פיצויים לפני כניסת חוק הביטוח הלאומי לתוקף

השופט אילן סופר לפניי בקשת המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי בתל אביב (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר גבריאל נבו ומר יגאל סעדיה; בל' 68758-12-15) מיום 25.6.17.

והכל בהיתחשב בכך שהוראותיו של החוק, שמטרתו לפצות את נפגעי הפוליו שלקו בישראל במחלת שיתוק ילדים, יש לפרש בצורה מקילה ובמקרה של ספק לפרשו לטובת המבוטח.

בקשר לכך נטען, בין היתר, כי לפי עמדת כל הועדות לא נמצא שהמשיבה חולת פוליו; המסמך הרפואי מיום 1.3.17 שניתן לאחר ישיבת הועדה, מסתמך על אנמנזה ופרטים מפי המשיבה שנמסרו לרופא על פיהם מדובר במחלת פוליו בעבר, ולא תואם את הממצאים הקליניים שלה; כוונת הסכמת המוסד לבצע בחינה מחדש לא היתה לאפשר למשיבה הצגת מסמכים חדשים, אלא מסמכים המעידים בדבר קיום המחלה מזמן עבר, בטרם ניכנס חוק הפוליו לתוקפו, וזאת לאור הקושי הקיים בהגשת מסמכים מלפני 50 שנה; המסמך שהוצג הוא מתאריך מאוחר להתכנסות הועדה, ומשכך אין מדובר בפגם משפטי בהתנהלותה המצדיק החזרת עניינה של המשיבה לועדה[footnoteRef:2].

...

כן נטען כי בבקשה אין כל ראיה או טיעון משפטי לחלוף הזמן, ומטעם זה בלבד דינה להידחות.

] לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להורות על עיכוב ביצוע.

טרם נעילה נאמר כי בהתאם לנוסח המתוקן של תקנה 467(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (ק"ת 7661, ט"ז באייר התשע"ו, מיום 24.5.2016), מקום שהוגשו ערעור או בקשת רשות ערעור, ערכאת הערעור היא המוסמכת לדון בבקשה לעיכוב ביצוע שבנדון, ועל כן מבחינה זו, בדין הוגשה הבקשה שבנדון לבית דין זה. סוף דבר – לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו ת"צ 28513-11-17 טישמן ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי לפני כבוד השופט רחמים כהן מבקשים 1. דורון טישמן 2. חברת טישמן אחזקות ע"י ב"כ עוה"ד רון דרור, אופיר מנצ'ל וקארין וינשטיין משיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עוה"ד מוטי ארד ונוי מצליח החלטה

בבקשה לאישור התובענה כייצוגית (להלן - בקשת האישור) נטען, בתמצית, כדלהלן: מאז תיקון מס' 103 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) אשר ניכנס לתוקפו ביום 1.1.2008 הכנסות בחברה משפחתית המיוחסות ליחיד, אשר אם היו מתקבלות בידי היחיד פטורות מתשלום, יהיו פטורות מתשלום דמי ביטוח לאומי.

"בכל הנוגע לביטוח הלאומי, לבית הדין מוקנית סמכות ייחודית לידון בתביעות נגד המוסד לביטוח לאומי מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968. ברם, סמכותו של בית הדין בהקשר זה מעוגנת בסעיף 24(א)(5) לחוק בית הדין לעבודה, וחוק תובענות ייצוגיות אינו מאפשר הגשת תביעות ייצוגיות מכוח סעיף זה, אלא רק מכוח סעיפים 24(א)(1), (1א) או (3) לחוק בתי הדין לעבודה. לכן לבית הדין לעבודה אין סמכות לידון בתביעות ייצוגיות נגד המוסד לביטוח לאומי, ופעם אחר פעם נדחו מסיבה זו בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שכאלה. עם זאת, מובן מאליו שהדבר אינו מונע הגשת תביעה ייצוגית נגד המוסד לביטוח לאומי מכוח סעיף 11 לתוספת השנייה, כאשר הסעד המבוקש הוא פיצויים או השבה. תביעה שכזאת צריכה להיות מוגשת לבית המשפט לעניינים מינהליים ולא לבית הדין לעבודה". (פלינט וויניצקי, עמודים 536 – 537).

...

עיינתי בבקשה לסילוק על הסף, בתשובה לבקשה ובתגובה לתשובה וסבורני, שיש לדחותה.

סוף דבר הבקשה להעברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה והבקשה לסילוק על הסף – נדחות.

המשיב ישלם למבקשים הוצאות משפט בסך כולל של 35,100 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

למעלה מן הצורך אעיר שלא ניתן לראות במסמך שהוגש ביום 26.7.22 כערעור על הכרעה בתביעת החוב, שכן מיסמך זה אינו עומד בשום דרישה מהותית או צורנית של הודעת ערעור או תובענה לפי סעיף 193 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה- 1995.

היחיד מתגורר בגפו בדירה שכורה, טרם כניסתו להליך ועד לשנת 2018 עבד היחיד כעוסק מורשה, ולאחר מכן עבד כשכיר, אך פוטר חודשים ספורים לפני הגשת הבקשה לפתיחה בהליכים, על פי טענתו- בשל עיקולים שהוטלו על שכרו.

הפרת תנאי תכנית הפרעון – במידה והיחיד יפר את הוראות הצוו לשקום כלכלי, יהיה חשוף לסנקציות על פי הוראות החוק כדלקמן: הארכת תקופת התשלומים – בהתאם להמלצת הממונה והנאמן, ניתן יהיה להאריך את תקופת התשלומים בכל אחד מן המקרים הבאים: היחיד לא קיים תנאי מתנאי הצוו לשקום כלכלי, ובכלל זה אם אינו עומד בחובת התשלומים הקבועה בצו; היחיד נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; היחיד לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; היחיד הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חידלות הפרעון; ליחיד חוב אשר נוצר באחת מן הנסיבות הבאות – מהתחייבות או מהתקשרות בעיסקה בהקף משמעותי שביצע היחיד בעת שידע או שהיה עליו לדעת כי יש סיכוי גבוה שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו; נוצר מהזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים של היחיד, שנעשתה בחוסר תום לב; מקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין; היחיד ביצע פעולה כאמור בסעיפים 219 עד 221 לחוק במטרה להעדיף נושה על פני נושים אחרים, לגרוע נכסים מקופת הנשייה או להבריח נכסים; ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים אחר בשבע השנים שקדמו לתחילת הליכי חידלות הפרעון.

ביטול צו אינו פוגע בתוקפם של מכירה, העברה, תשלום או פעולה משפטית אחרת שנעשו כדין לפני הביטול.

...

המשיב היתנגד לבקשה ממספר טעמים: המועד בו רשאיות היו המבטחות לבצע ניכוי על פי הסכם הפשרה חל לאחר יום 1.1.16, לכן בעניינינו חל תיקון 168 לחוק הביטוח הלאומי; במידה ויחליט בית משפט קמא כי ההסכם או פסק הדין מכוחו בוצע הנכוי, ניתן או נכרת לפני יום 1.1.16, הרי כי ההתיישנות מוארכת מכוח תיקון 146 לחוק הביטוח הלאומי אשר היה בתוקף משנת 2014 ועד כניסתו לתוקף של תיקון 168, כך שבכל מקרה ההתיישנות למל"ל הוארכה לעד 15 שנה ממועד התאונה; יש לפנות לכוונת המחוקק ולאנטרס הצבורי העולה באופן ברור מחקיקת התיקונים.

סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי מסדיר את זכותו של המל"ל להגיש תביעה כנגד צד ג' בגין גמלה ששילם ועתיד לשלם לנפגע וקובע: "היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגימלה ששלמו או שהם עתידים לשלמה.". במרוצת השנים תוקן סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי והוספו לו שני תיקונים: הראשון, תיקון 146 והשני, תיקון 168.

...

ביום 7.11.21 הוגשה מחדש תביעת המל"ל. המבקשת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מהנימוקים הבאים: בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), התביעה התיישנה בחלוף שבע שנים מיום התאונה, היינו ביום 28.5.12, כשבע שנים קודם להגשת התביעה על ידי המשיב; בענייננו לא חל תיקון 168 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") אשר נכנס לתוקף ביום 1.1.16, שכן הסכם הפשרה שמכוחו חל הניכוי קיבל תוקף של פסק דין ביום 12.11.15; ככל שייקבע כי תיקון 168 חל על התביעה, הרי שעדיין דין התביעה להידחות, זאת מאחר שכתב התביעה הוגש ביום 7.11.21, דהיינו בחלוף למעלה מ- 15 שנים ממועד התאונה ואין תחולה בנסיבות המקרה להוראות סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות.

בהמשך החלטתו התייחס בית משפט קמא גם לתחולתם של תיקונים 168 ו- 146 לחוק הביטוח הלאומי וקבע: "טוענת הנתבעת כי תיקון 168 לחוק הביטוח הלאומי לא חל במקרה דנא משום שהוא נכנס לתוקף ביום 1.1.16 ולאחר הסכם הפשרה מיום 12.11.15. אינני מקבל טענה זו. זאת משום שלתיקון יש תחולה רטרוספקטיבית ועל כן התיקון חל גם בענייננו. ראו: ע"א 22963-10-18 חברת נמל אשדוד בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן (21.1.20).

מסקנה זו מתיישבת כאמור עם תכלית החקיקה לא מצאתי בה פגם.

למעלה מן הצורך, קבע בית משפט קמא כי גם אם תיקון 168 אינו חל בענייננו, הרי שלכל הפחות תיקון 146 כן חל. גם במסקנה זו איני מוצאת כי נפל פגם.

סוף דבר לאור כל דבריי שלעיל מצאתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 58007-08-21 מספר בקשה: 18 לפני כבוד השופט אילן צור המבקש: (התובע 2) המוסד לביטוח לאומי המשיבים: 1. עריית ראשון לציון 2. גל גרינברג 3. איילון-חברה לביטוח בע"מ 4. מנורה מבטחים-חברה לביטוח בע"מ 5. פלתורס-סוכנויות ביטוח בע"מ 6. א.אמיתי-סוכנות לביטוח (2008) בע"מ החלטה

התובע 1 הצטרף לעמדת הנתבעים, והוסיף כי התביעה היא תביעת התובע לפצוי בגין נזקים אשר נגרמו לו - בעקבות תאונת עבודה, ולו הזכות "לבחור" את נתבעיו.

נוכח האמור, איני נידרש עוד לידון בטענה זו של הנתבעים, במסגרת זו. עוד אציין, כי בתגובת התובע 2 לעניין טענת ההתיישנות, הובהר, כי עפ"י התיקון לחוק הביטוח הלאומי שניכנס לתוקף בשנת 2015, הוארכה תקופת היתיישנות בתביעות שבוב של המוסד לביטוח לאומי – על פי שתי חלופות.

...

מנגד הנתבעים טענו, כי עילת התביעה של התובע 2 כלפי החברה - התיישנה, ודינה להידחות.

לצד האמור, אני סבור כי במקרה שלפניי ולאור המבואר לעיל, נכון להשית על התובע 2 הוצאות בגין השיהוי בהגשת בקשה זו. אשר על כן, אני מתיר את תיקון כתב התביעה.

משהגעתי לתוצאה זו, אני מחייב את התובע 2 לשאת בהוצאות התובע 1, והנתבעים, בסך כולל של - 1,500 ₪ לכל אחד מהם.