פיצויים מוגדלים לעובדים בגין הפרת הסכם קיבוצי

לפנינו מונחת תביעתו של מר אולג שימנסקי (להלן: "התובע"), בה הוא דורש את השבתו לעבודה בנתבעת (להלן: "מד"א") ותשלום שכר וזכויות נילוות, הפרשות וזכויות סוציאליות החל ממועד פיטוריו בחודש מאי 2016 ועד שובו לעבודה; פיצוי בגין נזקים שנגרמים לו וצפויים להגרם לו בשל הפרת חובות הנאמנות וההגינות כלפיו; פיצויים מוגדלים בגין פיטוריו שלא כדין; ופצוי בגין נזקים לא ממוניים בסך 50,000 ₪.

כבר נפסק לא אחת כי הכלל בסוגיה זו הוא שבית הדין לא יכפה על מעביד להעסיק עובד שהוא אינו רוצה בו, וכי דרך המלך בפיטורים שלא כדין הנה תשלום פיצויים על הפרת חוזה ולא אכיפת חוזה עבודה, אלא אם המדובר במקרה בו פיצוי לא יענה על הנזק, ומתקיימים תנאים נוספים בעיקר שהפיטורים מהוים הפרת הסכם קבוצי או חובה שבחוק, אז יסטה בית-הדין מהכלל (ראו ע"ע 300178/98 דוד ביבס - שופרסל בע"מ פד"ע לו 481; ע"ע 300258/97 יהודית חנן - המועצה המקומית מנחמיה פד"ע לז 645; ע"ע 215/03 נורית ענבר - ישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, 6.11.2003; ע"ע 425/06 רוחמה אלפסי - מדינת ישראל משרד החינוך, 18.10.06.

...

טענות התובע כי הופלה במידת הענישה לעומת עובדים אחרים אף הן לא הוכחו בפנינו ולו בראשית ראיה והן נדחות בזה בשלב זה. קיומו של התחקיר שבוצע בערוץ 1 או דוגמאות עלומות לבכירים שנחקרו בחשד לעבירות דומות - אין בהן כדי להרים את ראשית הראיה להוכיח כי בפיטוריו של התובע היו מעורבים שיקולים זרים.

לאחר שבחנו את מכלול נסיבות העניין - לא מצאנו לנכון להתערב בהחלטת ועדת המשמעת תוך שאנו נותנים משקל רב לפררוגטיבה הניהולית של המעסיק לנהל את עסקו בהתאם לצרכיו ולאכוף את יחסי העבודה בין הצדדים.

סוף דבר: אשר על כן, התביעה להורות על בטלות הפיטורים והשבתו לעבודה - נדחית.

בין לבין בחודש פברואר 2019 הגיש הנתבע בקשת צד כנגד האירגון (ס"ק 28422-02-19, בפני כב' השופטת יפית מזרחי לוי) להורות על מינוי בורר להכרעה במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בעיניין פצויי הפיטורים המוגדלים; ובחודש מרץ 2019 הגיש האירגון בקשת צד כנגד הנתבע (ס"ק 53916-03-19, בפני כב' סגנית הנשיאה השופטת אריאלה גילצר) בעיניין הפרות שונות נטענות על ידי הנתבע, ובכללה הפרת ההסכם הקבוצי בעיניין תשלום פדיון ימי מחלה לעובדים הפורשים.

ביום 7.7.2019 היתקיים דיון בבקשת רשות ערעור, בפני כב' השופטת לאה גליקסמן, במהלכו הוצע לצדדים על ידי בית הדין כי "בשלב זה מוצע לצדדים, תוך שכל צד שומר על טענותיו ויהיה רשאי להגיש כל בקשה לבית הדין האיזורי, כי נוכח לוח הזמנים שנקבע לפסק הבורר ונוכח העובדה שדיון ההוכחות קבוע ליום 20.5.2020, המועד להגשת תצהירי המשיבים יהיה יום 2.2.2020 ולהגשת תצהירי המבקש יום 2.4.2020. לאור ההסכמה כאמור ושינוי הנסיבות מאז שהוגשה הבקשה לרשות העירעור, בקשת רשות העירעור תימחק תוך שכל צד שומר על כל טענותיו." הצדדים קיבלו את הצעת בית הדין וניתנה תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

...

