פיצויים על פיטורים ללא שימוע בשיעור משכורת של 24 חודשים

על כן, יש לחייב את הנתבעים בגין פיטורין שלא כדין, מבלי שנערך שימוע ובהליך מבזה בתשלום פיצוי בסך 120,000 ₪.

עוד טען התובע בהקשר של אופן סיום העסקתו, כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום דמי הלנת פצויי פיטורין בסך 137,857 ₪, וזאת לאור התנהלותם הכללית של הנתבעים כלפיו, שכן הנתבעת נימנעה במכוון עד לחודש מאי 2018 מלפעול עבור שיחרור הכספים שנצברו בקרן הפיצויים על שמו.

לטענתו, שכרו החודשי עומד על 24,000 ₪ לרבות התוספת עבור שעות נוספות, שכן מדובר בתוספת פיקטיבית שעה שהוא לא התבקש לעבוד שעות נוספות.

מכאן, הרי מהצהרת התובע עצמו עולה כי התוספת הנ"ל תלוית הישגים, אינה מהוה חלק מהשכר ואף שולמה לתובע לעיתים בלבד ובשעור משתנה (ראו תלושי שכר שצרף התובע בנספח 5 לתצהירו).

לבסוף בגין ארבעת החודשים הראשונים להעסקת התובע, בגינם אין חולק כי לא התבצעו עבורו הפרשות לקרן הפנסיה, סעיף 5.4.1 להסכם העבודה קובע בעיניין ההפרשות לפנסיה כדלקמן – "ביטוח מנהלים – לאחר 4 חודשי עבודה (לא רטרואקטיבי) החברה תפריש עבור רכיב התגמולים לביטוח מנהלים סכומים בשיערו שווה ל-4.17% משכר היסוד של העובד/ת באותו חודש. החברה תפריש משכרו של העובד/ת, ועל חשבון העובד/ת סך של 4.17% משכר היסוד של העובד/ת, כהשתתפות העובד/ת בתוכנית ביטוח מנהלים". (ההדגשה במקור, א.ש).

...

באשר להוצאות, אלה ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לצדדים ולא יישאו הפרשי ריבית והצמדה עד למועד תשלומם, וכדלקמן: היות והתביעה שכנגד נדחתה במלואה, ובשים לב לסכום התביעה שעמד על מיליון שקלים ולכך שהתביעה נדחתה בהיעדר הוכחה, ובשים לב לכך כי מדובר בפעם שנייה בה מוגשת התביעה בגין אותה העילה כאשר הפעם השנייה הוגשה בתגובה לתביעה עיקרית של התובע, מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת על הרף הגבוה ובסך של 50,000 ₪.

ודוק, לא מצאנו לנכון לחייב בהוצאות ריאליות כנטען בכתב ההגנה שכנגד, היות ולא הוגשו ראיות בדבר גובה התשלום של הוצאות המשפט דוגמת הסכם שכר טרחה או הוכחה אחרת לתשלום.

לא מצאנו כי יש מקום לפסוק פיצויי הלנה בגין עיכוב בתשלום הפיצויים.

הנתבע נישאל וענה "ת. עד חודש חודשיים לפני לפני סוף העסק לא ידענו את שמו האמתי. כשנכנס זאב, מעבר לתפקידו בעבודה הוא איש מישטרה, הוא מיתנדב במישטרה, שבוע אחרי שהוא ניכנס או חודש אחרי הוא בא אליי ואמר לי אתה יודע שלנכס אין היתר עבודה בארץ?, הוא שב"ח. הוא אומר לי אני לא מוכן להחזיק שבח"ים אצלי בעבודה. שאלתי אותו איך קוראים לנכס בשם האמתי, הרי יוצאים תלושים, אז נאמר לי שהוא לא יודע. הסיכום שזאב אמר לו שהוא עשה הוא אמר לו תלך הביתה ותחזור כשיש לך אישור עבודה בארץ. הוא פסק מלעבוד אצלנו ואם אני זוכר נכון לא בבטחון, אחרי כימעט חודש, באזשהו מקום הסתדר עם זאב שהוא הביא אישור מסוג כלשהוא מהמשטרה שמאפשר העסקתו ושהותו בישראל. לשאלתי את זאב אז על מי יוצאים התלושים כל התקופה שהוא עבד, הוא אמר שאלה כנראה שני בני דודם שלו שהוא הביא את התעודה שלהם. יש כפול על כל חודש, שני תלושים כנראה. ז"א שגם הסיפור של המשכורת לא כל כך נכון, הוא לא קיבל 4 וחצי אלף." (עמ' 7 ש' 13-22) (דגש ש.ש.).

לפיכך, תבע לחייב את הנתבע בגין שכר עבודה לחודשים אוקטובר נובמבר ודצמבר 2015 בסך 24,150 ₪ הנתבע טען כי לתצהיר התובע צורפו מסמכים הנחזים להיות דוחות נוכחות ואלו מסתיימים בחודש אוגוסט 2015, לפיכך אין הוכחה כי עבד לאחר חודש אוגוסט 2015 ואינו זכאי לשכר בגין תקופה זו. אין מחלוקת כי משכורת אחרונה לא שולמה.

