פיצויים מוגדלים קבלת פיצויים מוגדלים לעובדים על הפרת הסכם קיבוצי

לטענת התובע - הנתבעת הפרה את חוזה העבודה בינה לבינו, שמועד סיומו היה עד הגעתו לגיל פרישה חוקי.

מהלך כזה מתיישב עם רוח המוסכם בהסכם להעברת עובדי ההוראה [סע' 25]: "במקרה של כוונה לפטר עובד הוראה קבוע, יתנהל מו"מ בין הרשת לבין ארגון המורים כנהוג במערכת החינוך. במידת הצורך, ובהסכמה עם ארגון המורים, הרשת תהיה אחראית לועדת שיפויים במשרד החינוך בקשה לתשלום פצויי פיטורים מוגדלים וחודשי היסתגלות כלפי כל אחד מעובדי הוראה אלה בעבור תקופת עבודתו בבית הספר, ועובד מפוטר כאמור; יהיה זכאי לפצויי פיטורים מוגדלים, בהתאם לשעור השיפוי ממשרד החינוך כפי שיתקבל בפועל." [ההדגשה הוספה].

] עגמת נפש אף שדחינו את טענות התובע, כאילו היה מחוייב לקבל תשלומים בגובה 150% פצויי פיטורים ושווה ערך 6 חודשי היסתגלות, לפי הוראות חוזר המנכ"ל, בגין נסיבות סיום העסקתו בביה"ס, או מכח "הבטחה", שלא הוכחה, עדיין - מובן, שנגרמה לו עוגמת נפש רבה מכך שבעת היותו בחל"ת הוחלט להעבירו מהעירייה ל"עתיד", כאשר ברור שהמגמה עם המיקצוע בו לימד לא תפתח בביה"ס בשנה העוקבת, ומבלי שנציגי העיריה יידעו אותו על כך ישירות, אישית, בסמוך להסכמה הקיבוצית שהושגה עם ארגון העובדים היציג; וכאשר פנה התובע בנידון, כעבור 8 חודשים, אל הגורם היחידי שהכיר - העיריה - לא מצאו לנכון להפנות אותו ישירות ל"עתיד", כפי שעשו עם אבו-חוסיין, מספר שנים לאחר מכן, או לנסות למצוא לו העסקה חלופית, אלא, קיבל מכתב פיטורים, ללא שקדמה לו שיחת בירור, ומאוחר יותר התכחשו לצעדים אלה.

נחזור ונאמר, משעה שהתובע לא הופנה אל "עתיד", באותו שלב, ולהבדיל מעניינו של אבו-חוסיין - הערייה יצרה בפניו מצג שהיא מפטרת אותו; או שותפה למהלך כזה, אף מבלי לשמוע אותו, ומבלי להשיב לפנייתו, שרואים אותו כדין "מתפטר", מטעם זה או אחר (שנזכרו בו מאוחר יותר, תוך כדי סיכום משפט זה); ונהפוך הוא - העיריה נחזתה במגעיה עם התובע שהיא אשר אחראית למצבו ולכן פנתה בעיניינו לקבלת שיפוי ממשרד החינוך, בשבילו - אין מקום לטענות של הערייה נגדו על כך שלא פנה ל"עתיד", לא תבע אותה בתביעה זו ולא צירף אותה כצד, ואנו סבורים כי העיריה - אף אם פעלה כך בטעות "בתום לב", כטענתה - היא זו שצריכה לשאת בתוצאות ולפצות את התובע על עוגמת הנפש, במקרה חריג זה. בהיתחשב בתקופת השרות הכוללת המוסכמת, 24 שנים (כאשר אנו מתעלמים משנת החל"ת האחרונה) ובשים לב לכך שעקב פיטורי התובע הוא קיבל תשלום מוגדל של פצויי פיטורים וחודשי היסתגלות מועדת השיפויים (בערך 50% תוספת ועוד כ-3 חודשי היסתגלות) - אנו מוצאים לנכון להעמיד את הפצוי שעל הנתבעת לשלם לתובע, בגין "עוגמת נפש", רק על 36,000 ₪.

...

עובדות ועיקר טענות הצדדים לאחר ששמענו את הצדדים, חזרנו ועברנו על טענותיהם בתצהירים ובסיכומים, לרבות סיכומי התשובה, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן, אנו קובעים עובדות רלוונטיות, כדלקמן: התובע הועסק על ידי העיריה בבית-ספר תיכון עיוני טכנולוגי, שהיה בבעלותה (להלן: ביה"ס), החל מיום 1.9.88; בתקופה הרלוונטית לענייננו היה התובע מורה קבוע, במקצוע תיב"ם (תכנון ייצור באמצעות מחשב).

