פיצויים ללא הוכחת נזק בשל הפרת חוזה על ידי צד שלישי

בעקבות כך נקבע בפסיקה עקבית של בתי הדין האיזוריים כי במקום בו נפסק פיצוי ללא הוכחת נזק, שהוא כאמור בעל אופי עונשי, נדחה הרכיב של פיצוי בגין עגמת נפש משום שמדובר בכפל פיצוי (שלי אביב ייני, פיצויים עונשיים סמויים בגין פיטורים שלא כדין המהוים הפרת חוזה עבודה, מחקרי משפט לא, התשע"ח – 2018, 449, 472 הערת שוליים 127 והפסיקה המאוזכרת בה (להלן – אביב ייני)) דומה שהבסיס לאופי העונשי של פיצוי בגין נזק לא ממוני נובע מבחינת היתנהגות הצד המפר שנהג בחוסר תום לב, תוך הפרת חובת אמון ובמידה מסוימת.

בפרשת בובילב נקבע כי "פיצוי זה מבטא את שאט הנפש ממעשה הגניבה, ולכן פסיקתו היא בזיקה לחומרת המעשים. במצבים בהם האפשרות המסתברת יותר היא שהגניבה המוכחת אינה מעידה חד פעמית, אלא חלק מסדרת מעשי גניבה שנעשו בעבר, אך קיים קושי בקביעת ממצא לגבי הנתונים העובדתיים, החיוניים לכימות הנזק. מבלי להתיימר למצות, בעת קביעת שיעור הפצוי שאינו ממוני ניתן לשקול, בין היתר, אם המדובר במעשה בודד או מספר מעשים, וככל שהמדובר במספר מעשים תדירותם ומשכם הכולל; הקף הגניבה או שוויה; במצבים בהם קשה להיתחקות אחר הנתונים העובדתיים הדרושים לקביעת שיעור הפצוי באופן אריתמטי - היחס בין הקף הפצוי הממוני לבין הקף הגניבה המשוער וזאת על מנת לצמצם את הסיכון לתת-פיצוי; סוג העיסוק ומעמדו של העובד; הסיבה שהביאה את העובד לגזול את רכוש המעסיק; המאמצים, ככל שנעשו, על ידי העובד להקלת ניזקי הגניבה; היתנהלותו הדיונית של העובד; ועוד." שיקולים אלו לטעמי מבטאים בין השאר גם מסר של הרתעה ומבחינה זו הפצוי הלא ממוני על אף אופיו החוזי, במובן של פיצוי בגין הפרת חוזה העבודה, לובש גם אופי עונשי.

כתנאי לקבלת פיצוי בגין הפרת חוזה, נידרש איפוא תובע הפצוי להוכיח ארבעת אלו: קיומו של נזק; קשר סיבתי בין הפרת החוזה לבין הנזק; אפשרות צפיה של הנזק על ידי המפר וכן, כפי שפורש בפסיקה, גם דרישה להוכחת שיעורו של הנזק (וראו: גבריאלה שלו, יהודה אדר, דיני חוזים – התרופות (תשס"ט) (נבו הוצאה לאור) (להלן – שלו-אדר), עמ' 295).

וראו, בעיניין גולדמן: "סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים. מכאן, שזדונו של המפר עשוי להיות רלוונטי, רק במידה שהוא משפיע על חומרת הפגיעה של הנפגע (damages aggravated)". ראו עוד: "בנגוד לפיצויים עונשיים, מטרתם של הפיצויים המוגברים היא לרפא נזק ממשי שניגרם לניזוק, מקום בו הנזק הבלתי ממוני הוחמר עקב היתנהגותו של המזיק. הפיצויים המוגברים מבטאים "הערכה כנה של הנזק שניגרם [לניזוק], כאשר נזק זה הוגבר על ידי היתנהגותו הבלתי ראויה של המזיק" (א' ברק "פיצויים" דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית 579 (מהדורה שניה, ג' טדסקי עורך, תשל"ז).

...

על יסוד טעמים אלו, אני מצטרפת לקביעתו של חברי השופט סופר, לפיה יש לקבל את הערעור על פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ולקבוע כי אין לחייב את העובד בפיצוי כאמור.

