פיצויים מוסכמים בגין איחור במסירת דירה

בנסיבות אלה, טענו המבקשים כי יש לחייב את כונס-הנכסים בתשלום פיצוי מוסכם בגין האיחור במסירת הדירה, וזאת בהתאם לסעיף 9.8 להסכם המכר הקובע כי: איחר המוכר במסירת החזקה לקונה איחור העולה על 60 ימים מעבר למועד הקבוע בחוזה זה, ישלם המוכר לקונה פיצוי מוסכם כמפורט בסעיף 5א לחוק המכר (דירות).

...

מכלל האמור לעיל, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

אשר לפתרון אותם כשלי-שוק, הרי שבמלוא הזהירות (שכן העניין לא נדון בפניי במלואו ומדובר בהערות עקרוניות בלבד מזווית הראייה של מותב אחד מסוים), אני סבורה כי האחריות לכך מוטלת על שכמו של הממונה, כגורם אשר הוא למעשה המאסדר של תחום חדלות-הפירעון בישראל.

סוף דבר הבקשה נדחית.

הסעדים שנתבעו הם פיצוי מוסכם בגין איחור במסירת הדירה (105,000 ₪); הפסד שניגרם לתובעת, לטענתה, בגין הוצאות שהוציאה במסגרת העסקה (למעלה מ-75,000 ₪); וההפרש בין התמורה שהיה עליה לשלם עבור הדירה בחוזה לבין שוויה הנטען ביום הביטול (430,000 ₪).

...

חשיבות הראיות לגילוי לבירור האמת אשר לחשיבות הראיות, עיינתי בחומרים בקפידה ואני סבור שמדובר בראיות שעשויה להיות להן משקל משמעותי בהליך.

אציין, בהקשר זה, שלא מצאתי שבוסס, בנסיבות העניין, כי מצבה הרפואי של המבקשת הוא כזה שיש בו כדי להטות את הכף למסקנה שייגרם לה נזק משמעותי מעיכוב בבירור ההליך, בשים לב למחדליה הדיוניים, כאמור, ולנסיבות שפורטו לעיל.

סוף דבר הבקשה נדחית בכפוף לאמור לעיל.

זאת ועוד, לאור הסיכון הגדול יותר שככלל טמון בקבוצת רכישה, סביר שהפיצויים המוסכמים יהיו גבוהים מאלו שבעסקה הכפופה לחוק המכר (דירות) (עיינו, עניין שפילמן, פיסקה 89: "ועל כך יש להוסיף שהפיצוי ביחס לחוק המכר דירות עניינו ברכישת דירה מקבלן, שבמסגרתה מעניק המחוקק הגנות שונות לרוכשים שאינן עומדות, בהכרח, לטובת החברים בקבוצת הרכישה. צעידה במסלול קבוצת הרכישה היא מסוכנת יותר, וסביר שעניין זה ישתקף גם בקביעת הפיצויים המוסכמים בגין האיחור במסירת הדירות, כך שאלה יהיו גבוהים יותר").

...

על כן, טענות אלו של הנתבעת נדחות.

לסיכום, אין לזקוף לחובת הנתבעת את פרק הזמן החל ממתן טופס 4 ועד שהתובע פנה לקבל את דירתו.

סוף דבר מן הטעמים האמורים, התביעה מתקבלת באופן חלקי במובן זה שהנתבעת תשלם לתובע 353,000 ש"ח. על סכום זה יתווספו הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, החל מיום הגשת התביעה (יום 17.10.2017).

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט ח' ברנר, ס"נ) אשר ניתן ביום 18.1.2023 בחדל"ת 10469-02-20, במסגרתו ניתן צו הצהרתי לפיו המערערת – ניר אביב חברה לבנין בע"מ – חבה בתשלום פיצויים מוסכמים בגין איחור במסירת דירות.

...

לאחר עיון בכתובים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

בגין כל אלה עתרה הנתבעת 1 לפצוי בגין שורה של רכיבים וביניהם - אבדן דמי שכירות, תשלום פיצוי מוסכם, תשלום בגין תיקונים שביצעה ואינה באחריותה, תשלום בגין פרמיות ביטוח וכן עמלות בנקאיות ששילמה בשל האיחור, לטענתה, במסירת דירתם הישנה של התובעים "כשהיא נקיה מכל מיגבלה". מינוי מומחה בית משפט וכן היתייחסות להסדר בין הצדדים אשר צימצם הסעדים הנדרשים בהליך מונה מומחה בית משפט, המהנדס מרדכי בס ז"ל. חוות דעת מטעם מומחה בית המשפט הוכנה והוגשה ואולם למרבה הצער המומחה נפטר בסמוך מאוד לאחריה.

...

אשר על כן אני קובע כדלקמן: התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי כנגד הנתבעת 1 בלבד ואני מחייב את הנתבעת 1 בתשלום הסך של 266,518 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19/8/2020 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

אני מחייב את הנתבעת 1 בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, הן בגין התביעה והן בגין התביעה שכנגד – בסך כולל של 27,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.