פיצויים לנפגעי תאונות דרכים לפי סעיף 9 לחוק הפיצויים

נמצא איפוא שזכות החזרה של קרנית, לפי סעיף 9(א)(1) בשילוב עם סעיף 7(6) לחוק, מותנית לא רק בכך שמתיר השמוש הוא בעל הרכב או המחזיק בו אלא גם בכך שדבק יסוד של אשם בהתנהגותו.

יודגש שהאחריות של השניים כלפי קרנית היא ביחד ולחוד, שכן סעיף 9 לחוק הפיצויים מעגן את זכות החזרה של קרנית כלפי מי מבין החייבים המנויים בסעיף 9 שהיא רואה לנכון לחזור אליו, כאשר כל אחד מהם חייב לשפות את קרנית בגין מלוא סכום הפיצויים ששילמה (ראו: רע"א 10386/08 אטיאס נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (19.4.09) וכן עניין יעקובי, פיסקה 13 לפסק דינו של כב' השופט ורדי, סעיף 4 לפסק דינו של כב' השופט שנלר).

...

אחריות הבעלים - דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הוראות החוק והפסיקה, באתי לידי מסקנה, ששעה שהוכח לאחר שמיעת הראיות, שגם לפי גרסתם של השניים הבעלות באופנוע לא הועברה על שם הנהג לא רק מתוך רצונם להבריח את האופנוע מן הנושים של הנהג (התנהלות פסולה כשלעצמה), אלא גם מחמת כך שמדובר היה בעסקה שלא הסתיימה (כמפורט כבר לעיל, הבעלים העיד שלא שולם מלוא הסכום בעבור האופנוע), הרי שנותרה לבעלים זיקת בעלות ממשית באופנוע ודינו כדין מתיר השימוש אשר התיר שימוש באופנוע ביודעו שהוא לא מבוטח, ומכאן שיש בסיס לתביעה כלפיו.

כפי שקבעתי לעיל, עצם עריכת זכרון הדברים לפני התאונה ומועד עריכתו נתונים בספק רב וגרסת הנתבעים בהקשר זה אינה מהימנה, ואולם גם אם תתקבל גרסתם, אין מנוס לקבוע לפי גרסתם הם שמכירת האופנוע לא הושלמה, כתיאורו של הבעלים בעדותו מדובר היה ב"שלב אחד לפני העברת הבעלות" כאשר הבעלים הותיר בידיו את הבעלות על מנת להבטיח שמלוא התשלום יועבר ואף נהג באופנוע מנהג בעלים כאשר לאחר התאונה הגיע למקום כדי להזיזו מן הכביש, שהרי מדובר ברכושו שעליו לא קיבל את מלוא התשלום.

סוף דבר לאור כלל האמור עד כאן, דין התביעה להתקבל.

הצדדים מסכימים כי בהיות התאונה תאונת דרכים הפצוי הנו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן:- "חוק הפיצויים").

בשים לב לסעיף 9 לחוק הפיצויים, עומדת לקרנית זכות חזרה כנגד מי שנהג ברכב וכנגד הבעלים ומתיר השמוש, לכן השאלה הנה מי נהג ברכב (שאז הוא אינו זכאי לפצוי לפי סעיף 7(5), שכן נהג ללא ביטוח תקף, אלא אם כן הוא ניכנס בגדרי סעיף 7א לחוק הפיצויים) ומי היה הבעלים של הרכב (שאז הוא אינו זכאי לפצוי לפי סעיף 7(6) לחוק הפיצויים).

...

הנני מקבל את ההודעה לצד ג' כנגד הנתבע במלואה, על הנתבע לשפות את קרנית במלוא הסכומים שתשלם לתובעים בפועל.

כמו כן ישלם הנתבע לקרנית מלוא החזר הוצאות ושכר טרחת עו"ד שבהם נשאה.

הנני מקבל את ההודעה לצד שלישי וקובע כי על הנתבע יהיה לשלם לקרנית את מלוא הסכומים שתשלם לתובעים.

קרנית שיגרה הודעה לצד שלישי; נטען כי היא זכאית להשבה מיחידי הצד השלישי לפי סעיף 9 בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בגין כל סכום אותו תחוב לשלם לתובעת.

...

התביעה מתקבלת אפוא.

הנתבעת תשלם לתובעת סכומים מצטברים אלו (יחד - הסכום הפסוק): סך של 583,600 ₪ בערכי יום פסק-הדין, הוצאות מסירה ונסיעות בסך 2,500 ₪ בערכי יום פסק-הדין, אגרת משפט וכן שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 88,766 ₪ בערכי יום פסק-הדין.

התובעת בגירה ועליה להציג ייפוי-כוח חתום ומאומת כדין לבא-כוחה עד יום 15.5.2022; הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום הפסוק תוך שלושים יום מקבלת ייפוי-הכוח.

