פיצויים על הפקעה ליורשת מקרקעין

ועוד, לטענתו של צוויג ניתנה לו הבטחה שלטונית כי יורשה להחזיק במקרקעין למול נסיגתו מחלק מהשטח, היינו בכפוף לצימצום החזקתו בכ- 8 דונם (סעיף 74 לתגובה) וכן טען צוויג טענות (שלא הוכרעו בבית המשפט עקב הסכם הפשרה) שהוא מחזיק בשטחים נוספים במשך עשרות שנים (לפחות 1943).

] (3) לא תחול חובת תשלום פיצויים על הפקעת כל מבנה, גידול, עץ או דבר אחר המחובר לקרקע אם הוקמו, ניטעו או חוברו תוך הפרת חוק זה; אך רשאית הוועדה המקומית לשלם פיצויים לתובע אם ראתה כי הוא פעל בתום לב וכי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות תשלום פיצויים; בהליכי הפקעה מכוח פרק זה לא יפונה בית מגורים שנועד בתכנית להריסה אלא לאחר שהועמד שיכון חלוף סביר למי שהיה דר בבית מכוח זכות שבדין או זכות שביושר במועד פירסום ההודעה על הכוונה לרכוש את המקרקעין, או, אם רצה הדייר בכך, לאחר ששולמו לו או לזכותו פיצויים כדי השגת שיכון חלוף סביר.

...

שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופט יעקב שקד) מיום 30.8.15 בת"א 46955-04-13 שקיבל את תביעת הפינוי מהמקרקעין של המערערת כלפי המשיבים אולם התנה הפינוי בפיצוי בסך 208,717 ₪ שתשלם המערערת למשיבה 2 במועד הפינוי.

לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט שלא לחייב את המערערת להעמיד דיור חלוף לטובת המשיבה לאחר הפקעת המקרקעין, שכן אכן כפי שנקבע חובת הפיצוי לא תחול על בנייה שנעשתה תוך הפרת החוק (בשונה מע"א 2991/06 רות מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון (פורסם בנבו, 19.11.2007), בו החלה הבנייה לפני חקיקת חוק התכנון והבנייה), וכך גם לא הייתה מצויה בידי המשיבים זכות שבדין או זכות שביושר המקימה זכות להחזקה ושימוש במקרקעין אלא לכל היותר טענת הגנה כנגד הסגת גבול בלבד ודרישה לתשלום דמי שימוש בלבד (ע"א 304/80 יעקב לוי נ' מנהל מחלקת עבודות ציבוריות, לו (4) 617; כבוד השופט זילברטל בעניין נחום).

כמו כן לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט כי לא היה מקום בנסיבות העניין לחייב את המערערת להשתמש בחריג העוסק בתום ליבם של המשיבים ונסיבות מיוחדות המצדיקות לפצותם, שכן תחילת ההחזקה נעשתה בפלישה ושלא כדין (בשונה מע"א 3015/06 מדינת ישראל נ' פנינה פינקלשטיין (פורסם בנבו, 09.12.2008), והשווה ע"א 9396/07 רבקה כסלו נ' חברת רכבת ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 04.11.2010)).

התוצאה מכל הטעמים האמורים דין הערעור מטעם המשיבים להידחות ודין הערעור מטעם העיריה להתקבל באופן שמבוטל הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט קמא כתנאי לפינוי.

רק לאחר הצלחתן בשחרור 30% מהמקרקעין שנותרו בידי האפוטרופוס במסגרת ת"א 458/00 וע"א 9575/02 והפתח שניפתח להן לתבוע פצויי הפקעה על אודות חלק זה לאחר מתן פסק הדין בעירעור (שנת 2010) "נזכרו" מחדש בזכותם לתבוע פצויי הפקעה על כל המקרקעין שהופקעו, לרבות על אודות ה-70% שהיו קיימים בידי המנוח או יורשיו בעת ההפקעה, אך לטעמי מדובר ב"זכירה" מאוחרת מידי.

...

שוכנעתי כי הערכותיו משקפות את שווי המקרקעין בתקופה הקובעת (עד שנת 2104) בצורה נכונה וראויה יותר.

