פיצויים על איחור ברישום זכויות

במאמריו מציין השופט עמית כי השאלה מתי הפיצויים חופפים אינה קלה לדעתו אך מקום שנקבעו בו כמה הוראות בדבר פיצוי מוסכם, שאינן מוציאות זו את זו ואינן חלופיות, ניתן ליצבור פיצויים מוסכמים מצטברים כך למשל ניתן ליצבור פיצוי מוסכם ופצוי על פי סעיף 10 לחוק התרופות כל עוד אין חפיפיה בינהם וכי התשובה תלויה בפרשנות הסכם ובנסיבותיו "ומקום שמדובר בו בשלבים נפרדים, שהחוזה מתייחס אליהם בנפרד, יתכן שאין לשלול את זכותו לתבוע כמה פיצויים מוסכמים" (ראו; יצחק עמית, "פיצוי מוסכם – סוגיות והיבטים", דין ודברים, י (2018) 39-40).

סעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי "מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון". מצאתי כי הנתבע הפר את ההסכם בהפרות יסודיות וכי בגין הפרות אלה נגרמו לתובעים נזקים בשיעור של 223,200 ש"ח. הנתבע רשאי לתבוע שיפוי בגין נזקים אלה מהנתבעת באופן הבא: בגין הפצוי המוכח זכאי הנתבע לתבוע סך של 79,200 ש"ח (הנזק עקב האיחור ברשום הזכויות) מאחר שהוכח כי הנתבעת היא שגרמה לעיכוב זה בהתנגדותה לרישום הזכויות.

...

כך גם עולה מתצהירו של הנתבע שצורף להליך המרצת הפתיחה, שם טען כי "בהתנהגותה ובמחדליה גורמת המשיבה 1 ביודעין, להפרת ההסכם דואני בכך שנבצר מן המבקש לרשום את עסקת דואני אלא אם יינתן צו בית המשפט על פי הנדרש בסעיף 127 א לחוק המקרקעין. בהתעקשותה לא לתת הסכמה לרישום עסקת דואני על פי הסכם מחייב שנערך כדין ושאינו פוגע בזכויותיה היא מפרה את חובת תום הלב [...] המשיבה 1 יודעת כי התנהגותה גורמת להפרת הסכם דואני ובלי צידוק כדין [...] מצוי המבקש בסכנה מוחשית ומיידית של תביעה מצד ה"ה דואני [...] בשל כך שלא השלים העברת הזכויות על שמם בתוך פרק הזמן הנקוב בהסכם [...] ובשל נזקים נטענים על ידי ה"ה דואני עקב העיכוב בהעברת הזכויות [...] אין מנוס מפניה לבית משפט זה לתת פסק דין כמבוקש" הנתבע טען כי אי סיום רישום הזכויות לא מעכב דבר בקשר להגשת תוכניות, ובקשר לבנק ולבניה עצמה, כך שלתובעים לא נגרם כל עיכוב ונזק.

אני סבורה כי יש לקבל את ההודעה לצד שלישי.

על כן, אני מקבלת את ההודעה לצד שלישי כאמור לעיל בפרק זה. סוף דבר הנתבע חב בפיצוי התובעים בסך של 100,000 ש"ח (הפיצוי המוסכם) וכן חב בפיצוי בגין עיכוב בהגשת שינוי התב"ע בסך של 44,000 ש"ח. כמו כן, הנתבעים חייבים ביחד ולחוד בפיצוי התובעים בסך של 79,200 ש"ח (עיכוב בגין רישום הזכויות).

על כן, בבחינת סכום ההוצאות הראוי בנסיבות העניין, אני פוסקת כי הנתבעים ישלמו לתובעים אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ש"ח. הנתבעים יחובו יחד ולחוד בחיוב זה. אני מקבלת את ההודעה לצד ג' ומורה כי על הנתבעת לשלם לנתבע סך של 50,000 ₪ (בגין תשלום הפיצוי המוסכם כאמור לעיל), וכן כל סכום נוסף שיחוב בו הנתבע מתוך הסך של 79,200 ₪ כלפי התובעים (יובהר כי בכל מקרה הנתבעת לא תשא בפיצוי העולה על הסכום של 129,200 ₪ כלפי התובעים והנתבע למעט הוצאות משפט).

על רקע זה, פנתה התובעת לנתבעת בכתב ביום 14.12.16, ודרשה פיצויים על הפרת ההסכם ולרבות בטענה לאיחור במסירת הדירה, לעיכוב ברשום הזכויות, ולליקויי בנייה בדירה.

...

מאחר ולא נמצא שהפרה זו הסבה לתובעת נזק ממוני, נמצא שעל הנזק הלא ממוני בגינה תשלם הנתבעת פיצוי בסך של 15,000 ₪.

על יסוד כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 28,900 ₪.

כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת בגין תביעה זו, באגרת בית משפט, בתשלום ששולם למומחה שמונה מטעם בית המשפט, וכן גם בשכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ₪.

הצדדים לא הגיעו לעמק השווה ובחודש ספטמבר 2014 הגיש מר סמט תביעה נגד אחזקות בבית המשפט המחוזי, שעיקרה דרישה לרישום הזכויות ופצוי על איחור במסירה ואיחור ברשום.

...

בנסיבות אלו אני קובעת כי חדר חברת חשמל וחדר בזק נמצאים בתחומי הממכר בתת חלקות 1-3 ו-10 בהתאמה, שהן בממכר המוגדר תת חלקות 1-15.

