הצדדים חלוקים בנוגע לטענת החברה שעל מנשרי לשלם לה סכומי כסף שונים כחלק מתמורת הבנייה ותוספות שבוצעו לבקשתה של התובעת; ובנוגע לטענת מנשרי כי על החברה לפצותה בגין ליקויים שהותירה בביתה ופצוי מוסכם על פי ההסכם בין הצדדים בגין איחור במסירת הנכס.
...
במסגרת דיון בערעור מיום 16.11.17 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים להשבת העניין לבית משפט השלום בהנחיות שלהלן:
"פסק הדין נסמך, בעיקרו, על חוות דעת המומחה שמינה בית המשפט. יחד עם זאת, כיוון שהמינוי לא נעשה בהסכמה, היה בידי בעלי הדין להסתמך על חוות הדעת מטעמם. אלא שבית המשפט קמא נסמך בפסק דינו רק על חוות הדעת של המומחה מטעם המשיבה, אף שלא נחקר על חוות דעתו, והתעלם מזו של המומחה מטעם המערערת. בנסיבות אלה סברתי, כי צדק ייעשה אם ייחקרו שני המומחים, אחר כך ישמע בית המשפט קמא את טענות הצדדים, וישוב ויפסוק את הדין. המלצתי זו נתקבלה על דעת הצדדים, ועל כן אני מורה כלהלן:
ברור כי גם מאמירתו של מר ברבן בסעיף 31 לחוות דעתו אליה מפנה מנשרי: ''המהנדס אינו מפרט ומנמק מה הובטח? ובמה הקיים אינו תואם?" לא ניתן להסיק כי הוא ראה או הסתמך על כתב הכמויות. למעשה משפט זה מחזק את המסקנה כי לא ידע על קיומו ועל כן אין ללמוד מעדותו וחוות דעתו דבר לעניין זה.
טענת ברבן היא למעשה טענת הודאה והדחה ומשלא הביאה החברה כל ראיה לכך שלא התקינה את הדלתות אני מקבל את טענותיה של מנשרי, ומאשר את הזיכוי בפרמטר זה.
מנורה במעלה מדרגות מותקנת במיקום לא סביר - המומחה מטעם בית המשפט לא מתייחס בחוות דעתו לסעיף 29 בחוות דעתו של מר בן עזרא ועל כן בפסק דיני פיציתי את מנשרי בסך של 800 ₪ בפרמטר זה בהתאם לחוות דעת בן עזרא.
בפסק הדין אמדתי את הוצאות כל צד בסך של 7,500 ש''ח ולאור ההליך הנוסף אני סבור שיש להעמידן על 12,000 ₪.
סיכום
המסקנה היא שתביעתה של מנשרי מתקבלת בחלקה, עם שינויים ברכיבים אלו ואחרים, במסגרת הערעור על פסק הדין.