שוכנעתי כי השמאי פרמינגר מטעם התובעות, הפריז בהערכותיו בחלק נכבד מהשנים בשווי המקרקעין (ראה בנדון ביקורתו המוצדקת של השמאי קרול בחקירתו הנגדית – עמ' 57 לפרו' שו' 19-28; עמ' 58 לפרו' שו' 1-2; עמ' 66 לפרו' שו' 2-15; עמ' 69 לפרו' שו' 21-27; עמ' 70 לפרו' שו' 1-10).

לנוכח השינוי התכנוני והאחר שחלו במקרקעין לאחר שנת 2014, אחזיר סוגיה זו להערכת המומחה יצחקי, שלאחר קבלתה אתן פסק דין סופי בתובענה זו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני פוסק כדלקמן: א. התביעה נגד הנתבעת 2 נמחקת בזאת בהעדר עילה, כמפורט בהרחבה לעיל.

ועוד, לטענתו של צוויג ניתנה לו הבטחה שלטונית כי יורשה להחזיק במקרקעין למול נסיגתו מחלק מהשטח, היינו בכפוף לצימצום החזקתו בכ- 8 דונם (סעיף 74 לתגובה) וכן טען צוויג טענות (שלא הוכרעו בבית המשפט עקב הסכם הפשרה) שהוא מחזיק בשטחים נוספים במשך עשרות שנים (לפחות 1943).

] (3) לא תחול חובת תשלום פיצויים על הפקעת כל מבנה, גידול, עץ או דבר אחר המחובר לקרקע אם הוקמו, ניטעו או חוברו תוך הפרת חוק זה; אך רשאית הוועדה המקומית לשלם פיצויים לתובע אם ראתה כי הוא פעל בתום לב וכי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות תשלום פיצויים; בהליכי הפקעה מכוח פרק זה לא יפונה בית מגורים שנועד בתכנית להריסה אלא לאחר שהועמד שיכון חלוף סביר למי שהיה דר בבית מכוח זכות שבדין או זכות שביושר במועד פירסום ההודעה על הכוונה לרכוש את המקרקעין, או, אם רצה הדייר בכך, לאחר ששולמו לו או לזכותו פיצויים כדי השגת שיכון חלוף סביר.

...

לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט שלא לחייב את המערערת להעמיד דיור חלוף לטובתו לאחר הפקעת המקרקעין, שכן אכן כפי שנקבע חובת הפיצוי לא תחול על בנייה שנעשתה תוך הפרת החוק (בשונה מע"א 2991/06 רות מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון (פורסם בנבו, 19.11.2007), בו החלה הבנייה לפני חקיקת חוק התכנון והבנייה), וכך גם לא הייתה מצויה בידי המשיב זכות שבדין או זכות שביושר המקימה זכות להחזקה ושימוש במקרקעין אלא לכל היותר טענת הגנה כנגד הסגת גבול בלבד ודרישה לתשלום דמי שימוש בלבד (ע"א 304/80 יעקב לוי נ' מנהל מחלקת עבודות ציבוריות, לו (4) 617; כבוד השופט זילברטל בעניין נחום).

כמו כן לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט כי לא היה מקום בנסיבות העניין לחייב את המערערת להשתמש בחריג העוסק בתום ליבו של המשיב ונסיבות מיוחדות המצדיקות לפצותו, שכן תחילת ההחזקה נעשתה בפלישה ושלא כדין (בשונה מע"א 3015/06 מדינת ישראל נ' פנינה פינקלשטיין (פורסם בנבו, 09.12.2008), והשווה ע"א 9396/07 רבקה כסלו נ' חברת רכבת ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 04.11.2010)).

התוצאה מכל הטעמים האמורים דין הערעור להתקבל באופן שמבוטל הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט קמא כתנאי לפינוי.

ועוד, לטענתו של צוויג ניתנה לו הבטחה שלטונית כי יורשה להחזיק במקרקעין למול נסיגתו מחלק מהשטח, היינו בכפוף לצימצום החזקתו בכ- 8 דונם (סעיף 74 לתגובה) וכן טען צוויג טענות (שלא הוכרעו בבית המשפט עקב הסכם הפשרה) שהוא מחזיק בשטחים נוספים במשך עשרות שנים (לפחות 1943).

