנתבעים הינם סבירים בשל שבירתה של השן, הטיפול הראשוני שקבלה, לרבות הטיפול האנטיביוטי וכן הצורך להמתין להחלמה מלאה עד לביצוע הטיפול.

מכל האמור לעיל, החלטתי לקבל את התביעה ולהורות לנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת בסך של 10,500 ₪.

התביעה היא לפצוי בגין נזקים שנגרמו לשן התובעת, שלטענתה נישברה כתוצאה מ"גוף זר" במנה שהוגש לה באולם האירועים של הנתבעת בנתניה.

התובעת ובעלה חזרו על גירסתם ולפיה, במהלך הארוע בעת שאכלה התובעת את המנה הראשונה שהוגשה לה, לפתע חשה ב"גוף זר קשה מאוד" שגרם לשבירת השן הטוחנת ולכאבים עזים בחניכיים.

עוד לדבריו, מנהל הארוע במקום לא פנה אליו במועד הארוע ולכן לא ידע על המקרה, עד לפנייה הטלפונית של התובעת אליו יומיים לאחר הארוע.

מר כליפה הוסיף כי יש לדחות את טענות התובעת וכי לא ניתן לקבל תביעה של כל מתלונן על שבר בשן.

...

לא הגזימו בדרישותיהם, תיארו את הכאבים שחשה התובעת ואת השתלשלות האירועים ואיני מקבלת את טענת הנתבעים כי לא ניתן לפצות "כל אורח" שיטען לנזק מסוג זה. ככל שהוכח כי הנזק נגרם כתוצאה מהתנהלות רשלנית של הנתבעת, אשר כשלה בכך שחפץ זר היה במזון שהוגש על ידה, הרי שעליה לפצות את הנפגע בגין הנזקים שנגרמו ברשלנותה.

עוד אני קובעת כי הנזקים הנתבעים הינם סבירים בשל שבירתה של השן, הטיפול הראשוני שקבלה, לרבות הטיפול האנטיביוטי וכן הצורך להמתין להחלמה מלאה עד לביצוע הטיפול.

מכל האמור לעיל, החלטתי לקבל את התביעה ולהורות לנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת בסך של 10,500 ₪.

כתוצאה מהמכה נגרמו למתלונן שברים בלסת, חוסר של שלוש שיניים, ניידות של מספר שיניים ונפיחות בשפתו התחתונה.

המתלונן פירט בתצהיר את הנזקים שנגרמו לו, כמפורט בעובדות כתב האישום וכן הוסיף כי בעקבות הארוע אובחן כסובל מפוסט-טראומה, סבל מכאבי ראש, נדודי שינה, עצבנות יותר, קושי לאכול, קושי בדיבור ומתחושת הקאה.

ב"כ הנאשם הגיש חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט שניתנה במסגרת ההליך האזרחי, ממנה עולה כי 11 שיניים אבדו למתלונן כתוצאה מהחבלה שנגרמה לו, בין אם באופן מיידי ובין אם מאוחר יותר, אולם כל השיניים שאבדו סבלו מאובדן תמיכה גרמי בדרגות שונות עובר לחבלה וזאת בשל מחלת חניכיים פעילה.

אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, פירט בא כוחו את הנסיבות הקשות כפי שעלו בתסקיר שרות המבחן, והדגיש כי מדובר בפעולה רגעית ואימפולסיבית שביצע הנאשם באופן חד פעמי.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי מיתחם הענישה במקרה זה נע בין 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד ל- 18 חודשי מאסר בפועל, זאת בנוסף לענישה נלווית של מאסר מותנה ופצוי למתלונן.

...

לפיכך, איני מקבל את עתירת ב"כ הנאשם לסטות ממתחם הענישה בהתבסס על המלצת שרות המבחן.

אף טענה זו דינה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שרות, זאת בהתאם לחוות דעת הממונה.