פיצויים לעובד בניין שנפגע בתאונת עבודה באתר בנייה

בתצהירו השמיט את התאונה הקודמת וטען כי "לאחר התאונה לא שבתי לעבודתי כפועל ניקיון באתר ובשל מגבלותיי לא יכולתי לעבוד כפועל ביניין וכמובן לבצע עבודות גמר ..." (סעיף 6).

בסיס השכר עד יום 1.6.17 - המומחה כתב כי שכרו של התובע עובר לתאונה קרוב לשכר הממוצע לפועל זר בענף הבנייה, לפי נתוני הלמ"ס. עם זאת, שכרם של פועלי ביניין סיניים גבוה יותר משכרם של פועלים ביניין זרים אחרים ומגיע ל – 10,000 ₪ בחודש.

מאחר שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, עילתו של התובע היא כלפי המל"ל בלבד (תקנות הביטוח הלאומי (מתן טפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח – 1968.

בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו – 1976, פוסקת פיצוי בסך 49,646 ₪.

...

אני סבורה שהתובע נזקק לעזרה ממשית עד להתייצבות הנכות.

דין הטענה להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע 96,812 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 15.21%, שכרו של המומחה ד"ר קוכן ואגרת משפט.

הצדדים התובע 1, מר ח' נ' (להלן: "התובע"), יליד 1976, תושב הרשות הפלסטינאית, פועל ביניין וטפסן במקצועו, אשר נפגע בתאונה הנ"ל, במהלך עבודתו באתר בנייה של הנתבעות בראשון לציון.

התובע 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה, הצטרף לתביעה כמטיב על-פי דין, מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995.

הפסדי פנסיה ותנאים סוצאליים- בהיתחשב בכך שהתובע עבד בתחומי מדינת ישראל, אצל מעביד ישראלי, וכך לדבריו עבד באופן קבוע עד למועד התאונה- שיעור של 12.5% מהפצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד כנ"ל- 60,044 ₪.

...

שיעור אחריות של 5% לנתבעות 2- 3 מביא לכך שאם התביעה לא הייתה נדחית, היה התובע זכאי לפיצוי בסכום של 7,542 ₪ (5% מתוך 25% מנזקיו), והמל"ל היה זכאי לתשלום בסכום של 22,626 ₪ (5% מתוך 75% מנזקיו).

סוף דבר בהתאם לתוצאה אליה הגעתי, תביעת התובע ותביעת המל"ל נגד הנתבעות 1 – 3- נדחות.

התובע 1 יישא בהוצאות הנתבעות בסכום של 20,000 ₪, לפי החלוקה הבאה: סכום של 10,000 ₪ ישלם התובע לנתבעת 1, באמצעות באי כחה.

על פי הנטען בתביעה, ביום התאונה, בסמוך לשעה 08:00, נתבקש התובע על ידי המנהל האחראי עליו מטעם חב' אחים חמודה, לגשת יחד עם פועל נוסף אל הקומה הרביעית בבניין שבאתר, לקחת מכונת קיטור מדירה מס' 4 ולהנחיה על הפיגום הצמוד לאותה דירה בצד הקיר החצוני של הבניין.

בהקשר זה יש לציין, כי הועדה הרפואיות שליד המל"ל, קבעה את נכותו של התובע בתחום זה, בשיעור של 10% לפי סעיף 38(1)(ב)(4) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין שינויים בצורת בית החזה שנגרמו עקב הפציעה בתאונה, לאחר כריתת שתי צלעות מצד אחד.

בהיתחשב בזהויות המעוולים, מעביד (עליו מוטלת חובת זהירות רחבה ומשמעותית לדאוג לבטחון עובדיו) אל מול קבלן ראשי שהוא מבצע בניה עליו מוטלות חובות מכוח הוראות תקנות הבטיחות בעבודה שנועדו להבטחת בטיחות כל הנוכחים באתר בניה; בהיתחשב בהפרות החובות של כל אחד מהמעוולים והעלות הנדרשת מכל מעוול למניעת הנזק אל מול התועלת במניעת הנזק; בהיתחשב בסיבה המכרעת שהביאה לגרימת הנזק (קריסת הפיגום); בעובדה כי התאונה אירעה במהלך שעות העבודה; ומשיקולי מדיניות משפטית ראויה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לחייב את הנתבעת 1 ב- 60% מהנזק ואת הנתבעת 3 ב- 40%.

לאור כל האמור לעיל, להלן הפצוי המגיע לתובע: בגין הפסדי שכר לעבר: לאור שיעור הנכויות הזמניות שנקבעו על ידי פרופ' מיכאל סודרי, לאור הנכויות הזמניות שנקבעו על ידי הועדות הרפואיות במל"ל וההכרה בתובע כנכה נזקק עד לסוף חודש ספטמבר 2013, ומשלא שב התובע באותה תקופה לעבודה כלשהיא ולא הישתכר כלל, אני פוסקת לתובע הפסדי שכר מלאים למלוא התקופה כאמור.

...

הנתבעות טענו אך לקיומו של אשם תורם מצד התובע, טענה שאין בידי לקבלה וראיתי לנכון לסלקה כבר עתה.

לכל אלה, אני דוחה את הטענה לניכוי רעיוני.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 1 סך של 429,600 ₪, בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט (אגרה ושכר טרחת מומחים).

כמו כן, אני מקבלת תביעת המוסד לביטוח לאומי ומחייבת את הנתבעות 3 ו- 4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 2 סך של 18,600 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד (יש להדגיש כי המל"ל לא השתתף בהוצאות המומחים לאור מועד הצטרפות להליך) .

רקע והשתלשלות ההליך: ביום 15.12.15 נפגע הניזוק בתאונת עבודה שארעה באתר בניה בבית שמש (להלן: "התאונה").

הנתבעות לא העידו עדים מטעמן לעניין היתרחשות התאונה, הגם שעדותם של אלה הייתה חיונית לבירור האמת, כגון, עובד נוסף אשר עבד בשירות הנתבעות או האחראי על ניהול העבודה באתר.

הלכה פסוקה היא, כי על התובע פיצוי מכוח העוולה של הפרת חובה חקוקה לציין בכתב התביעה את החיקוק אשר הפרתו מהוה עילת תביעה.

יפים לעניין זה הדברים שנפסקו בע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ נ' יגאל תנעמי, נח(1) 1 (2003): "אלתא היא בעלת המבנה שבשטחו נפגע תנעמי. היא הפקידה את ביצוע עבודות הבנייה בידיו האמונות של קבלן עצמאי המומחה למלאכה זו. תנעמי נפגע כתוצאה ממחדלו הרשלני של הקבלן העצמאי. האומנם נושאת גם היא באחריות לנזקיו? על כך יש להשיב בשלילה. אכן, הלכה פסוקה היא כי שליטה ופקוח על מקרקעין מקימים חובת זהירות כלפי מבקרים במקרקעין (ע"א 343/74 גרובנר נ' עירית חיפה [33]; ע"א 683/77 ברוק נ' עריית תל-אביב-יפו [34]; ע"א 862/80 עריית חדרה נ' זוהר [35]; ע"א 4597/91 הנ"ל [31]), עם זאת יוצא בעל מקרקעין ידי חובתו כלפי מבקרים בקרקע שבחזקתו אם הוא מוסר ביצוע עבודה הדורשת מומחיות לידיו של קבלן עצמאי מומחה. יפים לעניין זה דברי הנשיא ברק:

...

אין חולק כי, האחריות על שמירת הוראות הבטיחות בעבודה ומינוי מנהל עבודה אשר אמון על אופן ניהול העבודה, מוטלת על פי הדין על "מבצע הבניה". יוצא אפוא, כי לצורך ההכרעה בשאלה אם הופרה על ידי הנתבעת 1 חובה חקוקה בתחום הבטיחות בעבודה, יש לקבוע תחילה מי היה "מבצע הבניה" בפרויקט.

משכך, דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להידחות.

כפועל יוצא מכך, יש לדחות את התביעה כנגד מבטחתה, הנתבעת 3.

סוף דבר: המסקנה העולה מכל המקובץ לעיל, היא כי דין תביעת המל"ל כנגד הנתבעות 1 ו-3 להידחות.

רקע עובדתי וטענות הצדדים התובע, יליד 1984, פועל ביניין במקצועו, נפגע בתאונת עבודה שאירעה לו ביום 23.8.2016, עת נדקר בעינו הימנית ממוט ברזל שבלט מקיר ביטון באתר בניה.

על בסיס מימצאי חוות דעתו האמורים של המומחה הנ"ל, עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בגובה תגמולי הביטוח, לפי שתי פוליסות ביטוח חיים ותאונות שרכש מהנתבעת בסך נומינאלי של 121,643 ₪, ששתיהן נועדו לשיפוי התובע במקרה של נכות תאונתית ואובדן כושר עבודה, כמפורט להלן: מכוח פוליסת ביטוח תאונות - פיצוי בגין נכות מתאונה בשיעור 10% מהסכום המקסימלי בסך 209,631 ₪ ובסה"כ 20,963 ₪ ; פיצוי בגין נכות מתאונה בשיעור 20% מהסכום המקסימלי בסך 204,000 ₪ ובסה"כ 41,600 ₪ ; פיצוי בגין נכות תעסוקתית מתאונה, בגין 81 ימי מחלה, בנכוי 7 ימי המתנה, לפי פיצוי בסך 170 ₪ עבור כל יום, ובסה"כ 12,580 ₪ .

...

התובע טען בתביעתו כי הוא זכאי לסך האמור על רקע נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות התאונה הנ"ל, שבעקבותיה נותר עם נכות צמיתה בת 10% בגין פגיעה בכושר הראיה בעין ימין, כפי העולה מחוות דעתו של מומחה בתחום רפואת העניים, ד"ר ח' גרזוזי - אותה צירף.

ויודגש, את עדותה של מומחית בית המשפט, מצאתי כעדות מקצועית, סדורה, קוהרנטית ואמינה ביותר.

סיכומו של דבר - חוות דעתה של המומחית נבחנה ביסודיות רבה במהלך חקירתה הנגדית ע"י ב"כ התובע, ומאחר וחוות הדעת לא הופרכה, אלא אף כאמור חוזקה, ובהעדר נימוקים לסטות ממסקנות המומחית - קל וחומר, אין כל נימוק כבד משקל שלא לקבל את מסקנותיה של מומחית בית המשפט, הרי אני קובעת שיש לאמצן ובמלואן ולקבוע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום רפואת העיניים עקב התאונה נשוא התביעה.

התוצאה לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.