פיצויים לדוגמא על פגיעה בהתארגנות

בעסק (ארצי) 15315-10-15 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' דין שיווק וקליה בע"מ נפסקו, בהסכמת הצדדים, פיצויים בסך של 200,000 ₪, לאחר שבין הדין קבע: "בנסיבות המקרה המיוחדות ונוכח הצורך להרתיע מעסיקים הפוגעים בחופש ההתארגנות של העובדים, ומתוך הצורך להגן על חופש ההתארגנות ע"י פסיקת סכומי פיצוי אפקטיביים, מומלץ לצדדים להגיע לכלל הסכמה לפיה יוכפל סכום הפצוי הכולל שתשלם החברה כך שהוא יועמד על סכום הפצוי לדוגמא על פי חוק, דהיינו על הסך של 200,000 ₪. בנסיבות אלה על החברה יהיה לשלם להסתדרות סכום פיצוי נוסף בסך של 100,000 ₪ על סכום חבות החברה על פי פסק דינו של בית הדין קמא". בסק (ת"א) 32475-01-11 הסתדרות העובדים הכללית החדשה האגף להתאגדות עובדים נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1970) בע"מ נפסקו פיצויים בסך 180,000 ₪, אשר יתחלקו בין עובדי הנתבעת, בגין הפגיעה בהתארגנות.

...

נוכח כל האמור, טענת הקיזוז, אשר נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס או הוכחה, נדחית.

בנוסף, ישלמו הנתבעים 2, , 3 ו-4 לתובעת, ביחד ולחוד, סך כולל של 70,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, ללא הזמנה לשימוע ותוך פגיעה בהתארגנות.

עוד ישלמו הנתבעים 2, , 3 ו-4, ביחד ולחוד, שכ"ט ב"כ התובעת בסך כולל של 15,000 ₪.

ובלשונה של הנשיאה נילי ארד: "הפיצויים לדוגמה על מכלול פניהם, כמבואר לעיל [תוך אזכור גם של סעיף 33 י"א לחוק הסכמים קבוציים - ס.ד.מ], מהוים כלי עונשי אפקטיבי להטמעת נורמות של זכויות חוקתיות, זכויות מגן וזכויות מוקנות בדין לעובדים, והקפדה על קיומן הלכה למעשה. בהקשר זה, תכליתו של הפצוי לדוגמה שני פנים לה: להרתיע את המעבידים מפני הפרת הזכות; ולהגביר בקרב העובדים את המודעות לזכויותיהם הקנויות בחוק ולהמריצם לפעול למימוש אותן זכויות המגנות על רווחתם, ביטחונם ובריאותם" (ע"ע (ארצי) 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ - יעקב זואילי (16.11.11); להלן: עניין דיזינגוף קלאב).

תיקרת הפצוי הוגבלה על ידי המחוקק לסך של 50,000 ₪ למקרה הרגיל ולסך של 200,000 ₪ למקרה המצדיק זאת בהיתחשב בחומרת ההפרה ונסיבותיה, אך תיקרה זו (שעולה עם עליית המדד) נחקקה בהתייחס לכל "הפרה", באופן המאפשר את העלאת סכום הפצוי ככל שמוכחת יותר מהפרה אחת (עניין מסיעי שדרות, בסעיף 48 לפסק הדין; כן ראו בעיניין קל אוטו: "כאשר מדובר בפגיעה בהתארגנות שחוזרת על עצמה אצל אותו מעסיק, בבחינת שיטה, אפשר לפסוק את הפצוי לדוגמה בגין כל מקרה של הפרה, ואפשר במסגרת זו אף להעלות את רף הפצוי העליון שנקבע בחוק").

...

במקרה שלפנינו, בית הדין האזורי הדריך עצמו לפי השיקולים לעיל, והגיע למסקנה כי הפיצוי הראוי בהתחשב בכלל נסיבות המקרה, ולאחר שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהנפשות הפועלות ומכלול הראיות, הוא 300,000 ₪.

