לטענת התובע, הוא פוטר "על רקע מחלתו ומצב בריאותו" וזאת בנגוד להוראות חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 (להלן - חוק השויון).
התביעה, בסכום 195,165 ₪, היא להפרשי פצויי פיטורים, הפרישי עמלות, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, החזר הוצאות נסיעה בגין התקופה שעד לחודש אוגוסט 2015, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין (אי עריכת שימוע( ופיצויים ללא הוכחת נזק בגין אי פירוט שעות עבודתו של התובע בתלושי השכר.
...
בהקשר זה יוזכר כי גב' סולטן, מנהלת החשבונות של הנתבעת, כלל לא נחקרה בנקודה זו.
לאור כל האמור לעיל נדחית תביעתו של התובע בגין עמלות/בונוס רבעוני על כל חלקיה.
לטעמנו, גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין– בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות.
התובע אף העיד כי מנהלת החשבונות שהחלה לעבוד אצל הנתבעת בחודש דצמבר 2017 מילאה את המשבצת שלו ("היא עושה גם את התפקיד שלי שזה להוציא חשבוניות, לבדוק מחירים עם ספקים, לנהל רכש וכאלה", עמ' 10 שורות 12-7)
לסיכום, מעדותו של התובע כי עסק בניהול ועבודה מול לקוחות, רכש ומכירות (עמ' 10 שורות 31-30) ובכלל זה גם הנהלת חשבונות ושלל תפקידים נוספים, מביאה למסקנה לפיה ביחס לגודלו של מקום העבודה והיקף אחריותו של התובע (כניסתו לנעליו של מנהל הנתבעת בעת העדרותו) – התובע שימש עד שובו מחופשת המחלה בתפקיד הנהלה הדורש מיוחדת של אימון אישי ועל כן אינו זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות.
לסיכום האמור לעיל - בתקופה בה התובע שימש כמחליפו של חן, מנהל הנתבעת, ולמעשה עד שובו מחופשת המחלה, לא חלו עליו הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה והוא אינו זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בתקופה זה. נזכיר, כי על פי כתב התביעה, התובע עבד בשעות הנוספות בתקופה בה קיבל לקוחות, קיבל סחורה מספקים ונסע לסין.