התקלה החלה, לטעמנו, בכך שסברו בעיריה, כי די בהסכמה הקיבוצית אודות העברת התפעול של ביה"ס וצוות המורים בו ל"עתיד".

נחזור ונאמר, משעה שהתובע לא הופנה אל "עתיד", באותו שלב, ולהבדיל מעניינו של אבו-חוסיין - העירייה יצרה בפניו מצג שהיא מפטרת אותו; או שותפה למהלך כזה, אף מבלי לשמוע אותו, ומבלי להשיב לפנייתו, שרואים אותו כדין "מתפטר", מטעם זה או אחר (שנזכרו בו מאוחר יותר, תוך כדי סיכום משפט זה); ונהפוך הוא - העיריה נחזתה במגעיה עם התובע שהיא אשר אחראית למצבו ולכן פנתה בעניינו לקבלת שיפוי ממשרד החינוך, בשבילו - אין מקום לטענות של העירייה נגדו על כך שלא פנה ל"עתיד", לא תבע אותה בתביעה זו ולא צירף אותה כצד, ואנו סבורים כי העיריה - אף אם פעלה כך בטעות "בתום לב", כטענתה - היא זו שצריכה לשאת בתוצאות ולפצות את התובע על עוגמת הנפש, במקרה חריג זה. בהתחשב בתקופת השירות הכוללת המוסכמת, 24 שנים (כאשר אנו מתעלמים משנת החל"ת האחרונה) ובשים לב לכך שעקב פיטורי התובע הוא קיבל תשלום מוגדל של פיצויי פיטורים וחודשי הסתגלות מוועדת השיפויים (בערך 50% תוספת ועוד כ-3 חודשי הסתגלות) - אנו מוצאים לנכון להעמיד את הפיצוי שעל הנתבעת לשלם לתובע, בגין "עוגמת נפש", רק על 36,000 ₪.

יחד עם זאת, מצאנו, כי בכל ההתנהלות סביב העברת ביה"ס מהעיריה אל "עתיד" נגרמה לתובע ה"עגמת נפש", משלא התייחסו אליו במישור הפרטי והסתפקו בהסכמות הקיבוציות בקשר ליו, ללא בדיקת מצבו לאשורו.

על אף שהתקיים מו"מ, הצדדים ליחסי עבודה לא הגיעו לידי הסכם קבוצי ולאחר מכן העובדים ביקשו "להתנתק מההסתדרות". אנו בדיעה כי הליכים אלה אינם רלוואנטיים לענייננו, כל עוד אין מחלוקת לגבי הרעת התנאים הנטענת על ידי התובעת וזכאותה להתפטר ולקבל פצויי פיטורים, כפי שהיא עשתה.

חלות חוברת מ- 2004 כחלק מהסכם העבודה שבין הצדדים תביעותיהם של שני התובעים לפצויי פיטורים (או פצויי פרישה) מוגדלים, מבוססות על חלות של "החוברת מ- 2004" כחלק מהסכם העבודה שבין הצדדים.

אף הגישה שאמרה שמדובר בתניות מכללא בחוזה האישי רואה בהסדר הקבוצי מיסמך משפטי הקובע תניות מכללא המשפיעות על העובדים האינדיבידואליים.

על כן, דורשת התובעת פיצוי בשל הפרת הוראות חוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן – חוק השויון).

...

לסיכום בנוגע לתובע מר יגאל בר-און: (1) תביעת התובע נדחית על כל רכיביה.

(2) התביעה כנגד התובעת נדחית על כל רכיביה.

על כן אנו קובעים כי בנוגע לתביעת התובעת והתביעה שכנגדה, כל צד יישא בהוצאותיו.

התביעה הנה לתשלומי שכר מחודש ספטמבר 2012 ועד לפרישתה, לרבות עידכון שכרה ובתוספת פצויי הלנת שכר; תשלום 300% פצויי פיטורים; החזר ימי חופשה שנוכו; מענק בהתאם לחוקת העבודה; פיצוי בגין אפליה; פיצוי בגין נזק שניגרם לתובעת בתקופת החל"ת; פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה; פיצוי בגין פיטורים דה פאקטו שלא כדין ופצוי בין עוגמת נפש.