ביום 10.2.2020 הגיש הנתבע הודעת עדכון ובקשה לעיכוב הליכים, היא הבקשה נשוא החלטתי זו. לוז טענות הצדדים לטענת הנתבע, מאחר שניתן פסק בורר בעניין תשלום בגין פיצויי פיטורים מוגדלים, הרי שעל הנתבע לערוך את התחשיבים הנדרשים לצורך תשלום פיצויי פיטורים המוגדלים לתובעים, ולשלמם בהתאם; ועם ביצוע התשלום על בית הדין להורות על דחיית התביעה ברכיב זה. בכל הקשור לתשלום פדיון ימי מחלה, הרי שנושא זה עדיין מצוי במחלוקת בין הצדדים להליך הבוררות ולפיכך יש להורות על עיכוב הליכים ברכיב זה. זאת משני טעמים עיקריים – מניעת הכבדה מיותרת על היריב והטרדה מיותרת של בית הדין; ומניעת תוצאה בלתי רצויה של פסיקות סותרות.

לטענת התובעים, יש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים.

דומה, כי אף התובעים בעצמם הכירו בחשיבותו של פסק הבורר ולא בכדי הגישו ביוזמתם את הבקשה ביום 5.2.2020 וביקשו לדעת את ההסכמות שהושגו בעניינם, אשר הובילה לבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה ביום 10.2.2020 נשוא החלטתי זו. רביעית, עיון בסעיפים 89(א) -89(ה) להסכם הקיבוצי מעלה, כי מהותם ביחסים שבין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים; וסעיף 89 (ו) להסכם הקיבוצי עניינו ביחסים שבין הנתבע לבין כל אחד מחברי הסגל וכי אין בהוראות הבוררות כדי למנוע מחבר סגל לפנות לכל ערכאה מוסמכת (בשינוים המחויבים ראה בר"ע 45153-12-19 חני אזולאי ואח' – המפעל להכשרת ילדי ישראל (מיסודה של רחל פריאר (מיום 17.2.2020)).

עם זאת, דומה כי הארגון אשר היה ער להליך זה, סבר כי הדרך הנכונה לפתור את העניין היא באמצעות הליך קיבוצי שנותב בסופו של דבר להכרעת הבורר.

סוף דבר אשר על כן, הבקשה לעיכוב הליכים מתקבלת, כדלקמן: לגבי רכיב פיצויי פיטורים המוגדלים – נוכח מועד סיום העסקתם של התובעים, כמו גם פסק הבורר בעניין מיום 23.1.2020 אשר נחתם טרם משבר נגיף הקורונה בישראל, ובשים לב לתגובת התובעים מיום 9.3.2020, הנתבע יפעל במהרה (ובכפוף להנחיות משרד הבריאות מעת לעת בהיבט הגעה למקום העבודה), על מנת שלתובעים ישולמו סכומי השלמת פיצויי הפיטורים המגיעים לפי פסק הבוררות, תוך שקודם לכן יפורטו התחשיבים המפרטים את אופן חישוב הסכומים, בשים לב לנתוניו של כל תובע ותובע.

