פיצויים עונשיים בגין רשלנות רפואית חמורה

זאת לטענתה, לנוכח הפסיקה אשר על-פיה, אפילו ייקבע כי ניזקו של תובע נגרם בעטיה של רשלנות חמורה, אין פוסקים פיצויים עונשיים אם ניזקו לא נגרם כתוצאה ממעשה זדון (ע"א 81/55 כוכבי נ' בקר, פ"ד יא(1) 225 (1957), בעמ' 234; ע"א 9656/03 עיזבון מרציאנו ז"ל נ' זינגר (2005), כבוד השופט א' רובינשטיין, פסקה לד.2).

לפיכך נטען, כי למרות העדר סיכוי לפסיקת פיצויים עונשיים בשל רשלנות רפואית נטענת, בחר התובע, משיקולים זרים להליך המשפטי, לכלול סעד זה בתביעה הנדונה ובתביעות נוספות שלגביהן הוגשה בקשה דומה.

...

אף אין לאפשר מצב הפוך, אשר בו, בשל תביעת סעד כספי הנתון לסמכות בית משפט השלום במסגרת תביעת נזקי גוף המוגשת לבית המשפט המחוזי, תשולם האגרה החלה על סעד כספי.

השלכותיה של התוצאה האמורה: השלכותיה של המסקנה האמורה עשויות להביא לצירוף סעדים כספיים לתביעות לפיצויים בשל נזקי גוף, מתוך מטרה להפחית את סכום האגרה.

למרות זאת, דומה כי בשל הוראותיה של תקנה 5 בתקנות האגרות, הקובעת הוראות ייחודיות בעניין האגרה החלה על תביעות נזקי גוף, בדרך כלל המסקנה האמורה לא תביא לצירוף סעדי סרק כספיים לתביעות נזקי גוף.

המנוח נפגע בכך באורח אנוש, הובהל מהמקום באמבולנס מד"א לחדר המיון במרכז הרפואי ע"ש "סורסקי" בתל אביב, כשהוא סובל בעקבות התאונה מפגיעה רב מערכתית קשה, שם למרבה הצער נקבע מותו בשעה 00:45.

הערך החברתי המוגן הוא הערך העליון של שמירת חיי אדם, הנחשב ערך קדוש והפגיעה בו הנה ברמה הגבוהה ביותר שיש, שכן תוצאת מעשיו של הנאשם הם קפוח חייו של המנוח, אדם צעיר בן 28, שהותיר אחריו הורים, אחים, בני מישפחה וחברים המומים וכואבים את לכתו בטרם עת. מדיניות הענישה המקובלת בעבירות גרם מוות ברשלנות, בתאונת דרכים: כללים מנחים באשר לענישה הראויה, בעבירה בה קופחו חיי אדם בתאונת דרכים בשל רשלנות, נקבעו ע"י כבוד השופט הנדל בע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל (16.11.09) (פורסם בנבו), כדלקמן: "נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עיקרון קדושת החיים והן משקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמאטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות." בהתאם לכלל הראשון, מחייבת הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים, גזירת עונש חמור, הכולל מאסר בפועל ופסילה לתקופה הולמת, כאשר הנסיבות האישיות של הנאשם נדחות בפני האנטרס הצבורי וערך קדושת החיים, הן בשל אופי העבירה והן בשל ביצועה השכיח גם על ידי אנשים נורמאטיביים.

סיכום ביניים - מיתחם הענישה: במקרה דנן - משהסכימו הצדדים על מיתחם ענישה הכולל רכיב מאסר בפועל (שירוצה מאחורי סורג ובריח או בעבודות שרות), פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם בפועל ועל תנאי, ותשלום פיצוי עונשי למשפחת המנוח, אני קובע כי מיתחם הענישה המקובלת, בהיתחשב בפגיעה בערך המוגן ובהתאם למדיניות הענישה הנוהגת בבתי המשפט במקרים דומים, הנו בגבולות טווח העונשים להם טענו ב"כ הצדדים, על פי הסדר הטיעון שנחתם ביניהם.

...

לסיכום טוענת המאשימה, כי רף הענישה לה עתרה במסגרת הסדר הטיעון, משולב היטב עם העקרונות המנחים בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז-1997.