התובעת לא הוכיחה כי קיים נוהג לשלם פצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 300% במסגרת הסכמי פרישה אישיים.

ככל שהבנק לא הסכים לקבל את ישיבת התובעת בעבודה בחוסר מעש, היה עליו לפעול בהתאם לדין ולהסכמים הקבוציים החלים עליו ולפתוח בין היתר בהליך של הפסקת עבודה.

המסקנה המשפטית היתה כי החוזה הופר על ידי שני הצדדים, הפרה שהביאה בסופו של דבר לנזק.

בסיכומיה מציינת התובעת שם של עובדת בשם חיה גרוס אשר קיבלה פיצויים מוגדלים עת פרשה לאחר 37 שנות עבודה.

...

סיכום – התוצאה איפוא כי התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: שכר לתקופה מספטמבר 2012 עד מאי 2013 בסך של 78,506 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.2.13 (מחצית התקופה) ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 35,000 ₪.

בין לבין בחודש פברואר 2019 הגיש הנתבע בקשת צד כנגד האירגון (ס"ק 28422-02-19, בפני כב' השופטת יפית מזרחי לוי) להורות על מינוי בורר להכרעה במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בעיניין פצויי הפיטורים המוגדלים; ובחודש מרץ 2019 הגיש האירגון בקשת צד כנגד הנתבע (ס"ק 53916-03-19, בפני כב' סגנית הנשיאה השופטת אריאלה גילצר) בעיניין הפרות שונות נטענות על ידי הנתבע, ובכללה הפרת ההסכם הקבוצי בעיניין תשלום פדיון ימי מחלה לעובדים הפורשים.

לכך אוסיף כי בהחלטה נקבע, כי אין כל מקום לעכב את ההליכים לזמן לא ברור, שכן לא ידוע אם יתקיים מו"מ בין הצדדים, האם יהיו הסכמות, מה יהיו ההסכמות והאם זה יחול על התובעים.

סוף דבר אשר על כן, הבקשה לעיכוב הליכים מתקבלת, כדלקמן: לגבי רכיב פצויי פיטורים המוגדלים – נוכח מועד סיום העסקתם של התובעים, כמו גם פסק הבורר בעיניין מיום 23.1.2020 אשר נחתם טרם משבר נגיף הקורונה בישראל, ובשים לב לתגובת התובעים מיום 9.3.2020, הנתבע יפעל במהרה (ובכפוף להנחיות משרד הבריאות מעת לעת בהיבט הגעה למקום העבודה), על מנת שלתובעים ישולמו סכומי השלמת פצויי הפיטורים המגיעים לפי פסק הבוררות, תוך שקודם לכן יפורטו התחשיבים המפרטים את אופן חישוב הסכומים, בשים לב לנתוניו של כל תובע ותובע.

...

ביום 10.2.2020 הגיש הנתבע הודעת עדכון ובקשה לעיכוב הליכים, היא הבקשה נשוא החלטתי זו. לוז טענות הצדדים לטענת הנתבע, מאחר שניתן פסק בורר בעניין תשלום בגין פיצויי פיטורים מוגדלים, הרי שעל הנתבע לערוך את התחשיבים הנדרשים לצורך תשלום פיצויי פיטורים המוגדלים לתובעים, ולשלמם בהתאם; ועם ביצוע התשלום על בית הדין להורות על דחיית התביעה ברכיב זה. בכל הקשור לתשלום פדיון ימי מחלה, הרי שנושא זה עדיין מצוי במחלוקת בין הצדדים להליך הבוררות ולפיכך יש להורות על עיכוב הליכים ברכיב זה. זאת משני טעמים עיקריים – מניעת הכבדה מיותרת על היריב והטרדה מיותרת של בית הדין; ומניעת תוצאה בלתי רצויה של פסיקות סותרות.

לטענת התובעים, יש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים.

דומה, כי אף התובעים בעצמם הכירו בחשיבותו של פסק הבורר ולא בכדי הגישו ביוזמתם את הבקשה ביום 5.2.2020 וביקשו לדעת את ההסכמות שהושגו בעניינם, אשר הובילה לבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה ביום 10.2.2020 נשוא החלטתי זו. רביעית, עיון בסעיפים 89(א) -89(ה) להסכם הקיבוצי מעלה, כי מהותם ביחסים שבין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים; וסעיף 89 (ו) להסכם הקיבוצי עניינו ביחסים שבין הנתבע לבין כל אחד מחברי הסגל וכי אין בהוראות הבוררות כדי למנוע מחבר סגל לפנות לכל ערכאה מוסמכת (בשינוים המחויבים ראה בר"ע 45153-12-19 חני אזולאי ואח' – המפעל להכשרת ילדי ישראל (מיסודה של רחל פריאר (מיום 17.2.2020)).