המחלוקות בתיק: האם הנתבעים פגעו בשמו הטוב ובכבודו של התובע והפרו את חוק איסור לשון הרע, בלא שיש בידיהם הגנה לפי החוק? או האם כטענת הנתבעים – לא הופר חוק איסור לשון הרע ו/או קמה להם הגנת "אמת דברתי"? ככל שייקבע, כי הנתבעים או מי מהם הפרו את חוק איסור לשון הרע – מהו הפצוי שהתובע זכאי לקבל מהנתבעים או ממי מהנתבעים, ללא הוכחת נזק? האם יש להוציא צו המחייב את הנתבעים או מי מהם לפרסם הודעת היתנצלות? האם יש להורות לנתבעים לפרסם בקרב עובדי הנתבעות 1-2 הודעה בדבר ביטול האיסור המגביל את התובע מלעשות שימוש במתקני ימקא? האם התובע ביקש להאריך את שרותו מעבר לגיל הפרישה? האם הנתבעים הפרו את חובתם לשקול בקשה להארכת שירות, בהתאם לאמות המידה המתחייבות מהפסיקה? האם ניתנה הבטחה המחייבת ששירותו של התובע יימשך מעבר לגיל הפרישה? האם התובע זכאי לפצוי בגין הפסקת עבודתו בגיל פרישה ומהו הפצוי שיש לפסוק לתובע? האם התובע היה זכאי להיות מבוטח בביטוח פנסיוני בקרן מבטחים הותיקה החל משנת 1979 והאם הנתבעת 1 פעלה שלא כדין כאשר החלה לבטח את התובע רק בשנת 1989? האם הודעת מנכ"ל ימקא לחברת מבטחים על ביטול חברותו של התובע בקרן, בשנת 1994, נעשה שלא כדין ובנגוד להסכם קבוצי? האם נגרם לתובע הפסד פנסיוני? ואם כן – מהו סכום הפצוי שהתובע זכאי לקבל? האם כטענת הנתבעים, תביעתו של התובע בעילה זו היתיישנה, או שכטענת התובע, יש לדחות את טענת ההתיישנות? האם כטענת התובע, במסגרת עבודתו תחת הנתבעת 2, הוא היה זכאי לקבל תוספת ותק גם על יסוד שנות הותק תחת הנתבעת 1? או כטענת הנתבעים, התובע זכאי לתוספת ותק רק בגין שנות עבודתו תחת הנתבעת 2? מהי תוספת הותק לה זכאי התובע בגין התקופה הרלוואנטית? האם התובע זכאי להפרשי שכר בגין אי תשלום תוספת וותק מלאה ומהו סכום הפרישי השכר? ככל שהתובע זכאי להפרשי שכר בגין תוספת ותק – מהו סכום ההפרשים בפיצויי הפיטורים ובהפקדות לפנסיה ולקרן ההשתלמות שהתובע זכאי לקבל? האם השכר הקובע לעניין פצויי פיטורים,, פנסיה וקרן הישתלמות צריך לכלול גם את רכיבי השכר המכונים "מתנות", "שר"פ", "רכב ניידות" ו- "טלפון", כולם או חלקם? האם כטענת התובע, מדובר ברכיבים קבועים ובלתי מותנים, או כטענת הנתבעים, מדובר בתוספות אותנטיות? ככל שמדובר ברכיבם שצריכים להיכלל בשכר הקובע, כטענת התובע, מה סך ההפרשים שיש לפסוק לתובע בגין פצויי פיטורים, פנסיה וקרן הישתלמות? האם מתכונת עבודתו של התובע כללה עבודה בשעות נוספות, או כטענת הנתבעים התובע לא עבד שעות נוספות? האם כטענת הנתבעים, משרתו של התובע הייתה משרת אמון, שאינה ניתנת לפיקוח, ושאינה מזכה את הנושא בה בגמול שעות נוספות או בגמול עבודה בשבתות ובחגים? או האם, כטענת התובע, משרתו אינה נמנית על החריגים הפוטרים מתשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות? ככל שהתובע זכאי לגמול בעד שעות נוספות – מהו סכום הפרישי השכר שהתובע זכאי לו בגין עילה זו ב- 7 השנים שקדמו למועד הגשת התביעה? האם התובע זכאי לקבל פצויי פיטורים מוגדלים, בהתאם לעיקרון השויון ועל יסוד נוהג במקום העבודה, או האם כטענת הנתבעים – לא קיים נוהג ולא קיימת זכות לפיצויים מוגדלים? ככל שטענת התובע תיתקבל, מהו סך הפיצויים המוגדלים שהתובע זכאי להם, לאחר ניכוי סכומי הפיצויים ששולמו או שוחררו לתובע? האם שולמו לתובע דמי הבראה בחסר ואם כן, מהו ההפרש שהתובע זכאי לו? האם התובע זכאי לפיצויים בגין הפרת חובות תום הלב וההגינות על ידי הנתבעים ובגין גרם עוגמת נפש על ידי הנתבעים? עיקר טענות הצדדים: לטענת התובע, הנתבעים הפרו את חוק איסור לשון הרע, זאת כאשר הנתבע 3 פעל כדי להשפילו לעיני עובדי הנתבעות וחבריו לשעבר לעבודה ופעל לעשותו לבוז וללעג מצידם.

...

הנתבעים ישלמו לתובע סך של 2,805 ₪ בגין רכיב זה. פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב וחובת ההגינות למרות כל האמור לעיל, לא מצאנו כי יש לפצות את התובעת מעבר לסכומים שפסקנו, גם בגין עגמת נפש.

סוף דבר: הנתבעות 1-2 ישלמו לתובע את הסכומים הבאים: · הפרשי שכר בגין תוספת ותק – 41,073 ₪.

בנוסף, הנתבעות 1-2 ישלמו לתובע תוך 30 יום סך של 30,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. מאחר שלא הוכחה עילה להרמת מסך ו/או אחריות אישית של הנתבע 3 , וכן מכיוון שעוולת לשון הרע בוצעה לא רק על ידי הנתבע 3, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבע 3 באופן אישי להידחות.