פיצוי בגין העידר שימוע ופיטורים שלא כדין כאמור לעיל התובע פוטר בהודעה בכתב בווטספ, בעברית שאינה שפתו, הועסק אחרי סיום עבודת יתר העובדים וזכאי לפצוי בגין העדר שימוע ופיטורים שלא כדין.

פיצוי על פיטורים ללא מכתב פיטורים ופגיעה באבטלה התובע טען לפצוי ללא מכתב פיטורים, שאינו מאפשר פנייה לקבלת דמי אבטלה בסך 8,050 ₪.

חובה על התובע, לגבי החודשים בהם יש לו דוחות נוכחות, להציג חישוב פרטני של השעות בשיעור 125% ו-150%.

...

סוף דבר התביעות להלנת שכר והלנת שכר קבועה, פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה, שעות נוספות, חגים, פיצוי בגין הזכות לעבוד בישיבה, שווי ארוחות וניכויי שכר אחרים נדחות כל אחת מטעמיה לעיל.

הנתבע ישלם לתובע את הרכיבים הבאים.

לאחר ששקלנו, בכובד ראש, ואף שמצאנו כי חלק מרכיבי התביעה, מוטב לולא נתבעו כלל, על הנתבע לשלם שכ"ט ב"כ התובע בסך 7,000 ₪.

המדובר בדיווחים שהוגשו ברצף ותועדו באופן פורמאלי בתלושי השכר של התובע הכתובים גם בערבית ולגביהן אין חולק שלא מחה מעולם.

אלא שהנתבעות צודקות כי עיון בתלושים מעלה שלתובע הופרשו מדי חודש 8.33% משכר היסוד שלו בגין פצויי פיטורים והפרשות אלו הן במקום מלוא הפיצויים לפי סעיפים 31-32 לצוו ההרחבה.

פיצויים על פיטורין שלא כדין לטענת התובע הוא פוטר פעמיים ע"י הנתבעות, בפעם הראשונה כאשר הועבר להיות מועסק אצל הנתבעת 1 ובפעם השנייה כאשר נותקו יחסי העבודה בינו לבין הנתבעות בחודש ינואר 2018, כאשר בשתי הפעמים לא נערך לו שימוע כדין, ובכלל זה לא ניתן לו זימון לשימוע, לא ניתנה לו הודעה על זכותו להיוועץ בעורך דין, לא נערך פרוטוקול לשימוע ועוד.

הפרשות לקרן הפנסיה לטענת התובע, ישנו פער בין הכספים שהיה על הנתבעות להפריש לו מידי חודש בחודשו בשיעור 6% משכרו לבין הסכום שהופרש לו בפועל.

...

פיצויים לדוגמה לפי חוק הגנת השכר היות שדחינו את טענתו של התובע לדיווחים פיקטיביים וקבענו כי לא סתר את מהימנותם וכי אין להסתמך על שלושת כרטיסי הנוכחות שהציג – לא מצאנו לנכון לפסוק פיצוי ברכיב זה שהוא רכיב בשיקול דעת.

סוף דבר הנתבעות ישלמו לתובע בתוך 30 ימים מהיום את הסכומים הבאים: 35,443 ₪ בגין הפרשי שכר יסוד ושעות נוספות.

בנוסף, ישלמו הנתבעות לתובע הוצאותיו בגין תביעה זו בסך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לטענת התובעת העברתה מתפקידה נעשתה לאלתר, ללא כל הליך , בהיעדר שימוע, ממניעים זרים ובאופן פוגעני ומשפיל אשר עולה כדי פיטורים דה פאקטו שלא כדין.

בע"ע (ארצי) 30585-09-12 חברת יישום פיתרונות אנושיים בע"מ – אורית בוסי, (4.8.13) נקבע: "עגמת הנפש היא סוג של נזק לא ממוני, שככלל אין מניעה מלפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, ובכלל זה פיטורים על רקע של אפליה" או אף במקרה של פיטורים בהליך לקוי" (ר' ע"ע (ארצי) 360/99 אהרון כהן – מדינת ישראל, פד"ע לח 1; ע"ע (ארצי) 14039-07-11 חנה סולטני – מדינת ישראל, (19.12.13)).

יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בתיק ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ [פורסם בנבו] (28.02.17) שם נקבע כמצוטט: "... בנוסף, הפצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד ליתן ביטוי לעוגמת הנפש ולפגיעה בכבוד העובד שעה שפיטוריו נעשו מבלי שניתנה לו היזדמנות נאותה להשמיע את דבריו. .... במסגרת זו ניתן לשקול מיגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי (לענין בחינת מהותיות הפגם ראו: ענין אורן; ענין אהרונוב פיסקה 63); אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות (ראו ענין פלונית וענין אורן); האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד (ראו ענין אהרונוב פיסקה 63) ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד (ראו ענין פלונית פיסקה 42) ועוד.." לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאנו כי מתקיימים התנאים לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש נוכח הפגמים הרבים שפרטנו לעיל, וזאת בשלב זה ללא קשר לנזק הנפשי אליו נתייחס בנפרד בהמשך.