לסיכום סוגיית מסירת החזקה יש לקבוע כי אמנם מסירת החזקה ע"י אחזקות הייתה פגומה, אך מר סמט היה אדיש לכך ומחל על ה'פגם' או 'אי ההתאמה', ועל כן אין לחייב את אחזקות בעניין זה. הדבר מתחדד לנוכח האמור לעיל לעניין האיחור בתשלום התמורה וקיומם של החיובים השלובים שהופרו הדדית וחלקית ע"י שני הצדדים, ונמחלו בזמן אמת.

לפיכך, ומשעה שרק בעקבות פסק הדין הושלם התנאי הנגדי הקודם של יתרת התמורה, לא ראיתי לחייב את אחזקות בגין איחור ברישום, שהושלם בסופו של דבר רק ביום 29.12.16.

" רע"א 3126/14 ניר עבודות חקלאיות בע"מ נ' אלי כהן (פורסם בנבו, 05.11.2014) אשר על כן אני מורה על דחייה הדדית של שתי התביעות נשוא פסק דין זה. כל צד יישא בהוצאותיו.

הנתבעת 1 בכתב הגנתה מכחישה את התביעה וטוענת כי המיגרש נרכש בכפוף לצוו הריסה הרשום בנסח המקרקעין (ראה: נספח 1 לכתב ההגנה; צו ההריסה ניתן ביום 15.4.1979 על בסיס שטר 004654 ותיק 3939/77); כי הנתבעת 1 הציעה לתובע להרוס את משטח הבטון והוא סרב לעשות כן; רק בתחילת שנת 2016 ביקש התובע לגרום להשלמת רישום זכויותיו במיגרש; כי העברת הזכויות מהנתבע 2 לנתבעת 1 בוצעה כבר בחודש 07/2012; כי התובע ידע שלנתבעת 1 חסר אישור מס רכוש וכי היא פועלת להשגתו; כי הצדדים לא הסכימו במסגרת הסכם הרכישה על פיצוי מסוכם בגין איחור בבצוע רישום הזכויות או בכל עניין אחר; כי ביום 17.10.2017 הפקידה הנתבעת 1 את התיק שוב בלישכת רישום המקרקעין בפתח תקווה והגישה בקשה לביטול העיקולים שהוטלו על המיגרש.

...

עוד טוענת הנתבעת 1 כי התובע עושה שימוש וחזקה במגרש שנים רבות ועל כן יש לדחות את הבקשה למתן פיצוי.

במסגרת החלטתי הועברה הבקשה לתגובת התובע במסגרתה "יודיע הוא אם בנסיבות החדשות עומד הוא על בירור התביעה, וראו האמור בסעיף 5 להחלטתי מיום 8/1/18". בתגובתו טען התובע כי הוא "נכלא כבן ערובה למעשי הנתבע 2 אשר לא מנע עיקולים על זכויות ובכך לא אפשר העברת הנכס של העסקה השניה"; כי ביטול העיקולים נעשה כתוצאה מהגשת התביעה- כי התובע עומד על הסעד הכספי והוצאות כלפי הנתבע 2 בעוד שהדיון בסעד של צו עשה כלפי הנתבע 2 מתייתר.

עוד טוען התובע כי העיכוב התרחש באשמת הנתבע 2 ובשל התרשלות הנתבעת 1 ומשכך יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד או לחלק את האחריות ביניהם לפי שיקול דעתו של ביהמ"ש. לסיכום, הודיע התובע כי הוא "עומד על הוצאות משפט, מבלי להדרש לסעד של פיצוי בגין נזק עבור תקופת אי רישום.. ומבקש לפסוק הוצאות משפט". בסיכומיה מתנגדת הנתבעת 1 לחיובה בהוצאות וטוענת כי נמסר לב"כ התובע ייפוי כוח בלתי חוזר אולם ב"כ התובע לא פנה אליה בבקשה לרשום הערת אזהרה על המגרש; כי התובע הצהיר כי לא תהיה לו טענה כלפי המוכר באשר לפרק הזמן שיידרש למוכר להשלים את רישום הזכויות במגרש; כי הצדדים לא הסכימו בחוזה המכר על תניית פיצוי מוסכם; כי התובע לא הראה שנגרם לו נזק בפרט כאשר התובע עושה שימוש במגרש; כי התובע ביקש להשהות את הרישום על המגרש והנושא לא הוכחש על ידי התובע במסגרת כתב הטענות או הסיכומים.

סוף דבר התביעה נמחקת ללא צו להוצאות.

המזכירות תסגור את התיק ותשגר את החלטתי לידיעת הצדדים ובאי כוחם.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישו המשיבים כתב תביעה שכנגד ועתרו לקבלת פיצוי בגין ליקויי בנייה שהתגלו בבית המגורים ולפצוי בגין איחור ברשום הזכויות בבית המגורים על שמם.

...

המשיבים טענו כי יש לדחות את התביעה בגין מעשה בית דין לאור פסק דין שניתן בהליך ת"א שמספרו 39418-07-21, שהתנהל בין המבקש למשיבים ולאור פסק בוררות שניתן בהליך ת"א שמספרו 15640-05-21 שהתנהל בין המבקש למר סעאדה, אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הבוררות").

לאור האמור אני סבורה שאין מדובר במקרה קיצוני המצדיק סילוק על הסף של התביעה בשלב מוקדם של ההליך, ויש לברר את התביעה שכנגד לגופה.

משכך צדק בית המשפט קמא בהחלטתו, ואין להתערב בה. לסיכום לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל.