פיצויים נמוכים בגין הוצאת לשון הרע נגד רופא

בבית הדין האיזורי התבררה תביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת וכנגד גב' מימון, לקבלת סעדים שונים הנובעים מפיטוריה שלא כדין ובנגוד לחוק השויון, לרבות זכויותיה עד לתום התקופה המוגנת וכן פיצוי בגין הוצאת לשון הרע.

עוד נטען כי בשיתוף פעולה עם הרופאה התעסוקתית נעשה ניסיון למשך חודש להתאים את התפקיד כך שיבוצע מאיזור מרוחק מחדר הייצור, אך הסתבר כי אין אפשרות למלא את התפקיד ב"שלט רחוק".

עוד טוענת המשיבה כי הסכום שנפסק לטובתה הוא נמוך מן המקובל, בהיתחשב בנסיבות העניין וקביעת בית הדין לפיה היתנהלותה של המבקשת הייתה חמורה, כאשר המבקשת מעלה טענות חדשות נוכח חילופי הייצוג.

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

רקע בפנינו תביעתו של מר אלי ****וב (להלן- התובע), כנגד מעסיקתו לשעבר חברת "פירסום רוטשטיין בע"מ" (להלן- הנתבעת) וכנגד הבעלים של הנתבעת מר אורן כהן (להלן- אורן/ הבעלים של הנתבעת), לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, העידר שימוע ועוגמת נפש סך של 100,296ש"ח , פצויי פיטורים בסך של 67,047 ₪, אי מתן הודעה מוקדמת סך של 8,358 ₪ , הפרישי שכר לחודשים 8-9/15 בסך 10,176 ₪ , אי מתן הודעה על תנאי העסקה - סך של 15,000 ₪ , פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך 100,000 ₪ , ופצוי בגין אובדן הישתכרות של 3 חודשים בסך 25,074 ₪ (סך רכיבי התביעה-325,951 ₪ ).

יש לי אישור מהרופא.

לדידנו, גם אם תגובתו של אורן נאמרה בנוכחות נהג המשאית, לא היה באמירה זו כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע או להשפילו, שכן יש לקחת בחשבון שהאמירה הייתה בטון דיבור נמוך ולא בקולי קולות כפי שטען התובע וגם בסיטואציה בה התובע צילם והקליט את אורן בגלוי ותוך כדי צלום ביקש מאורן לספק לו עבודה ובתגובה אורן הגיב כפי שהגיב.

...

ואם יקבע כי מדובר בלשון הרע, יש לדחות את התביעה משום שהדברים שנאמרו חוסים בצל ההגנות המפורטות בסעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע.

לסיכום: מכל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: בגין פיצויי פיטורים סך של 67,047 ₪ פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים סך של 8,358 ₪ .

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

האם התובע נפל קורבן לאיבחון שגוי מצד הנתבעים כחולה נפש ובשל כך שילבו אותו בכיתה טיפולית מרבית שנות לימודיו בבית הספר ואף כפו עליו אישפוז וטפול פסיכיאטרי מיותר? זו השאלה שעומדת בבסיס התביעה המונחת לפניי, שהנה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק גוף ובגין הוצאת לשון הרע.

הבדיקה הראשונה של התובע אצל ד"ר מיסלביץ היתקיימה ביום 8.2.1993 לצורך בדיקה והתרשמות בעקבות הפנייתו אליו ע"י ד"ר שוורץ, רופאת קופת חולים כללית במרפאת צור שלום, אליה פנתה אמו של התובע בתלונה כי בנה מספר לה ששומע קולות, מיתנהג בצורה מוזרה, צוחק ללא סיבה, מדבר לעצמו, אינו יוצא מהבית, לא נפגש עם חברים ולא הולך לשירותים במקום אחר.

הרקע להפרעה ממנה סובל התובע כיום נעוץ בתורשה המשפחתית ובהליך ההתפתחותי באוירה המשפחתית שתוארה לעיל, ולא כתוצאה מהטיפול שניתן לו. לאור הפער בממצאים ובמסקנות של המומחים מטעם הצדדים, בית המשפט מינה מומחה מטעמו, הפסיכיאטר ד"ר אנדרי לוסטיג (להלן – "ד"ר לוסטיג"), אשר בדק את התובע וקבע בחוות דעתו כי אין קשר בין מצבו הנפשי של האחרון לבין הטענות שהעלה בכתב תביעתו נגד הנתבעים.

ודוק, הנטל שהתובע אמור היה לעמוד בו הוא להוכיח כי נכותו הנפשית כיום נובעת כתוצאה משילובו בכיתה טיפולית במהלך לימודיו עד סוף חטיבת הביניים, תקופה שהייתה כרוכה לטענתו ברמת לימודים נמוכה ובחשיפה להצקות ולאלימות מילולית ופיזית מצד המורים והתלמידים, וכתוצאה מאבחנה פסיכיאטרית שגויה שהובילה לקבלת טפול תרופתי אשר החליש אותו ולאישפוז כפוי ומיותר אשר החמיר את מצבו.

...

ובכן, טענה זו דינה להידחות משום שהתובע לא עמד ביסודותיו של הכלל הנ"ל המנויים בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

לסיום, טענתו של התובע כי משרד החינוך התרשל כלפיו על ידי כך שלא מינה בעניינו ועדות השמה בתדירות מספקת ולא פיקח כראוי על עבודתן, אף היא כמו קודמותיה, דינה להידחות.

אחרית דבר: אני מורה על דחיית התביעה.

טענות הנתבעות בכתב ההגנה נטען, כי התובעת הודיעה לנתבעות על הריונה, וכי הנתבעות שתפו פעולה באופן מלא עם הרופאה התעסוקתית על מנת להתאים את תפקידה ואת סביבת עבודתה של התובעת להריונה.

התובעת העדיפה לעבוד בנתבעת 1 גם בשכר נמוך יותר מזה שקבלה עובר לכך, וזאת לאור אפשרויות הקידום.

עדותה של גב' מימון לבדה אין בה די. מעבר להתרשמותנו מעדותה של גב' מימון כפי שפורט לעיל, הרי שזו לא היתה מעורבת אישית ברוב המקרים המדוברים, ובעדותה יש משום עדות מפי השמועה, לפיה עובדים ומנהלים טענו כנגד תיפקודה של התובעת.

הסעדים המגיעים לתובעת פיצוי בגין הוצאת לשון הרע – כפי שפורט לעיל, נדחית התביעה בגין עילה זו. פיצוי בגין העדר שימוע, הפרת חוזה העבודה והפרת חובת תום הלב – בגין רכיב תביעה זה אנו פוסקים לתובעת סך של 24,000 ₪.

...

בנוסף, איננו מקבלים את טענת הנתבעות לפיה כל עובד שמתקבל לחברה מתקבל לתקופת נסיון.

הסעדים המגיעים לתובעת פיצוי בגין הוצאת לשון הרע – כפי שפורט לעיל, נדחית התביעה בגין עילה זו. פיצוי בגין היעדר שימוע, הפרת חוזה העבודה והפרת חובת תום הלב – בגין רכיב תביעה זה אנו פוסקים לתובעת סך של 24,000 ₪.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, הנתבעת 1 תשלם לתובעת את הסכומים המפורטים לעיל בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.

התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית ללא הוצאות, כפי שפורט לעיל.

בת"א (שלום י-ם) 19565/99‏ ד"ר יונתן מרסקי נ' הוצאת עתון "הארץ" בע"מ (30.11.2003) דן בית המשפט במקרה בו יוחסה לתובע שהיה רופאה של קבוצת כדורסל שותפות בתקיפה פיזית של צוות שידור לצד אוהדים של הקבוצה ופסק לזכותו פיצוי בסך 10,000 ₪, כאשר גם שם לא נגע הפירסום במישרין לעבודת התובע כרופא אך ייחס לו מעשים פליליים העומדים במובן מסויים בסתירה לתפקידו כרופא ומנגד נקבע כי לתובע היתה תרומה בשל הכנסת עצמו לסיטואציה בה לא אמור היה להיות ומעורבות מסויימת באירועים אף אם לא בדרך של הפעלת אלימות ושוב דובר בכלי תיקשורת מבוסס.

בת"א (חדרה) 1517/02 ד"ר עפו אגבאריה נ' ודיע אגבאריה (23.5.2004) דן בית המשפט בתביעת רופא שהיה גם חבר מפלגה בגין לשון הרע נגדו שפורסמה במכתב שהופנה לועד המרכזי של מפלגתו ולטענתו גרם לו נזק הן מקצועי והן במישור הפוליטי ופסק לזכותו פיצוי בסך 30,000 ₪, אלא ששם דובר במי שבקש לעמוד לבחירה מטעם המפלגה והיה בפירסום כדי לגרום לו נזק גם במישור זה ולא רק כרופא.

