מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פיצויים לנהג מונית שעבר תאונת דרכים שנגרמה על ידי צד שלישי

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מתוך תקופה זו הודתה התובעת שהיא לא עבדה בפועל כחודשיים עקב תאונת דרכים שנגרמה לה שעה שנהגה במונית כתוצאה מכך שנרדמה בזמן נהיגה.
למיטב ידיעתה, במסגרת הסיכסוך בין הנתבע למר איבגי, המונית שהיא עבדה בה ונרכשה על ידי הנתבע, עברה לחזקתו של מר איבגי.
גם לגבי הרכיבים שמותר לשלם לגביהם שכר כולל נידרש בפסיקה הסכמה מפורשת ובכתב של העובד לכך: "קיימים רכיבים בהם הדין אוסר על הכללתם בשכר אלא בהתקיים תנאים המנויים בחוק, כשמשמעות הדבר היא כי השכר הכולל הנו שכר רגיל (גמול שעות נוספות ותמורת חופשה או פדיון חופשה שנתית כאמור בסעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 ; פצויי פיטורים כאמור בסעיף 28 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963). לצד זה, קיימים תשלומים מכוח חוקי מגן או צוי הרחבה, אשר אין מניעה להכלילם בשכר העבודה וזאת בכפוף להוכחה של הסכמה ברורה ומפורשת ובכפוף לכך שהשכר הכולל מבחינת שיעורו גבוה מסכום שכר המינימום והתוספת בגין התשלום הסוצאלי (כגון, דמי הבראה ונסיעות), וכן שהשכר מתעדכן בשיעורים שבהם מתעדכנים התשלומים הסוצאליים (כגון- עידכון סכום דמי ההבראה בהתאם לותקו של העובד). בהקשר זה ראו דב"ע (ארצי) 3-63/98 גלי בובליל – א.א.צ. שירותים משפטיים בע"מ [פורסם בנבו] (26.7.98))" (ע"ע (ארצי) 34111-07-15 גנאדי אוקראינסקי - שח שינוע ולוגיסטיקה בע"מ (7.2.19)).
סוף דבר לאחר שבחנו את טענות הצדדים ועיינו בחומר הראיות, מצאנו כי התובעת הועסקה על ידי הנתבע כנהגת מונית במסגרת שותפות שלו עם מר איבגי (צד ג' להליך זה) להפעלת עסק למתן שירותי מוניות.
...
בנסיבות האמורות אנו מקבלים את רכיב זה במלואו כמפורט בכתב התביעה.
סוף דבר לאחר שבחנו את טענות הצדדים ועיינו בחומר הראיות, מצאנו כי התובעת הועסקה על ידי הנתבע כנהגת מונית במסגרת שותפות שלו עם מר איבגי (צד ג' להליך זה) להפעלת עסק למתן שירותי מוניות.
המסקנה היא כי תביעת התובעת מתקבלת כאמור וכמפורט לעיל, ובהתאם מתקבלת ההודעה לצד ג'.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התביעה הוגשה ע"י התובע ע.צ לפצוי בגין ניזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 1/1/14.
הנכות הרפואית: התאונה, מושא התובענה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.
לעומת זאת אליבא דגישת הנתבעת, הנכות התפקודית של התובע אינה מגעת כדי נכותו הרפואית, ולמעשה לא נגרמו לו כל הפסדי שכר עקב התאונה, מה שמותיר רושם כי תיפקודו כדבעי.
חרף טענות התובע לא הוכח כי מיקצוע נהג מונית עתיד לעבור בקרוב מן העולם, וממילא גם טענתו בתצהירו כי החברה לא תוכל להמשיך לשלם לו כסף עבור שעות בהן אינו עובד כפי שנהגה עד היום, לא הוכחה עת לא הובא לעדות איש ממנהליו או בחברה זו. עתה התובע עצמאי, אך לא הציג נתוני שכר.
עזרת צד ג' בעבר ולעתיד: "הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקידו הגופני של הנתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו לפני ביהמ"ש, והעזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו". (קציר פיצויים בשל ניזקי גוף עמ 792).
...
סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 58,000 ₪ (57,745 ₪ לפני עיגול כלפי מעלה).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפצוי כספי בגין ניזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים.
תאונת הדרכים אירעה ביום 06.02.2019 בין כלי רכב, מ"ר 160-54-601 שבעת התאונה היה בבעלות התובע (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, מסוג מונית, מ"ר 82-323-26, שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1, נהוג בידי הנתבע 2, ומבוטח על ידי הנתבעת 3 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "המונית") (ולהלן: "התאונה").
נהגת רכב התובע נישאלה אם מימינה הייתה תחנת אוטובוס והשיבה בחיוב ואמרה כי מדובר בתחנה מרכזית של אוטובוסים בהרצליה (עמ' 5, שורות 27-26 לפרוטוקול), ואף אמרה כי היה אוטובוס מימינה שעבר (עמ' 5, שורות 29-28 לפרוטוקול), אך האוטובוס לא חצה את נתיב נסיעתה (עמ' 6, שורות 6-4 לפרוטוקול).