סיכום ביניים - מתחם הענישה: במקרה דנן - משהסכימו הצדדים על מתחם ענישה הכולל רכיב מאסר בפועל (שירוצה מאחורי סורג ובריח או בעבודות שרות), פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם בפועל ועל תנאי, ותשלום פיצוי עונשי למשפחת המנוח, אני קובע כי מתחם הענישה המקובלת, בהתחשב בפגיעה בערך המוגן ובהתאם למדיניות הענישה הנוהגת בבתי המשפט במקרים דומים, הינו בגבולות טווח העונשים להם טענו ב"כ הצדדים, על פי הסדר הטיעון שנחתם ביניהם.

בע"פ 52518-07-12 לגטווי נ' מדינת ישראל (19.11.12) (פורסם בנבו), לעניין ענישה בתיקי גרם מוות בתאונות דרכים נאמר כי: "הענישה בתיקים מסוג זה היא לעולם קשה, מכאיבה ומעוררת חיבוטי נפש של ממש, מעבר לקושי האינהרנטי הגלום במלאכת הענישה ככלל. הקושי עניינו בכך, שמרבית העבריינים בתחום זה הם אנשים נורמטיביים, לעיתים קרובות מצטיינים בכל תחומי חייהם האחרים, אנשים תורמים, חיוביים ועדיין, בשל רשלנותם קופדו חיי אדם." בהתאם לכלל השלישי שנקבע בפס"ד "אלמוג", בחנתי את נסיבות התאונה שתוארו בעובדות כתב האישום והגעתי למסקנה כי התאונה ארעה עקב רשלנות בדרגה בינונית - גבוהה, מצדו של הנאשם.

לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם לעונש, לאור הסדר הטיעון לעונש שנחתם ביניהם, לאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת תאונות דרכים ואת עקרון קדושת החיים, נתתי דעתי לתוצאות התאונה המחרידות המתבטאות באבדן חייו של המנוח איתי אוחיון ז"ל, אשר משפחתו חבריו ומכריו כואבים בוודאי מאד את לכתו, אגזור את העונש ההולם לנאשם לדעתי במקרה זה, בתוך מתחם הענישה שקבעתי, כדלקמן.

סעיף 3(ג') לחוק הפלת"ד קובע : " האחריות היא מוחלטת ומלאה, ואין נפקא מינא אם היה או לא היה אשם מצד הנהג ואם היה או לא היה אשם תורם של אחרים" המחוקק, לא הבחין בין תאונות דרכים שארעו כתוצאה מאשמו של אדם לבין תאונות דרכים שארעו עקב רשלנות חמורה של כל גורם המעורב בתאונות הדרכים.

פורסם ב"נבו") קבע כב' השופט רובינשטיין: " כי בסופו של יום הפיצויים שבהם מדובר אכן פיצויים אזרחיים הם, על־פי סימנים שניתנו בהם על־ידי שופטי הרוב בפרשת אסף [4] ובמישור הערכי. יתר־על־כן, לדעתי אם מי שנפסק לטובתו פיצוי לפי סעיף 77 תובע את נזקיו לאחר מכן בהליך אזרחי, יש לנכה! מן הפצוי שייפסק לו בהליך האזרחי את הפצוי שניתן על־פי סעיף .77 ראו לעניין זה: ת״א ף-ם) 1751/96 גרוס נ׳ פז גז חברה לשיווק בע״מ [8] (סגן הנשיא ע׳ קמא), כהמשך לת״פ (י-ם) 3034/91 הנ״ל [13] (השופטת פרוקצ׳יה) הנזכר לעיל. סגן הנשיא קמא ציין כי ״אין כאן ׳עונש אזרחי׳ ואין כאן ׳קנס׳ שנצטרף לעונש המוטל בהליך הפלילי, אלא פיצוי מוקדם בלא הוכחת הנזק בהליך אזרחי... ׳על חשבון׳ הפיצויים שיבואו, אם בכלל״(פסק זה נדון בעירעור בבית־משפט זה - ע״א 5145/02 גרוס נ׳ פז גז חברה לשיווק בע״נז [6], אך נקודה זו לא עלתה). ראו גם ת״א (י־ם) 1421/99 שמחה נ׳ חברת פז־גז ירושלים בע״מ [9] (השופט צ׳ זילברטל), ברוח דומה; ראו: ת״פ (נצ׳) 316/99 מדינת ישראל נ׳ זהבי [10] (הנשיא י׳ אברמוביץ והשופטים ח׳ גלפז ונ׳ ממן) וכן ת״פ (ת״א) 10340/98 מדינת ישראל נ׳ זרגריאן [11] (השופטת ר׳ משל־ שהם). לדיעה שונה ראו ע״פ(ת״א) 71377/00 פז גז חברה לשיווק בע״מ נ׳ מדינת ישראל [12] (השופטת ד׳ ברלינר, בהרכב עם השופטים ז׳ המר ו־י׳ שטופמן). ועוד: פיצויים בעולם ה״אזרחי״ של דיני הנזיקין יכול שיהיו ״עונשיים״ או ״מוגברים״(ראו ע״א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז״ל נ׳ החברה לשקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים [7]; מדובר - כפי שציין השופט ריבלין שם - במקרים כאלה לא ב״ריפוי״ או ״תיקון״, כמסורת דיני הנזיקין אלא בעונש והרתעה - אך לא לאלה הכוונה בעניינינו." בעיניין פלוני ( רע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל.

...

נוכח המחלוקות בין הצדדים ותיאוריהם אין מנוס מציון פרטים מסוימים או עובדות בפסק הדין אשר קשים לקריאה ובית המשפט מצר על כך ומתנצל מראש בפני המשפחה.

אין חולק כי בגילה הצעיר כבר הייתה בידה תעודת הסמכה ללימוד פילאטיס, ולאור עדות מעסיקתה ברי כי הייתה מתפתחת תעסוקתית בכיוון זה או כיוון דומה, ואף לנוכח עדות אמה כי הייתה לומדת לקראת תואר אקדמי, אני סבור כי רמת השתכרותה בעתיד לא הייתה נופלת מהשכר הממוצע במשק.

הדרישה נדחית.

התביעה כנגד הנתבעים 3-4 נדחית.

התביעה כנגד הנתבע 5 (קלוד אייזיק חייט) נדחית.

ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור שהגיש תוך שבית המשפט העליון ציין: "הטלת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, חלף ביצועו בדרך של עבודות שירות, אינה מהוה סטייה ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלו. שכן, בית משפט זה עמד לא פעם על חשיבות הטלתה של ענישה הכוללת מאסר מאחורי סורג ובריח במקרים בהם נהיגה רשלנית הביאה לקפוח חיים...קביעות אלו עומדות בעינן חרף גילו ומצבו הבריאותי של המבקש, אשר בצדק נזקפו לזכותו בגזירת עונשו בבית משפט השלום". ברע"פ 9909/17 דרויש נ' מדינת ישראל (01.01.18) – נדחתה בקשת רשות ערעור של נהג אוטובוס בעבירה של גרם מוות ברשלנות עת פגע עם חזית האוטובוס בהולכת רגל שחצתה במעבר החציה.

ערעורה לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם בקשת הרשות לערער תוך שצויין: "בית משפט זה שב וציין לא אחת את החומרה שבקיפוח חיי אדם כתוצאה מנהיגה רשלנית, וקבע כי הענישה במקרים אלה תהא ככלל בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח. מציאות זו אינה קלה, אך הכרחית להרתעת נהגים מפני נהיגה רשלנית, וחיונית למיגור נגע תאונות הדרכים בישראל". ברע"פ 4953/20 זיתאוי נ' מדינת ישראל (04.08.20) – נדחתה בקשת רשות ערעור של נהג משאית אשר נסע לאחור, פגע בהולך רגל שחצה צומת וגרם למותו.

בית המשפט המחוזי ציין: "לשיטתנו, רכיבי עונש המאסר והפסילה הנם עונשים המקלים עם המערער. אין לשכוח כי חיי אדם נקטלו ולו משום רשלנותו של המערער. קטילת חיי אדם בנסיבות המקרה שלפנינו מחייבת תגובה עונשית הולמת. עונש מאסר בעבודות שירות, הוא עונש מקל עם המערער, ואך משום נסיבותיו האישיות  לרבות גילו, היה מקום אף להחמיר עמו". בעפ"ת (חי') 33548-11-19 בדוי נ' מדינת ישראל – נדחה עירעורו של נהג אוטובוס אשר דרס אשה בעוברה מעבר חצייה וגרם למותה תוך שנקבע שרמת הרשלנות בינונית-גבוהה.

