פיצויים ללקוח בגין רשלנות עורך דין שגרמה לנזק

באותו עניין נידרש ביהמ"ש לשאלת הקשר הסיבתי בין התרשלות עורכי דין שייצגו לקוחות בעיסקה לרכישת דירה, לנזקים נטענים שנגרמו להם עקב כך. בין יתר הנזקים, הלוואה שנטלו הלקוחות לצורך רכישת הדירה, שבשל התרשלות עורכי הדין בבצוע הבדיקות המקדמיות עובר לעריכת החוזה, לא היה בכוחם של הלקוחות לפרוע אותה (מקרים בהם הוכחה רשלנות, אך התביעה נדחתה מחמת אי הוכחת נזק ראו והשוו: ע"א (מחוזי-חי') 16159-10-14 יצחק זקס נ' גדעון איזנברג (ניתן ביום 14.7.16); ת"א 16958-05-15 אפרת קטש נ' יצחק בוקובזה (12.01.17)).

באותו עניין עמד בית המשפט על חובת עורך הדין לפצות את הלקוח בגין נזק לא ממוני (עוגמת נפש), משהפר הראשון את חובתו לרישום הדירה תוך זמן סביר ובהתקיים הנסיבות המתאימות לכך- לשקף בפני הלקוח את התארכות הליך הרישום.

...

ראש הנזק של פיצוי מוסכם למוכר בהסכם רכישת המגרש ע"ס 10 אלף ₪ אשר לראש נזק זה, לא שוכנעתי כי התובעים השכילו להוכיח כי הם לא עמדו בלוח התשלומים שלו התחייבו בהסכם רכישת המגרש, עקב רשלנות הנתבע באי רישום הדירה על שמם.

בחלק מאותה פסיקה נדונה שאלת הפיצוי הבלתי ממוני אגב הדיון בפיצוי המוסכם (לסיכום הפסיקה ראו והשוו: ת"א (שלום-י-ם) 3218/09 קדמי איתן ז"ל נ' בית און ישי-כונס הנכסים, פיסקה 32 (ניתן ביום 6.4.2020), שם נפסק סכום של 30 אלף ₪ עבור עיכוב ברישום שנמשך 11 שנים).

סוף דבר אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים פיצוי בסך של 32,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, וכן סכום נוסף של 5,265 ₪, בגין שכ"ט עו"ד י' אביטן ששולם לו עבור השלמת רישום הזכויות בדירה על שם התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוק מיום ההוצאה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

על פי הסכם שכר הטירחה המאוחר (נספח 3א לתצהיר התובעת), על הנתבע לשלם לתובעת שכ"ט בשיעור של 30% "מתוך סכום הפצוי שיפסק לטובת הלקוח על ידי בית המשפט". עוד נקבע בסעיף 4(2) להסכם, כי "במידה והלקוח יחליט להפסיק את טיפולו של עוה"ד בשלב שלאחר הגשת תביעה ולפני הדיון בבית המשפט, ישלם הלקוח לעוה"ד שכר טירחה בשיעור של 50% (מחצית) משכר הטירחה המוסכם בסעיף 1 להסכם זה". ראוי להבהיר מספר נקודות נוספות בנוגע להסכמי שכר הטירחה שצירפה התובעת בנספח 3 לתצהירה.

בנוסף, הוא טען כי עקב רשלנותה נגרם נזק או חוסר, בסך של מיליון ש"ח בעזבון המנוח, אותם יש לקזז משכר הטירחה.

אני דוחה, איפוא, את טענת התובע בנוגע להתנהלות התובעת במישור זה. למעלה מן הצורך אזכיר כי כלל הוא שגם אם נקבע שעורך הדין הפר את חובת הזהירות כלפי לקוחו והתרשל כלפיו, הרי שעדיין צריך הלקוח להוכיח כי בעטיו של מעשה רשלנות זה נגרם לו הנזק שהוא טוען לו ע"א 479/65 צבי וידר נגד גדעון הרנוי, עורך דין, פ"מ כ(1) 468).

...

תביעת שכר הטרחה בנוגע לדמי השימוש במסגרת ת.א. 24112-03-15 נדחית.

תביעת שכר הטרחה הנוגעת ליתר הכספים שיגיעו לנתבע בגין הצוואה המאוחרת נדחית אף היא, מאחר והיא מוקדמת.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

שלישית, נתבע 4 נתבע בין היתר בגין רשלנותו כעורך דין וגרימת נזק לתובע שלא היה לקוחו.

באותו מקרה חויבה עורכת הדין לפצות את המלווה בגין אי פירעון הלוואה, לאחר שאישרה כי הערבה חתמה בפניה, ולא כך היה).

...