השתכנעתי כי התאונה נגרמה בשל סטייה שמאלה של רכב התובע, אשר הנהגת שבו אשר נסעה מאחורי אוטובוס שעצר בתחנת אוטובוס ומאחר שהאוטובוס חסם את נתיב נסיעתה, סטתה שמאלה באחת מבלי לתת דעתה למונית הנוסעת משמאלה.
...
על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים המובאים להלן: 5.1.
לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, הגעתי למסקנה כי גרסתו של נהג המונית היא מסתברת יותר מאשר עם גרסתה של נהגת רכב התובע.
התובע ישלם לנתבעים את הסכומים הבאים: 7.1.

בהליך ערעור פלילי תעבורה (עפ"ת) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

מטעם ההגנה הוגשה חוות דעת של המומחה מר משה וייסמן (נ/1), שמסקנתו בחוות הדעת היא, כי "סביר יותר שהתאונה התרחשה לפי גרסת הנאשם כי נפגע על ידי משאית שנסעה מימינו, פגעה בג'אנט ימני קדמי וכתוצאה מכך גרמה לסטייתו שמאלה, עלייה על אי-התנועה הבנוי ולהתנגשות חזיתית עם מונית שהגיעה ממול". מציין בית משפט קמא, כי בחקירתו הנגדית של מומחה ההגנה הסתבר, שהוא ערך את חוות דעתו מבלי שהיה ער לתשובתו של המערער לכתב האישום ומבלי שעיין בעדויות של שישה מעדי התביעה ואף לא היה ער לראיות שהוגשו בהסכמה.
בית משפט קמא גם נתן דעתו למספר האנשים שמותם נגרם מחמת התאונה והשפעת מותם על בני משפחותיהם, זאת בנוסף לחבלות משמעותיות שנגרמו לנהג המונית שנאלץ לעבור ניתוח ואושפז 15 יום, וכן לנוסע במונית שאף הוא עבר ניתוח והיה מאושפז 9 ימים, ולרבות חבלות שנגרמו למערער שאושפז 3 ימים.
לפיכך, נוכח תוצאותיה הטראגיות של התאונה, מספר המשפחות ששכלו את יקיריהן, החבלות שנגרמו לשאר המעורבים, רמת רשלנותו של המערער ומדיניות הענישה הנוהגת, קבע בית משפט קמא, כי מיתחם הענישה ההולם בנסיבות העניין נע בין 15 חודשי מאסר בפועל ל-36 חודשי מאסר בפועל, ופסילה בפועל של רישיון הנהיגה בין 8-20 שנה, ולצד ענישה נלווית.
באשר לשיקולי הענישה בעבירות של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות אנו מפנים ל-ע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל (16.11.09), פסקה 6 (להלן: "עניין אלמוג"): "6. נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עיקרון קדושת החיים והן משקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמאטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות". ובהמשך בפיסקה 7: "7. אין זה נכון מבחינת תורת הענישה לידון בעיניינו של נאשם במנותק ממאורעות הזמן והתקופה. נהיגה אלימה בכבישים הפכה לרעה החולה של תקופתנו. שבוע ימים בו נהרגים בכבישים "רק" 7 אנשים נחשב לשבוע "מוצלח" מבחינת הסטטיסטיקה השנתית.
כפי שפסק בית-משפט זה: "כל עוד בעינה המדיניות הקיימת באשר לעבירות גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים (ותאונות אחרות), דינם של המורשעים בעבירות אלה- מן הסתם- הם אנשים מן הישוב, מה שקרוי נורמאטיביים, אלא שנימצא לבתי משפט לנסות להרתיע את הנוהגים בכביש מעבירות על-ידי המודעות כי אם יתרשלו ויפגעו בזולת, דינם מאסר. נוכח ההפקרות המרובה בכבישים, קיפודם של חיי אדם, השבר הנורא שאין לו מרפא ואיחוי הפוקד את מישפחות הקורבנות, ותחושת האין אונים החברתית אל מול המס שגובות תאונות הדרכים מחברה שאינה חסרה קורבנות בטרור ובקרב, מבקשים גם בתי המשפט לתרום תרומה צנועה בדמות גזרי הדין המחמירים" (ראו רע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 9.1.06), מפי כב' השופט א' רובינשטיין ; ראו גם ע"פ 783/07 עתאבה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], 23.9.07).
נוכח האמור, ובשים לב לתוצאות הקשות של התאונה הטראגית שהביאה לכך ששלושה אנשים קיפדו את חייהם, והותירו אחריהם מישפחות כואבות ודואבות, כשבנוסף לכך נהג המונית ונוסע נוסף במונית נחבלו, אושפזו ונזקקו לניתוח, והמערער עצמו ניחבל ואושפז לשלושה ימים, איננו סבורים שקיימת הצדקה כלשהיא להתערבות ערכאת העירעור בעונש המאסר בפועל שהטיל בית משפט קמא על המערער, ולרבות העונשים הנלווים, ובכלל זה תשלום פיצוי למשפחות המנוחים לפי סעיף 77 של חוק העונשין.