] (3) לא תחול חובת תשלום פיצויים על הפקעת כל מבנה, גידול, עץ או דבר אחר המחובר לקרקע אם הוקמו, ניטעו או חוברו תוך הפרת חוק זה; אך רשאית הוועדה המקומית לשלם פיצויים לתובע אם ראתה כי הוא פעל בתום לב וכי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות תשלום פיצויים; בהליכי הפקעה מכוח פרק זה לא יפונה בית מגורים שנועד בתכנית להריסה אלא לאחר שהועמד שיכון חלוף סביר למי שהיה דר בבית מכוח זכות שבדין או זכות שביושר במועד פירסום ההודעה על הכוונה לרכוש את המקרקעין, או, אם רצה הדייר בכך, לאחר ששולמו לו או לזכותו פיצויים כדי השגת שיכון חלוף סביר.

...

המסקנה הינה שלא ניתן היה להתבסס על טענות עניין צוויג ולקבל עקב מקרה בודד זה שהסתיים בפשרה טענת אפליה ולפסוק פיצוי למערערים הן משהמערערים לא ביססו כלל עובדתית טענה זו והן שגם מבחינה מהותית לא דומה עניין צוויג לעניינינו.

לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט שלא לחייב את המשיבה להעמיד דיור חלוף לטובתו לאחר הפקעת המקרקעין, שכן אכן כפי שנקבע חובת הפיצוי לא תחול על בנייה שנעשתה תוך הפרת החוק (בשונה מע"א 2991/06 רות מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון (פורסם בנבו, 19.11.2007), בו החלה הבנייה לפני חקיקת חוק התכנון והבנייה), וכך גם לא הייתה מצויה בידי המערערים זכות שבדין או זכות שביושר המקימה זכות להחזקה ושימוש במקרקעין אלא לכל היותר טענת הגנה כנגד הסגת גבול בלבד ודרישה לתשלום דמי שימוש בלבד (ע"א 304/80 יעקב לוי נ' מנהל מחלקת עבודות ציבוריות, לו (4) 617; כבוד השופט זילברטל בעניין נחום).

התוצאה מכל הטעמים האמורים דין הערעור להדחות.

הפקעת המקרקעין אשר להפקעה הנטענת, אף שהנתבעת הגישה היתנגדות לתוכנית ההפקעה, אין בה כדי למנוע הוצאת תוכנית ההפקעה אל הפועל, ועל כן מסכימה הנתבעת שהזכויות שנותרו לה יירשמו על שם המנוח, כשהרישום נעשה על ידי יורשי המנוח.

על כן, התובעים טוענים שהם זכאים לרישום 5/8 חלקים מחלקה 43 על שם המנוח, ובנוסף לפצוי בגין השטחים שהופקעו או נגרעו מהם, בין בקרקע חלופית או בכסף או בהפחתה מהשטח שזכאית לו הנתבעת מהמנוח לפי הסכם החליפין, בהקף של 3233 מ"ר. לטענת הנתבעת, בשנים 2002 ו-2003 בוצעו בחלקה זו הפקעות לצרכי ציבור על ידי המועצה המקומית עראבה.

אשר לטענה כאילו הנתבעת פעלה בנגוד לחובת הנאמנות שלה, אין ספק שהמנוח ידע על ההפקעה של החלק הרשום על שם הנתבעת, שלפי ההסכם הוא היה זכאי לו, כבר ביום 11.12.76 כאשר הסכים לחלוקת המקרקעין בחלקה באופן שחלקו יהיה בצד הדרומי, כשההסכמה הזו מותנית בהחכרת החלק הרשום על שם הנתבעת למועצה המקומית כפר עראבה למטרת השמוש בה לצרכי הציבור.

...

משקבעתי שהנתבעת לא הפרה את הסכם החליפין, אני דוחה את הטענה לביצוע בקירוב.

סיכום: על פי כל האמור לעיל, ולאחר שעיקר טענות התובעים נדחו, אני מצווה על הנתבעת להעביר על שם המנוח את יתרת זכויותיה בחלקה 37 בגוש 19370, חלקה 43 בגוש 19345, וחלקה 3 בגוש 19378 (על ידי שיתוף פעולה כשתתאפשר העברת הזכויות).

כמו כן אני מקבל את התביעה שכנגד ומורה על מחיקת זכויות יורשי המנוח בחלקה 36 בגוש 19341, והעברת המקרקעין על שם רשות מקרקעי ישראל.