] זה הדין גם עת מתעוררות טענות בדבר פסול שנפל בהוראות הסכם הקבוצי, מחמת הפרת השויון והפליה פסולה.

היתערבות בית הדין עלולה להפר את האיזון, לפגוע בהסכם כולו, בקבוצת העובדים הנהנית ממנו ואף במעמדו של ארגון העובדים, ועל כן בית הדין ימנע ככלל מהתערבות בתוכנן של הסכמים קבוציים פרי מו"מ קבוצי כאמור לעיל.

הנתבעת טענה כי אותה עובדת הייתה זכאית לפרוש מכוח ההסכם הקבוצי במסלול פיצויים מוגדלים ועמדה בקריטריונים לכך, אלא שלאחר שאושר והוסכם עימה על סיום עבודתה במסגרת תכנית הפרישה התעורר צורך מיוחד בסיוע שלה לפרויקט של החברה ועל כן על מנת לשכנע אותה שלא לסיים את עבודתה עפ"י ההסכם שבין הצדדים, הסכימה החברה לשמר לה את תנאי הפרישה[footnoteRef:24].

...

לא מצאנו אפוא בפרי המו"מ בין הצדדים להסכם הקיבוצי רבב של הפליה מחמת גיל.

נוכח כל הטעמים המפורטים לעיל, טענת התובעת לפיה הופלתה מחמת גיל, בניגוד לסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות – נדחית.

נוסף על האמור, יוער כאמור לעיל, כי לאחר הגשת התביעה, הוצעה לתובעת עבודה חלופית בחברה, הצעה השוללת ממילא את הבסיס לטענה זו. ביטול פסקה 25(א)(4) (4) תשלומים ללשכת העבודה שיש לנכותם מן השכר על פי הסכם קיבוצי או שהעובד הסכים בדרך אחרת שינוכו;מיום 2.1.1964 סוף דבר התביעה נדחית על כל מרכיביה.

התובע עתר לפצותו בסך כולל של 2,777,894.06 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, בזמן מחלה וללא שימוע, הפרת חוזה העבודה והפרת חובת תום הלב וההגינות, פצויי פיטורים מוגדלים, פדיון ימי מחלה והשבה ופדיון ימי חופשה שנוכו משכרו שלא כדין.

סעיף 4 בהסכם 2004 הגדיר את עובדי דור א: "העובדים המועסקים נכון למועד חתימת הסכם זה בפועל במפעל פניציה ירוחם בתנאי ההסכם הקבוצי מיום 24.5.00" ועובדי דור ב הוגדרו כך: "העובדים שיקלטו לעבודה בחברה לאחר חתימת הסכם זה ובהתאם למנגנון שנקבע בו". פרק יז בנספח א להסכם 2004 מסדיר את הזכאות לפצויי פיטורים וקובע כי העובדים ששמם מופיע ברשימה בנספח א2 ורק הם יהיו זכאים לפיצויים מוגדלים.

הפרת חוזה עבודה, חובת תום הלב, ההגינות והנאמנות התובע עתר לתשלום פצויי בגין הפרת חוזה, הפרת חובת תום הלב, ההגינות והנאמנות בסך 250,000 ₪.

...

בשל כל האמור לעיל, עתר לתשלום הרכיבים הבאים: לאור פיטוריו שלא כדין וללא שימוע טען כי הוא זכאי לפיצוי על עצם המעשה, כאשר הנתבעת התעקשה לזמנו לשימוע שוב ושוב בזמן מחלה מאושרת, עת שהה בחופשת מחלה עוד לפני הזימון לשימוע ולבסוף פיטרה אותו בעודו שוהה במחלה.

לאחר שבחנו טענות הצדדים הראיות והעדויות שנשמעו בפנינו, הגענו למסקנה כי דין טענת הקיזוז להתקבל.

טענת התובע בסיכומיו כאילו מדובר בטענה קטנונית הנוגדת את המקובל בנתבעת, אינה מקובלת עלינו (סעיפים 70-71 בסיכומי התובע), שכן לא ניתן להכשיר "עוול בעוול". בכל אופן, הסבירה הנתבעת כי אפשרות זו ניתנה לעובדים חולי סרטן או קטועי גפיים (סעיפים 289-290 בסיכומי הנתבעת) ואנו מקבלים הסבר הנתבעת.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים מוגדלים בסך 1,129,805 ₪.