עם זאת, דומה כי הארגון אשר היה ער להליך זה, סבר כי הדרך הנכונה לפתור את העניין היא באמצעות הליך קיבוצי שנותב בסופו של דבר להכרעת הבורר.

סוף דבר אשר על כן, הבקשה לעיכוב הליכים מתקבלת, כדלקמן: לגבי רכיב פיצויי פיטורים המוגדלים – נוכח מועד סיום העסקתם של התובעים, כמו גם פסק הבורר בעניין מיום 23.1.2020 אשר נחתם טרם משבר נגיף הקורונה בישראל, ובשים לב לתגובת התובעים מיום 9.3.2020, הנתבע יפעל במהרה (ובכפוף להנחיות משרד הבריאות מעת לעת בהיבט הגעה למקום העבודה), על מנת שלתובעים ישולמו סכומי השלמת פיצויי הפיטורים המגיעים לפי פסק הבוררות, תוך שקודם לכן יפורטו התחשיבים המפרטים את אופן חישוב הסכומים, בשים לב לנתוניו של כל תובע ותובע.

התובע עתר לפצותו בסך כולל של 2,777,894.06 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, בזמן מחלה וללא שימוע, הפרת חוזה העבודה והפרת חובת תום הלב וההגינות, פצויי פיטורים מוגדלים, פדיון ימי מחלה והשבה ופדיון ימי חופשה שנוכו משכרו שלא כדין.

לאור האמור, התובע אינו זכאי לפיצויים מוגדלים, בשים לב לכך כי התובע הועסק זמן רב יותר (משך 20 שנה), תחת הסכם אישי ולא קבוצי, ולאחר תקופה זו הוא לא יכול לטעון כי הוא זכאי לזכויות של עובדי דור א, משכך יש להחיל עליו את ההוראות הסכם הקבוצי המתייחסות לעובדי דור ב. ביחס להסדר ימי מחלה שחל על התובע, טענה הנתבעת כי סעיף 14 להסכם של התובע קובע זכאות לפי החוק וכמקובל בחברה.

בפרק שדן בפצוי פיטורים מוגדלים, בשאלה האם התובע פוטר בשל שינויים אירגוניים ו/או התייעלות, כתנאי בהסכם 2004 כדי לקבל פצויי פיטורים מוגדלים, או שמא פוטר בשל חוסר שביעות רצון כטענת הנתבעת, אמנם הטלנו דופי בהתנהלות הנתבעת סביב טענות הנתבעת בדבר חוסר שביעות הרצון לכאורה מהתובעת כמנהל פרויקטים, ובשים לב לכך כי הנתבעת היא זו שניסחה את ההסכמים אליהם הפניתה, קבענו כי לא ניתן לומר שאין מדובר בפיטורים מחמת התייעלות ו/או שינויים אירגוניים, אולם קביעה זו לא עומדת בסתירה לנפסק בפרק זה בעיניין פיצויים על עצם הפיטורים.

...

בשל כל האמור לעיל, עתר לתשלום הרכיבים הבאים: לאור פיטוריו שלא כדין וללא שימוע טען כי הוא זכאי לפיצוי על עצם המעשה, כאשר הנתבעת התעקשה לזמנו לשימוע שוב ושוב בזמן מחלה מאושרת, עת שהה בחופשת מחלה עוד לפני הזימון לשימוע ולבסוף פיטרה אותו בעודו שוהה במחלה.

לאחר שבחנו טענות הצדדים הראיות והעדויות שנשמעו בפנינו, הגענו למסקנה כי דין טענת הקיזוז להתקבל.

טענת התובע בסיכומיו כאילו מדובר בטענה קטנונית הנוגדת את המקובל בנתבעת, אינה מקובלת עלינו (סעיפים 70-71 בסיכומי התובע), שכן לא ניתן להכשיר "עוול בעוול". בכל אופן, הסבירה הנתבעת כי אפשרות זו ניתנה לעובדים חולי סרטן או קטועי גפיים (סעיפים 289-290 בסיכומי הנתבעת) ואנו מקבלים הסבר הנתבעת.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים מוגדלים בסך 1,129,805 ₪.