...
בית-המשפט המחוזי דן את הנאשם ל-36 חודשי מאסר בפועל, ולעונשים נלווים.
וכך נכתב בעניין חילף, בפסקה 10: ".... מעבר להיבט השוני האמור נראה לנו כי שיקוליו לעונש של בית-משפט קמא נשקלו ואוזנו כראוי. מצד החומרה מדובר בנהיגה רשלנית חמורה אשר הביאה למותם של שלושה קורבנות. אין צריך לומר כי התוצאה המחרידה של מותם של שלושה בני-אדם הינה נסיבה מיוחדת לחומרה. הצורך בהרתעת היחיד והרבים מפני נהיגה רשלנית הגורמת לתוצאות קטלניות אינו צריך הדגשה. תכלית זו מחייבת החמרה בענישה. מנגד, נשקלו נסיבותיו האישיות של המערער – גילו הצעיר בעת התאונה (בן 18), היותו אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי והסבל הפיזי והנפשי הרב שהוא עצמו חווה בעקבות התאונה. שירות המבחן הצביע על פגיעותו הנפשית של המערער ביחס לאפשרות ריצוי מאסר ממושך והמליץ להעמידו במבחן לצורך טיפול. גם היבט זה נשקל, וניתן לו ביטוי בשיקולי הענישה". נוכח כל המפורט לעיל, איננו סבורים שנפל בגזר-דינו של בית משפט קמא פגם שיש בו כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור, ואנו דוחים גם את הערעור על גזר הדין.
התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו דוחים את הערעור על שני חלקיו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 72299-07-19 התובע: פלוני ע"י ב"כ עוה"ד ישראל אסל ואח' הנתבעים: המודיעה לצדדים שלישיים: הצדדים השלישיים: .1 מיטל אירועים וכנסים (ניתן פס"ד חלקי) ע"י ב"כ עוה"ד צבי רפפורט ואח' 2. "קרנית" קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ע"י ב"כ עוה"ד שגיא, שיפמן, אמסלם 3. יצחק צחי אמיגה 4. "הכשרה" חברה לביטוח בע"מ שניהם - ע"י ב"כ עוה"ד יורם קמין ואח' נגד 1. אבראהים סיאם 2. מעאוייה יוסף הדמי 3. מוחמד אבו קולבין שלושתם - ע"י ב"כ עוה"ד עמאד עווידה ואח' פסק דין
הצדדים הגיעו להסכמה על גובה הפיצויים שישולמו לתובע על ידי קרנית אם תמצא קרנית חייבת בפיצויי התובע; ולחילופין - על גובה הפיצויים שישולמו לתובע על ידי נהג המונית והמבטחת שלו, אם יימצא שקרנית לא חייבת בפיצויי התובע (הסכמה עליה הודיעו כבר ביום 12.12.21).
אקדים ואומר כי, כפי שיפורט להלן, בנסיבות ענייננו, לאחר עיון במכלול הראיות והעדויות לפניי, מצאתי לחייב את קרנית בפיצויי התובע בגין נזק הגוף שניגרם לו בתאונת הדרכים הנדונה; וגם - לחייב את הצדדים השלישיים ביחד ולחוד בשיפוי קרנית על הוצאותיה, בגין תביעת החזרה שלה נגדם.
בעדותו גורס התובע, יליד 1999, שניפגע בתאונת דרכים ביום 10.9.2017 עת שנהג באופנוע, שבבעלות או החזקת הצדדים השלישיים 1 ו-2, מעסיקיו במסעדה בה עבד (להלן: "מעסיקיו" או "מעסיקיו של התובע" ו-"המסעדה" או "העסק" או "החנות" - בהתאמה), בעיקר כשליח - להפצת משלוחים באמצעות האופנוע שבו נהג בעת התאונה (ואופנוע נוסף).
מכל מקום, גם גרסת מנהל המסעדה באשר למפתח של האופנוע בחקירתו הנגדית, איננה מתיישבת עם העולה ממזכר מיום 12.9.17, שכתב אחד השוטרים שטיפל בארוע התאונה לפיו "מפתחות הקטנוע שעבר תאונה" (האופנוע בעניינינו) נשארו אצלו, והוא העבירם לבוחן המשטרתי.
...
לסיכום, קרנית זכאית לשיפוי מאת הצדדים השלישיים ביחד ולחוד בסך של 59,596 ₪ [35,000 + 5,324 + 715 + 9,233 + 4,000 + 5,324], ולהחזר בגין יתרת אגרת המשפט בתביעה העיקרית.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4 נדחית.
התביעה נגד הנתבעת 2, קרנית, מתקבלת, כך שהנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 35,000 ש"ח. כמו כן, תשלם הנתבעת 2, קרנית, לתובע, החזר שכר טרחה בסך של 5,324 ש"ח, וכן החזר אגרה בסך של 715 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו