פיצויים על הפקעת קרקע חקלאית

המומחית הוסיפה, כי הביאה דוגמאות על וועדת השגות, קרקע חקלאית ועוד פצויי הפקעה על שימוש זמני בקרקע חקלאית שם נקבע 5% כך שלא מדובר רק על דבר אחד (עמ' 15 ש' 19-26).

...

אינני מקבלת טענה זו המטילה דופי במומחית.

אינני מקבלת טענה זו. בפסק דינו בע"א 7351/17 מדינת ישראל נ' צאלח אסדי קבע בית המשפט העליון, כי כל אימת שלא שולמו הפיצויים בגין ההפקעה, על הרשות המפקיעה לשלם לבעל המקרקעין עבור אובדן דמי החכירה וכי כך גם במקרה בו הרשות לא שילמה את מלוא הפיצויים.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת, לפיה בעת תשלום הפיצוי שאינו במחלוקת היא שילמה את מלוא פיצויי הקרן וכי בנסיבות אלו הופסק המרוץ לתשלום פיצוי בגין אובדן דמי חכירה.

אין בו כל היתייחסות להפקעה או לפצויי הפקעה והפיצוי שהוא מדבר נוגע להחזר השקעות של הסוכנות במשבצת ולפצוי שיקבע שר החקלאות ככל שהסיום המוקדם ארע "לפני הורדת היבול". סעיף 17 לחוזה המשולש קובע כי במקרה של שינוי בגבולות המשבצת "כתוצאה משינויים בתכנית בנין עיר, הסדר קרקעות וכיוצא באלה" מתחייבות האגודות "לפנות את שטח המשבצת, תוך מתן פיצוים למישבת [הסוכנות] ולאגודה לפי האמור בסעיף 14 דלעיל". מכאן שבדומה לסעיף 22, גם סעיפים 14 ו- 17 נועדו לייתר את הצורך להפקיע חלקים מהמשבצת במקרים שבהם המנהל רואה צורך להחזיר לעצמו את ההחזקה בהם, ואין לפרשם כמתייחסים לפיצויים במקרה של הפקעה על פי פקודת הקרקעות.

...

סוף דבר מן הטעמים המפורטים לעיל אציע לחבריי לקבל את הערעורים שהוגשו על ידי יגל, צפריה והמדינה (ע"א 8378/11, ע"א 9029/11, ע"א 9032/11) במובן זה שייקבע כי הזכויות שהוקנו לסוכנות על פי החוזה המשולש אינן מקימות לה זכאות לקבלת פיצויים בגין הפקעת קרקעות המשבצת למעט פיצוי בשל השבחת הקרקע, אך השבחה כזו לא הוכחה במקרה דנן.

אני שותף אפוא למסקנה אליה הגיעה חברתי כי אין לראות את הסוכנות כשוכרת או כחוכרת של המשבצת, וכי הזכות האובליגטורית שיש לסוכנות לרשום שעבוד לצורך החזר ההלוואות, אינו מקים לה זכות לקבלת פיצויי הפקעה.

סוף דבר, שאני סבור כי אין לסוכנות מעמד של שוכרת או חוכרת על פי ההסכם המשולש, וכי מעמדה בהסכם זה ניתן בהיותה זרוע מבצעת למשימות קליטה, התיישבות ובניין הארץ, וכדברי השופט רובינשטיין בעניין ימית (בפסקה ל"ד): "הסוכנות היהודית היא כאמור גוף דו-מהותי בדרגה עליונה. היא זרוע של העם היהודי, היא מצויה ברמה הגבוהה ביותר של גוף שאינו ממשלתי, ומקבילה מבחינה מהותית בעניינים רבים לגופי ממשל, כפי שכאמור היתה בתקופת המנדט עד לקום המדינה, והמשיכה בצורות אחרות מאז קום המדינה". מעמד זה, של גוף מיישב, לא בא להקנות לסוכנות זכות במקרקעין או "טובת הנאה" מקום בו משתלמים לאגודה פיצויי הפקעה.

לצורך הכנת חוות דעתו נעזר מר רוגובין גם בפסיקות בתי המשפט וכן בחוות דעתו של פרופ' ברוך קיפניס בנושא "היבטים תיכנוניים-גאוגרפיים על התמורות שחלו בכפר הערבי בישראל [במיקוד מבט לגליל] משנות ה-50 ועד מחצית שנות ה-70 – רקע לדיון בתביעות על פיצויים בגין הפקעות קרקע בתחום ה'איזור החקלאי' בתכנית RP/50/42". את דמי החכירה האבודים העריך מר רוגובין לפי 5% משווי המקרקעין בכל שנה, משנת 1986 ועד לשנת 2013, וזאת על סמך החלטות ונהלי רשות מקרקעי ישראל, אשר עסקאותיה מהוות את עיקר עיסקאות החכירה לקרקע חקלאית בישראל.

...

סוף דבר בשים לב לכל האמור אני קובע כי המבקש זכאי לפיצוי בגין הפקעת המקרקעין על פי סעיף 13 לפקודה בסך של 582,240 ₪ (נכון לסוף שנת 2013).

על כן אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש את יתרת הפיצוי בסך של 339,140 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2014 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן תשלם המשיבה למבקש החזר הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 15,000 ₪.

לצורך הכנת חוות דעתו נעזר מר רוגובין בין היתר בפסיקות בתי המשפט וכן בחוות דעתו של פרופ' ברוך קיפניס בנושא "היבטים תיכנוניים-גאוגרפיים על התמורות שחלו בכפר הערבי בישראל [במיקוד מבט לגליל] משנות ה- 50 ועד מחצית שנות ה- 70 – רקע לדיון בתביעות על פיצויים בגין הפקעות קרקע בתחום ה'איזור החקלאי' בתכנית RP/50/42 ". מר רוגובין נידרש לעיסקאות השוואה שנערכו בקרקע בייעוד חקלאי בלבד, ללא ציפיות שהן ספקולאטיביות לדבריו.

...

סכום זה שולם כאמור לתובעים כסכום שאינו שנוי במחלוקת ועל כן לטענת הנתבעות יש לדחות את התביעה.

סוף דבר התובעים זכאים לפיצוי על פי סעיף 13 לפקודה בסך של 819,360 ₪.

על כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים את יתרת הפיצוי בסך של 136,560 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום חוות הדעת- 24.6.2014, ועד מועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן ישלמו הנתבעות לתובעים החזר הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 15,000 ₪.

המומחית הוסיפה, כי הביאה דוגמאות על וועדת השגות, קרקע חקלאית ועוד פצויי הפקעה על שימוש זמני בקרקע חקלאית שם נקבע 5% כך שלא מדובר רק על דבר אחד (עמ' 15 ש' 19-26).

...

אציין, כי בפסק הדין בעניין איסמעיל מצא בית המשפט העליון שלא להסתמך אף על חוות הדעת מטעם הנתבעת.

מקובלת עליי טענת הנתבעת בסיכומיה לפיה תובע לא יכול לדרוש פיצוי בגין אובדן דמי חכירה ובנוסף לדרוש, כי הפיצוי יישא הפרשי הצמדה וריבית.

אינני מקבלת טענה זו. הניסיון לחסוך בזמן ומשאבים ובין היתר בדרך של ויתור על חקירת המומחית אין בכך כדי ללמד, כי לא נגרמו לתובעות הוצאות או, כי אינן זכאיות לשיפוי בגין הוצאות אלו.