  בעניינינו, על רקע מדיניות הענישה האמורה לעיל ולאור דרגת הרשלנות הגבוהה, נסיבות התאונה ותוצאותיה, אני קובע את מיתחם העונש ההולם ביחס לעבירות בהן הורשע הנאשם, נע בין 10 ל- 20 חודשי מאסר בפועל, פסילה בפועל לתקופה שבין 5 - 15 שנים, לצד ענישה נלווית בדמות מאסר על תנאי, פסילה על תנאי, קנס ופצוי.

...

אשר לטענתו של המבקש, כי במקרים דומים הסתפקו בתי המשפט בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות - הרי שדינה להידחות.

         "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול הנתונים ולרבות לעמדת שירות המבחן, באתי לכלל מסקנה כי אין זה מקרה בו יאמץ בית המשפט את האפיק השיקומי ויסתפק בהטלת ענישה שתרוצה בעבודות שירות, אלא יש לגזור את עונשו של הנאשם בקירוב לרף התחתון אשר ירוצה בפועל, מאחורי סורג ובריח.

משנאמר כל זאת, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים שצוינו, באתי לכלל מסקנה כי במקרה זה יש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 12 חודשים.

צוין מהלך הסלמה כמתואר באישום, בציון כי דירתו של ד.ב. נרכשה בכספי פיצויים שקבל בגין רשלנות רפואית בלידתו, והנאשם ניסה לגזול זאת.

כך נפסק, למשל, בנוגע לעבירות הרמייה: "בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתן הרבה של עבירות המירמה והזיוף, אשר פוגעות ביחסי האמון הבסיסיים בחברה הנחוצים לשם שגשוגה. עוד הובהר, כי חומרתן הרבה של העבירות מצריכה נקיטה במדיניות ענישה מחמירה בגין ביצוען" (רע"פ 1664/23  אמור נ' מדינת ישראל (28.2.2023)‏‏.

בכלל זה יצוין שהנאשם הורשע בעבירות לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, העוסק במקרים בהם הסחיטה צלחה והעונש המירבי הנילווה לו גבוה מן העונש בגין העבירה שברישא לסעיף זה. במכלול השיקולים, אני קובע כי מיתחם העונש ההולם למעשים מושא האישום הראשון כולל מאסר לתקופה שבין 20-40 חודשים, לצד מאסר מותנה שנועד להיתמודד עם החשש להישנות מקרים דומים, קנס שיבטא את המניע הכלכלי למעשים ואת הרווח הניכר מגניבת רכב ששוויו מאות אלפי שקלים, ופצוי.

...

בכלל זה יצוין שהנאשם הורשע בעבירות לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, העוסק במקרים בהם הסחיטה צלחה והעונש המרבי הנלווה לו גבוה מן העונש בגין העבירה שברישא לסעיף זה. במכלול השיקולים, אני קובע כי מתחם העונש ההולם למעשים מושא האישום הראשון כולל מאסר לתקופה שבין 20-40 חודשים, לצד מאסר מותנה שנועד להתמודד עם החשש להישנות מקרים דומים, קנס שיבטא את המניע הכלכלי למעשים ואת הרווח הניכר מגניבת רכב ששוויו מאות אלפי שקלים, ופיצוי.

אני סבור שגם בעניינו של הנאשם יש לאמץ מתחם זה. קביעת העונש בהתאם לסעיף 40יג(ב) לחוק העונשין, מצאתי לגזור עונש כולל לכל העבירות, שביצע הנאשם.

לא הוצגו בפניי נתונים מדויקים בדבר תקופות המעצר בהליך זה. על כן, אני קובע כי מתקופת המאסר ינוכו ימי מעצרו של הנאשם בגין הליך זה, לפי רישומי שב"ס. שנת מאסר, אותה ירצה הנאשם אם ישוב ויעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר על אחד מסעיפי העבירות, בביצוען הורשע בהליך זה. זאת, למעט עבירות של ניסיון לשידול לידיעות כוזבות בעבירת פשע ושל הפרת הוראה חוקית.