מכל מקום, בשני המקרים, במסגרת קביעת סכום הפצוי המגיע לנפגע מההפרה, יש להפחית מהנזק הממוני את מרכיב "הקטנת הנזק". ברוח זו פסק בג"ץ, בהתייחס למקרה שבו הפיטורים אינם מבוטלים: "הזכות היחידה העומדת לעובד היא הזכות לפצויי נזיקין על הפרת חוזה ולא לשכר בעד הזמן שמעבר לתקופת העבודה הממשית, אשר תמה ונשלמה עם הפיטורים. עם זאת הוסיף ואמר בית-המשפט כי הפצוי, אף שאינו שכר עבודה ממשי, הרי קנה-המידה שלו עלול להיות השכר שהתובע היה זוכה בו אילו המשיך לעבוד בהתאם לתנאי חוזה העבודה." א.1.

בעיניין קלפנר, שם פוטרו עובדים מטעמים פוליטיים, העמיד בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, את הפצוי הממוני שנפסק לעובדים בגין הפסד השכר על שיעור של שכר שנת עבודה (בכך נוספו שישה חודשי שכר על השישה שכבר נפסקו על ידי בתי הדין לעבודה).

אשר על כן שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין ההפרש בין השכר שקבלה עובר להעברה מתפקידה לבין הפנסיה שקבלה וזאת לתקופה של 24 חודשים.

...

עם זאת לא שוכנענו כי יש לקזז את הסכומים שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי שעה שיש בהם כדי לפצות אותה על הנכות הנפשית שנגרמה לו ואין לכך קשר לפיצוי ממוני בנוגע להפסד שכר.

אשר על כן שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין ההפרש בין השכר שקיבלה עובר להעברה מתפקידה לבין הפנסיה שקיבלה וזאת לתקופה של 24 חודשים.

כמו כן מדובר בפיצוי בגין ימי מחלה שהתובעת בחרה לקבלם והתשלום בגינן נעשו בהתאם להוראות חוק דמי מחלה והוראות התקשי"ר. בכל הנוגע לטענת של אבדן אחוזי פנסיה לא שוכנענו כי יש לפצות בגין רכיב זה, שעה שהתובעת קיבלה יותר משבעה אחוזי פנסיה נוספים בשל מצב בריאותה.

לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, הגיש התובע תביעה זו לפצויי פיטורים ופיצויי הלנתם, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהעדר שימוע, גמול שעות נוספות, פיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, תוספת וותק, אי הפרשה לפנסיה ולתגמולים ואי הפרשה לקרן הישתלמות.

יתרה מזו, אף לאחר שעומת התובע עם עדותו בתצהירו לפיה שולם לו שכר חודשי בממוצע של כ- 10,000 ₪ נטו, השיב התובע "יש 9,500" וכשעומת עם עדותו בדיון הקד"מ, השיב: "כשנכנסתי ב-2013 הוא נתן לי משכורת של 6500. הגעתי ל-9500 בסוף". בהמשך העיד התובע כי "יש לי תלושים עם 9500" נטו וכשנתבקש להפנות לתלוש אחד כדוגמא לכך, התובע עיין בתצהירו אך לא השיב לשאלה (עמוד 9 לפרוטוקול דיון 24.5.22 שורה 14 עד עמוד 10 שורה 8).

טענת התובע בסיכומיו לפיה הוא "הוכיח כי עבד שעות נוספות שלא שולמו ולא נזכרו בתלושי השכר" אינה מהוה עילה לחיוב הנתבעת בפצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, שכן אין מדובר בתלוש שכר "שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בנגוד להוראות סעיף 24(ב)". גם טענת התובע לפיה קיבל "פדיון" חופשה חלף חופשה בפועל לא הוכחה.

הנתבעת שילמה לתובע 44,578 ₪ בגין פצויי פיטורים (41,880 ₪ הופרשו לקופת פיצויים בחברת ביטוח מקפת כמפורט בטופס 161 ובנוסף 2,690 ₪ שולמו כפצוי פיטורים בתלוש 8/19, הפיצויים חושבו לפי שכר קובע בסך 8,235 ₪ =380 ₪ יומית כפול לפי 21.67 ימי בחודש כפול 69 חודשים חלקי 12).

התובע לא הוכיח כי היה זכאי לפצויי פיטורים לפי שיעור שכר גבוה יותר או הקף עבודה גבוה מזה.

בתצהירו חזר התובע על טענתו כי פוטר ללא שימוע.

...

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל: פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה בסך 1,500 ₪.

בשים לב לכך שהתביעה הועמדה על סך 475,712 ₪ ו נדחתה ברובה הגדול, החלטנו לחייב את התובע לשלם לנתבעת שכר הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 4,000 ₪.