" בהתייחס ל"מי שחב בתשלום פיצויים לפי חוק הפיצויים" נקבע בעיניין שומרה כך (פסקה 3): "עילת התביעה הראשונה שטוענת לה כלל נגד שומרה בהודעת הצד השלישי מבוססת על חבותה של שומרה, כמבטחת הנהג הפוגע, עפ"י חוק הפלת"ד. "זכות החזרה" בשל עילה זו נחסמת מניה וביה בהוראת הרישא לסעיף 9 (א).

בפוליסה עצמה, אשר כותרתה "פוליסה לביטוח סחר – רכב חובה פוליסת "סחר" מסוג "שלט מבחן" לפי דרישות פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל – 1970)", מוגדר "מקרה הביטוח" כך: "תאונת דרכים שבה היה מעורב הרכב, בעת ששמש את המבוטח לאחת או יותר מהמטרות המבוטחות לפי תנאי הפוליסה, ושבה נגרם נזק גוף לנפגע..." "הרכב" מוגדר בפוליסה כלהלן: "כל רכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים שאינו רשום במשרד הרשוי על שם בעל הפוליסה...אשר נעשה בו שימוש על פי רישיון סחר, ובילבד שבעת השמוש בו נושא עליו הרכב לוחית זהוי מסוג 'שלט במבחן' שפרטיה בתעודת הביטוח" (עמ' 12 למוצגי כלל).

...

משאין מחלוקת, לפי הודאת התובע כאמור, כי במועד התאונה לא הוצבו על הרכב שלטי "במבחן", הרי שלא מולאו תנאי הפוליסה לצורך תחולת הפוליסה ומתן כיסוי ביטוחי (למסקנה דומה ראו גם ת.א. (נצ') 30218-11-20 סעיד בסול נ' מנורה מבטחים לביטוח בע"מ, (נבו 9.11.23), עמ' 14, ת.א. (נצ') 33026-09-16 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם 18.8.2017)).

האם היה בכך כדי להשפיע על סיכון המבטחת-כלל? סבורני כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב.

סוף דבר אשר על כן, לאור מסקנתי, כי לא קוימו תנאי הפוליסה ולפיכך, אין כיסוי ביטוחי לתאונה מושא התביעה בפוליסה שהוציאה כלל, ההודעה לצד השלישי שהגישה הפניקס כנגד כלל - נדחית.

סעיף 9 לחוק הפיצויים מעגן את זכות החזרה של קרנית כלפי מי מבין החייבים המנויים בסעיף 9 שהיא רואה לנכון לחזור אליו, כאשר כל אחד מהם חייב לשפות את קרנית בגין מלוא סכום הפיצויים ששילמה, כפי שנקבע ברע"א 10386/08 אטיאס נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (19.4.09): "לקרנית נתון שיקול הדעת כלפי מי ברצונה להפנות תביעת חזרה לפי סעיף 9 לחוק. על רקע זה מתעוררת השאלה אם במקום שבו בוחרת קרנית להפנות את דרישת השיפוי רק כלפי אחד מן החייבים, יש באפשרותו של הלה לידרוש הישתתפות מן החייבים האחרים. נקודת המוצא היא כי קיימת זכות הישתתפות בין חייבים, במקום שבו החבות היא בגין אותו החוב, ורק אחד מהם נשא בה...עיקרון כללי זה מוצא את ביטויו אף בסעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שחל על חבותו של מי שחוזרים עליו לפי סעיף 9(א) לחוק הפיצויים. ההכרה בזכות הישתתפות בין חייבים לפי סעיף 9 אף מתיישבת עם הגיונו ותכליתו של הסעיף ושל חוק הפיצויים בכלל. לסעיף 9 מטרות עונשיות והרתעתיות כלפי מי שלא דאג לביטוח מתאים וכלפי מי שאילו היה נפגע בעצמו, לא היה זכאי לפיצויים (על-פי סעיף 7 לחוק) בשל פסול כלשהוא בהתנהגותו. הותרת הפתח לחזור אל מי שמקיימים תנאים אלה, במסגרת תביעת הישתתפות, עשויה לתרום להגשמת המטרות האמורות...". זכותה של קרנית לחזור אל מי מבין החייבים המנויים בסעיף 9 שהיא רואה לנכון לחזור אליו אף היא איננה נפגעת, שכן במישור היחסים שבין קרנית לבין כל אחד מן החייבים, חייב כל אחד מהם לשפות את קרנית בגין מלוא סכום הפיצויים ששילמה.

...

משכך הם פני הדברים דין התביעה כנגד הנתבעת 2 (המבטחת) להידחות וחובת הפיצוי מוטלת על קרנית (הנתבעת 3).

בנסיבות אלה אני מקבל את ההודעה נגד הצדדים השלישיים 2 ו- 5.

סוף דבר: דין התביעה נגד הנתבעת 2 (המבטחת) להידחות.