בכתב התביעה על נספחיו טוען התובע שהנתבעת, חברת כרטיסי אשראי, שלחה לתיבת הדואר האלקטרונית שלו מיום 10/2/22 ועד ליום הגשת התביעה, קרי במשך תקופה של כשבעה חודשים, 43 דברי פירסומת בנוגע למבצעי מכירות של חברתה, ללא מתן הסכמה מראש ובכתב ועל אף שבקש להסירו מרשימת התפוצה.
ביום 6/6/22, פנה התובע אל הנתבעת, במכתב התראה בדרישה לפצוי על 24 הודעות ובקש שלא לקבל הודעות שיווקיות.
האם ביקש התובע מהנתבעת להסיר את פרטיו מרשימת הדיוור?
אין כל מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 6/6/22, שלח התובע מכתב התראה אל הנתבעת, במסגרתו ביקש להסירו מרשימת התפוצה ובקש פיצוי של 2,400 ₪, על משלוח של 24 הודעות.
...
לאחר ששקלתי את הטענה לגופם של דברים, סבורני שטענת התובע בדבר שליחת בקשות הסרה ואי הצטרפותו מחדש לשירותי הנתבעת, לא הוכחה על ידו כנדרש.
לאחר שמיעת עדות נציגי הנתבעת ובפרט עדותו של המנהל הטכני אצל הנתבעת, סבורני כי גם אם אכן התובע פנה אל הנתבעת (באמצעות משלוח מכתבים), בעת כניסתו אל היישומון, אישר, בין ביודעין ובין בשוגג, את משלוח ההודעות השיווקיות.
סוף דבר
אשר על כן, הן לאור הקביעה שהתובע הצטרף לרשימת הדיוור והן לאור הקביעה שהתובע לא הוכיח שאף שלאחר שביקש להיות מוסר ממנה, לא ביקש להצטרף מחדש, אני מורה על דחיית התביעה.