לאחר בחינת מכלול השיקולים שהובאו לעיל, נוכח העידר הוכחת נזק שניגרם לתובעת בשל הפירסום הראשון אך בה בעת נוכח היותו בעל פוטנציאל פוגעני והותרתו במשך זמן לא מבוטל, נוכח העובדה שלא מן הנמנע שחלק מרכיבי הפירסום משקפים את חווייתה הסובייקטיבית של הנתבעת ונכתבו בסמיכות זמנים להתרחשות בעוד היתה נסערת מן ההתרחשות ובשים לב למצבה הכלכלי והאישי שהוביל גם לייצוגה על ידי הסיוע המשפטי, סבורני כי יש מקום לפצוי ברף הנמוך של סכום הפצוי הסטאטוטורי על פי סעיף 7א(ב) לחוק שיש בו במקרה זה כדי להשיג את תכליות הפצוי באופן הולם לנסיבותיה הכוללות של פרשה זו. סוף דבר התביעה מתקבלת ביחס לפירסום הראשון בלבד.

...

בהקשר זה יוער כי חרף החלטתי בתום ישיבת ההוכחות לא הגישה הנתבעת את הסרטון לתיק בית המשפט על גבי החסן נייד או באמצעות הגשת קישור לסרטון ולכן התייחסותי לראיה זו מוגבלת למה שנאמר לגביה בפרוטוקול.

לפיכך ניתן, לכאורה, להתבסס על ההלכות שנקבעו לגבי העבירה הפלילית של פרסום לשון הרע" (וראו גם ע"א (מחוזי ת"א) 63784-06-16‏ שרלי צלקישוילי נ' אלטשולר שחם קופות גמל בע"מ (3.6.2018) פסקה 17; ע"א (מחוזי חיפה) 58682-12-20‏ האוניברסיטה הפתוחה - הלשכה המשפטית נ' יואב יצחק (20.4.2021) פסקה 18; ת"א (מחוזי מרכז) 50565-06-11‏ ספייס-יט בע"מ נ' ג.ג.י. ריהוט משרדי גלובל ישראל שותפות מוגבלת (28.7.2021) פסקה 208; ת"א (מחוזי חיפה) 57373-04-18 רמי חסון בע"מ נ' צביקה גנדלמן (30.12.2021) פסקה 441 ועוד רבים) כפי שכבר הבהרתי לעיל, סבורני כי אכן מדובר במקרה בו אף אם הועצם התיאור העובדתי לעומת המציאות ונטענו כלפי התובעת טענות עובדתיות שלא הוכחו וגם כאלה שהוכח כי אינן נכונות, מדובר בפרסום שבוצע על ידי מי שלפחות במישור הסובייקטיבי חוותה חוויה לא נעימה במפגשה עם התובעת ופרסומיה היו תגובות לחוויה זו שהתבססו על תסכולה ופגיעתה, אף אם לא בצדק או למצער לא בצדק גמור.

לאחר בחינת מכלול השיקולים שהובאו לעיל, נוכח העדר הוכחת נזק שנגרם לתובעת בשל הפרסום הראשון אך בה בעת נוכח היותו בעל פוטנציאל פוגעני והותרתו במשך זמן לא מבוטל, נוכח העובדה שלא מן הנמנע שחלק מרכיבי הפרסום משקפים את חווייתה הסובייקטיבית של הנתבעת ונכתבו בסמיכות זמנים להתרחשות בעוד היתה נסערת מן ההתרחשות ובשים לב למצבה הכלכלי והאישי שהוביל גם לייצוגה על ידי הסיוע המשפטי, סבורני כי יש מקום לפיצוי ברף הנמוך של סכום הפיצוי הסטטוטורי על פי סעיף 7א(ב) לחוק שיש בו במקרה זה כדי להשיג את תכליות הפיצוי באופן הולם לנסיבותיה הכוללות של פרשה זו. סוף דבר התביעה מתקבלת ביחס לפרסום הראשון בלבד.

הפועל היוצא מכלל האמור לעיל הוא שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 12,000 ₪ ומורה לה לחדול מפרסומים דומים.