כב' השופט רובין דחה את תביעת נחמן כהן וקבע כי קיימות אינדיקציות רבות לכך שההסכמים עליהם מתבסס נחמן כהן הם הסכמים לא אמיתיים אשר נערכו לצורך המשפט שלפניו, לא הובאה כל אסמכתא לתשלום סך של 200,000 דולר, נהפוך הוא, הובאה ראיה סותרת לפיה פרשינובסקי טוען במכתב כי אביו של נחמן שילם עבור קניית הדירה סך של 50,000 דולר, האב העיד בהליך בבית דין דתי כי מעולם לא שולמו דמי שכירות מוגנים לפרושינובסקי או ללנג, ו"עולה חשד כבד שההסכמים לא היו קיימים כלל בשנת 2009" אחרת היו מוצגים לביה"ד הדתי בהליך שהתקיים בשנה זו. בסופו של דבר הגיע כב' השופט רובין למסקנה הבאה: "לא השתכנעתי כי ההסכמים בהם אוחז המבקש הם אמתיים ולכן אני דוחה את טענות המבקש לפיה יש לו זכות דיירות מוגנת בדירות" ע"א 27921-11-13 על פסק הדין הגיש נחמן כהן ערעור.

במסגרת פסק הדין השני, הוא פוצה ב-16,000 ₪ הוצאות משפט, ולכן הדרישה העמומה לפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הוצאות משפט שנגרמו לו בהליכים קודמים, ובסכום של אומדן נדחית.

סוף דבר אני מחייבת את כל הנתבעים ביחד ולחוד בדמי שכירות ראויים כפי שקבע השמאי המוסכם אריק לב, בגין התקופה מחודש יולי 2009 ועד יולי 2016 בסכום כולל של 437,400 ₪.

אני מאשרת העיקול הזמני שניתן על כספי הפקדון שהפקיד נתבע 1 בביהמ"ש המחוזי.

עניין זה נדון ונקבע ברע"א 5884/14 פינקסו גלובל אינווסטמנטס בע"מ נ' דוק השקעות 1988 בע"מ (לא פורסמה, ניתנה ביום 29/10/14) ובכגון דא, ראוי להביא דברים כלשונם: "שאלה זו נדונה מכבר בפסיקה, ונקבע כי מעבר לבסיס החבות החוזי שבין עורך דין ללקוחו, ישנו בסיס חבות נוסף, הוא מעשה העוולה של רשלנות מקצועית, המקים ללקוח עילת תביעה נזיקית. עוולה זו חלה לעת קיומם של שלושה יסודות: חובה כלפי הלקוח להשתמש במיומנות סבירה, הפרה של חובה זו, ונזק שניגרם כתוצאה מההפרה (ראו ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446 (1990)). בנוסף, נקבע בפסיקה כי הסכמה חוזית בין עורך דין ללקוח ביחס לאי קיומן של אחת החובות המוטלות על עורכי דין ביחס ללקוחותיהם, לא תימנע אחריות ברשלנות של עורך דין אשר לא נהג על פיה" ואולם, אין בכך כדי לזכות ב'אופן אוטומאטי' את הלקוח בפצוי על פי דיני הנזיקין - ויש לבחון את הקשר הסיבתי בין מחדליו של עורך הדין באי העלאת הנושא בכלל והעלאתו על הכתב בפרט, לבין תוצאות הנזק, ככל שהתרחש כנטען.

...

סוף דבר משהגעתי כלל מסקנה כי הנתבע התרשל במילוי חובותיו כעורך-דין כלפי התובע, אני מוצא לחייבו להשיב לתובע את שכר הטרחה ששולם לו – כפי חלקו של התובע (מחצית).

אשר על כן, ישלם הנתבע לתובע את הסכומים הבאים כדלקמן: סך של – 2,190 ₪, בגין השבת מחצית שכר הטרחה אותם שילם התובע לנתבע לצורך עריכת הסכם הגירושין.

בנוסף ישלם הנתבע לתובע, שכ"ט המומחה עו"ד טאוסיג (בלבד) כפי ששולם – בכפוף להצגת אסמכתאות.

תנאי לכך שהלקוח, התובע את עורך הדין, יזכה בפצוי הנתבע בגין רשלנות עורך הדין, היא שיעלה בידיו להוכיח כי ישנו קשר סיבתי בין הנזק שנטען כי נגרם לבין מעשה הרשלנות (ראו; עניין חוטר ישי).

...

לאחר ששקלתי את הדברים ואת התנהלות הצדדים אני סבורה כי יש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט לטובת התובע בסך של 5,000 ₪ ואת התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ ולהפחית את חיוב ההוצאות של הנתבע מחיוב ההוצאות של התובע - כך שהתובע יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ תוך 30 יום.

לסיכום; מכל המקובץ פסק הדין שניתן נגד הנתבע במעמד צד אחד ביום 7.10.2013 בת.א 23648/08 - מבוטל.

התובע ישלם למנוח בגין האגרה ששולמה בתביעה משנת 2001 שנדחתה סך של 43,442 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.8.2009, וכן יישא בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 7,000 ₪.