נציגת ציבור (עובדים), גב' שרה זילברשטיין היפש מצטרפת לחוות דעתו של השופט סופר בנושא שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים והרכיבים הנוספים למעט בנושא הפיצוי הלא ממוני בו אני מצטרפת לחוות דעתה של השופטת אופק לפיה יש לדחות את הערעור.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור מתקבל בנושא פיצויי הפיטורים.

על פי החלטת כב' הנשיא ד' פורת מיום 30/05/17, הועברה התביעה לדיון בפני בית משפט זה. ביום 25/02/18, בהתאם לאישור בית המשפט ובכפוף לתשלום הוצאות לתובע בשל חלוף הזמן, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד לחיוב התובע בסכום של 120,400 ₪ ובכללו הפצוי המוסכם בגין הפרת הסכם המכר, הוצאות ונזקים שנגרמו לנתבעת, לטענתה, כתוצאה מהתנהלות התובע (להלן: "התביעה שכנגד"); בד בבד עם התביעה שכנגד, הוגשה הודעת הנתבעת לצדדים שלישיים כנגד פופר וכנגד עו"ד ויסאם (להלן: "ההודעה לצד ג'").

יובהר כי היות והוכח לפני כי עסקת המכר בוטלה בשל הפרת ההסכם על ידי התובע, אני דוחה בזאת גם עתירת התביעה לפצוי בגין עוגמת נפש והוצאות נטענות הנובעות מביטול העסקה.

בתניה זו בהסכם מובהר למעשה, כי הצדדים הסכימו שלא לפעול על פי סעיף 15(ב) לחוק התרופות לפיו "הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10-14 לחוק או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה". בפסק דין שניתן לאחרונה, היתייחס בית המשפט העליון לפרשנות ההוראה בדבר "זכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים..." שבסעיף 15(ב) לחוק החוזים תרופות, ממנה נובע הכלל כי צד אינו זכאי לפיצויים מוסכמים בנוסף לפיצויים רגילים, והבחירה בידיו אם לתבוע את הפצוי המוסכם ללא הוכחת שיעור הנזק או את הפצוי המלא לאחר הוכחת שיעור הנזק.

...

הואיל והתובע "שילם" סכום זה לנתבעת והיא מחזיקה בו, לכל המאוחר מיום ביטול הסכם המכר -לא יינתנו הוראות אופרטיביות בעניין זה. לאור התוצאה אליה הגעתי, ומשהתביעות ההדדיות התקבלו חלקית, מצאתי לנכון לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו ובתשלום שכ"ט ב"כ. ההודעה לצדדים שלישיים נדחית.

לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהצדדים השלישיים, סך כולל של 12,000 ₪ בגין הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ בגינו.

כך גם נדחית ההודעה לצד ד'.

אלה הן הוראות דין דיספוזיטיביות, החלות בהעדר התנאה עליהן( לעניין סעיף 18 לחוק התרופות ראו: גבריאלה שלו ואפי צמח, דיני חוזים, 787 (2019); לעניין סעיף 15 לחוק השכירות והשאילה תשל"א – 1971 ראו סעיף 2 (ג) וכן האמור לעניין זה בע"א 4893/14 זועבי נ' מדינת ישראל (3.3.2016)).

גובה הפצוי על מנת להכריע בסוגיית זכותה של מול הים לקבל פיצוי והקף הפצוי כמו גם בשאלת זכותה של זיפ לקבל לידיה החזר דמי פקדון, יש להכריע בשאלות הבאות: ראשית, האם תביעת מול הים לפצוי קיום היא בנוסף לפצוי הכספי שנגבה על ידה בפועל במסגרת חילוט הערבות הבנקאית (165,000 ₪) כך שמדובר בעתירה לכפל פיצוי בגין אותו "ראש נזק"; שנית, האם בחירתה של מול הים להודיע על ביטול ההסכם ולתבוע את נזקיה חלף הזמנת זיפ לקיים מו"מ מהוים המנעות מחובתה להקטין את נזקיה והיא אינה זכאית לפצוי בגין הנזקים שהיה לאל ידה להקטין באופן סביר?; שלישית, האם העובדה שמול הים לא הציגה בדיון ההוכחות אסמכתות על גובה התשלום שהיא מקבלת מהשוכר החלופי עבור חנות סליו עולה כדי אי הוכחת הנזק שניגרם עקב הפרת ההסכם על ידי זיפ ומכאן שמול הים אינה זכאית לפצוי עבור נזקים אלה? ; רביעית, האם מול הים עמדה בנטל להניח תשתית לנזקים בגינם היא תובעת פצויי קיום הן עבור דמי שכירות והן עבור דמי ניהול.

לפיכך אני דוחה טענה זו. זיפ טענה בסיכומיה כי כיוון שדמי השכירות אשר משולמים על ידי השוכר החלופי כוללים מרכיב קבוע של "דמי שכירות יסודיים" לצד מרכיב מותנה ומשתנה הנגזר מהקף הפדיון אותו מקבל השוכר החלופי בחנות סליו ("דמי שכירות נוספים" כהגדרתם במי/ 22) .נובע מכך כי לצורך הוכחת הקף נזקיה, היה על מול הים להציג קבלות על תשלומים ששילם בפועל השוכר החלופי.

...

נזכיר כי זיפ חלקה על זכותה של מול הים לגבות דמי שכירות ודמי ניהול לחודשים אוקטובר – דצמבר 2020 וכפי שהובהר לעיל– דין טענה זו להידחות כך שבדין קוזז חוב דמי השכירות בחנות זיפ מפיקדון דמי השכירות.

דוח כזה לא הוצג לה. דין טענה זו להידחות.

בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את זיפ לשלם למול הים הוצאות ההליך בסך 25,000 ₪.

בית המשפט קבע כי לשם מתן תשובה לשאלה זו יש לבחון "האם מדובר בסעיף שנקבע מראש בחוזה, אשר מקים לצד אחד לחוזה זכות לקבלת תמורה נוספת (מעבר לתמורה 'הרגילה' הקבועה בחוזה) בעקבות הפרת החוזה על ידי הצד השני, ללא הוכחת נזק. אם התשובה לשאלה זו הנה חיובית, הרי שמדובר מבחינה משפטית בסעיף פיצויים מוסכמים" (ע"א 8506/13 זאבי תיקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 56 (23.8.2015) (להלן: עניין זאבי); ההדגשות במקור).

(א) הוצאות השלמת המבנה כאמור לעיל יהיו על חשבון הקבלן והוא ישא בנוסף להוצאות האמורות בתוספת של 12% מהן כתמורה להוצאות משרדיות; (ב) המפקח יזמין את הקבלן לערוך מדידות של העבודות שבוצעו עד למועד סילוק ידו וכן לערוך את רשימת החומרים, הציוד והמתקנים של הקבלן המצויים במקום המבנה; (ג) הקבלן יגיש חשבון סופי עליו יחולו הוראות סעיף 60 בתנאי החוזה ואילו התשלומים בפועל המגיעים לצדדים ייקבעו בהתאם להוראות סעיף זה; (ד) נתפס מקום המבנה, לא יהיה המזמין חייב לשלם לקבלן סכום כלשהוא בקשר לחוזה, אלא בכפוף לאמור בפסקה (ה); (ה) עלה שכר החוזה שהקבלן היה זוכה בו אילו היה מבצע את החוזה בשלמותו (להלן – אומדן שכר החוזה), על הסכום הכולל של תשלומי הביניים והתשלומים האחרים ששולמו לקבלן לפני תפיסת מקום המבנה, של הוצאות השלמת המבנה ובדקו שייקבעו על יסוד חשבונות סופיים שיאושרו על ידי המנהל, לרבות התוספת האמורה בפסקה (א), ושל פיצויים על נזקים שנגרמו למזמין מפאת כל דחיה בהשלמת המבנה ומפאת נזקים אחרים – יהיה המזמין חייב בתשלום ההפרש שבין אומדן שכר החוזה לבין הסכום הכולל האמור.

...

ולדעה שונה ולפיה ההסדר לפי סעיף 15 לחוק התרופות הוא הסדר ממצה ראו: עמית, בעמ' 35-34), סבורני שלא הונחה תשתית הולמת למסקנת בית המשפט המחוזי כי חובות אלה הופרו.

לאור האמור, דין הטענה להידחות גם לגופם של דברים.

סיכומם של דברים לאור כל האמור לעיל אציע לחבריי כי נדחה את ערעורה של טר ארמה.

האם ניתן לתבוע פיצויים מכוח שני הסעיפים הנ"ל במצטבר? סעיף 15(ב) לחוק החוזים תרופות קובע: "הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת חוזה". בספרם של גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני החוזים – התרופות (התשס"ט), נקבע ביחס לדרישת תרופות במצטבר, כלהלן: "בפרק השלישי עמדנו על כך שהנפגע מהפרת חוזה רשאי לתבוע תרופות במצטבר, כל עוד אין סתירה מהותית בין התרופות הנצברות וכל עוד אין בצרוף משום כפל תרופה... מהעקרונות בדבר צירוף התרופות נגזר לענייננו כלל פשוט: אשר לפי פרושו הנכון של החוזה נועד הפצוי המוסכם לפצות את הנפגע על נזק שאין בתרופה הנוספת שהנפגע מבקש לעצמו כדי לפצות עליו (במישרין או בעקיפין) – הצירוף אפשרי. לעומת זאת, ככל שקיימת חפיפה בין מקורות הפצוי, במובן זה שצירופם גורם למצב של כפל פיצוי על אותו נזק, ייאלץ הנפגע להסתפק באחד ממקורות הפצוי. ואמנם, ברוח זו קבע בית המשפט העליון בהזדמנויות אחדות, כי ניתן לתבוע פיצויים מוסכמים לא רק כתרופה עצמאית אלא גם במצטבר לתביעת פיצויים רגילה בהוכחת נזק, כל עוד מתייחסות תביעות הפיצויים לראשי נזק שונים... על פי אותו קו מחשבה נראה שאין כל מניעה מלצרף לתביעה שעניינה פיצויים מוסכמים תביעה לפיצויים בלא הוכחת נזק מכוח סעיף 11 לחוק החוזים, ואף לפיצויים מוסכמים נוספים הקבועים באותו חוזה – ובילבד שנשמר הסייג השולל כפל תרופה". (ראו עמ' 523-522 לספרם של שלו ואדר; ההדגשה שלי נ' ד' מ').

בעניינינו הפצוי בגין נזק של עיכוב במסירת הדירות נקבע וכומת על ידי הצדדים בסעיף 13 להסכם בגין כל חודש איחור, ומשכך הם פני הדברים יש לפרש את ההסכם באופן שהפיצוי הספציפי הוא הרלבנטי להפרה הספציפית, ומבטא את ההערכה שראו בה הצדדים כפצוי מוסכם מראש בשל הנזק שעשוי להגרם לסלע בגין אותה הפרה.

...

לסיכום – מכאן ולאור המתואר לעיל, מכח הסכמת הצדדים הוחלף הסעד הכספי של פיצויים בגין הליקוי במעקות, לצו עשה המורה לאדיר לתקן את הליקויים, בנסיבות אלו, הסעד הנתבע בגין הליקוי במעקות מוצה ואין מקום לפסיקת סעד נוסף כלשהו בגין הליקוי האמור.

אין בידי לקבל טענה זו של סלע לתוספת כלשהי לסכום שנקבע על ידי המומחה בהתאם לעלויות קבלן ראשי, שכן לא מדובר בתביעת דייר, אלא, בתביעת סלע עצמה להפרת הסכם על ידי אדיר ולכך שהעבודה בוצעה בצורה לקויה.

לסיכום על סלע לשלם לאדיר את הסכומים שלהלן: יתרת התמורה החוזית 1,835,000 ₪ עבודות נוספות 90,000 ₪ סה"כ - 1,925,000 ₪ על אדיר לשלם לסלע את הסכומים שלהלן: פיצוי מוסכם 752,000 ₪ עלות תיקון הליקויים 1,310,000 ₪ ניכוי ערבות בנקאית 293,000 - ₪ סה"כ 1,769,000 ₪ היתרה לזכות אדיר – 156,000 ₪ סוף דבר הנני מחייבת את סלע (הנתבעת/התובעת שכנגד) לשלם לאדיר (התובעת/הנתבעת שכנגד) סכום של 156,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.