בנסיבותיו של מקרה זה; בהתחשב בכך שלכל הפחות הוכחו שלוש הפרות נפרדות (גם אם מתייחסים לאירוע רב המשתתפים מיום 16.8.16 כהפרה אחת, ואין צורך כי נכריע בכך); ובהתחשב בעוצמת ההפרות, חומרתן והשלכתן על מספר רב של עובדים - לא שוכנענו כי הפיצוי שנפסק חורג מהסביר באופן המצדיק התערבות.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור והערעור שכנגד נדחים.

ראוי לציין כי סעיף 33י"א(ב) על סעיפיו הקטנים חוקק לאחר שכבר קיים היה סעיף 33י"א(א)(2) שאפשר לבית הדין "לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין", ומכאן שהמחוקק לא הסתפק באפשרות לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני, ובקש להדגיש שבמקרה של פגיעה בזכות ההתארגנות יש לפסוק פיצויים לדוגמה שהם עונשיים במהותם (עניין אלקטרה), היינו פיצויים שתכליתם אינה רק לפצות בגין הנזק שניגרם אלא בעיקר להרתיע - את המעסיק הספציפי כמו גם את ציבור המעסיקים בכללותו - מפני פגיעה בזכות ההתארגנות.

ובלשונה של הנשיאה נילי ארד: "הפיצויים לדוגמה על מכלול פניהם, כמבואר לעיל [תוך אזכור גם של סעיף 33 י"א לחוק הסכמים קבוציים - ס.ד.מ], מהוים כלי עונשי אפקטיבי להטמעת נורמות של זכויות חוקתיות, זכויות מגן וזכויות מוקנות בדין לעובדים, והקפדה על קיומן הלכה למעשה. בהקשר זה, תכליתו של הפצוי לדוגמה שני פנים לה: להרתיע את המעבידים מפני הפרת הזכות; ולהגביר בקרב העובדים את המודעות לזכויותיהם הקנויות בחוק ולהמריצם לפעול למימוש אותן זכויות המגנות על רווחתם, ביטחונם ובריאותם" (ע"ע (ארצי) 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ - יעקב זואילי (16.11.11); להלן: עניין דיזינגוף קלאב).

...

גם את העובדה שבהחתמת העובדים על התצהירים השתתפו גורמים רבים אצל המשיבה ומחוץ לה, מצאנו לזקוף לחובת המשיבה, מאחר שהדבר מעיד בעינינו על החשיבות שהמשיבה ייחסה להוכחת הטענה לפיה המבקשת איבדה את היציגות, כמעט בכל מחיר ובהתעלם מהמגבלות המוטלות על מעסיק בתקופת התארגנות ראשונית.

בשקלול כל אלה, מצאנו כי יש לחייב את המשיבה בפיצויים בסך 500,000 ₪.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה ובגין הפגיעה בהתארגנות העובדים, המשיבה תשלם למבקשת מס' 1 ולמבקש מס' 2 פיצויים לפי סעיף 33יא'(ב)(1) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז – 1957, בסך 500,000 ₪, שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

סעיף 33יא(ב) על סעיפיו הקטנים חוקק לאחר שכבר היה קיים סעיף 33יא(א)(2) שהסמיך את בית הדין "לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין" ובהתאם לפסיקה, בכך ביקש המחוקק להדגיש שבמקרה של פגיעה בזכות ההתארגנות יש לפסוק פיצויים לדוגמא שהם עונשיים במהותם, דהיינו פיצויים שתכליתם אינה רק לפצות בגין הנזק שניגרם, אלא בעיקר להרתיע את המעסיק הספציפי, כמו גם את ציבור המעסיקים בכללותו, מפני פגיעה בזכות ההתארגנות ובלשונה של כב' הנשיאה (כתוארה דאז) נילי ארד: "הפיצויים לדוגמה על מכלול פניהם, כמבואר לעיל [תוך אזכור גם של סעיף 33 י"א לחוק הסכמים קבוציים[, מהוים כלי עונשי אפקטיבי להטמעת נורמות של זכויות חוקתיות, זכויות מגן וזכויות מוקנות בדין לעובדים, והקפדה על קיומן הלכה למעשה. בהקשר זה, תכליתו של הפצוי לדוגמה שני פנים לה: להרתיע את המעבידים מפני הפרת הזכות; ולהגביר בקרב העובדים את המודעות לזכויותיהם הקנויות בחוק ולהמריצם לפעול למימוש אותן זכויות המגנות על רווחתם, ביטחונם ובריאותם" (ע"ע(ארצי) 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ – יעקב זואילי (16.11.2011)". (ראו פס"ד בית בלב, ס' 37).

...

המשיבה נהגה במר שטרית כדין ואף למעלה מכך; מר שטרית אינו מבצע את עבודתו כמתחייב מחוזה העסקתו, ונראה כי שכח שבנוסף לתפקידו בוועד העובדים, הוא בראש ובראשונה עובד ומנהל במשיבה; טענות המבקשת כאילו המשיבה מתנכלת למר שטרית הועלו רק לאחר שהמשיבה שיקפה למבקשת ולמר שטרית את חוסר שביעות רצונה מתפקודו; למרות שיחת תיאום הציפיות, ובניגוד להתחייבותו של מר שטרית לעבוד כנדרש, הוא לא מבצע את עבודתו כנדרש; עובדה זו באה לידי ביטוי בתגמול שמהווה חלק משכרו; דרישת המבקשת כי המשיבה תשלם לו תגמול מלא גם מקום בו הוא אינו מבצע את מלוא היקף משרתו, היא שערורייתית ובלתי מוסרית; אין ממש בטענות המבקשת בנוגע ל"חופשות" של מר שטרית.

כמו כן, אנו מורים למשיבה להכליל שעות היעדרות מאושרות למר שטרית (עד 15 שעות ועד בחודש) בחישוב אחוזי המשרה.

אנו מורים למשיבה לשלם למר שטרית שכר בגין שני ימי החופשה שאושרו לו: 24 ו-25 בחודש דצמבר 2019 ובוטלו על ידה שלא כדין ואשר טרם שולמו.

המשיבה תשלם למבקשת הפיצוי הכולל בסך 300,000 ₪ בתוך 30 יום.

" בעיניין דיזינגוף קלאב עמד בית הדין הארצי על השיקולים שיש לבחון בעת בחינת פסיקת פיצויים לדוגמה כנגד מעסיק שהפר את הוראות החוק[footnoteRef:187], בקובעו כדלקמן: "הפיצויים לדוגמה על מכלול פניהם, כמבואר לעיל, מהוים כלי עונשי אפקטיבי להטמעת נורמות של זכויות חוקתיות, זכויות מגן וזכויות מוקנות בדין לעובדים, והקפדה על קיומן הלכה למעשה. בהקשר זה, תכליתו של הפצוי לדוגמה שני פנים לה: להרתיע את המעבידים מפני הפרת הזכות; ולהגביר בקרב העובדים את המודעות לזכויותיהם הקנויות בחוק ולהמריצם לפעול למימוש אותן זכויות המגנות על רווחתם, ביטחונם ובריאותם". [187: ע"ע (ארצי) 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ – זואילי (ניתן ביום 16.11.2011).

] בהמשך, בעיניין קפה נואר שכבר הוזכר דלעיל, בית הדין הארצי אף ציין, כך: "... במקרה הרגיל, הפצוי שיש לפסוק לחובת מעסיק לגביו הוכח שפעל במטרה להכשיל את ההתארגנות, הוא 50,000 ₪ בגין כל הפרה (בצמוד למדד). ככל שהוכח שנעשו פעולות שיש בהן פוטנציאל ממשי ומיידי להביא לסיכול ההתארגנות, או שהוכח שפעולות מעין אלו הביאו הלכה למעשה לסיכול ההתארגנות, ניתן בנסיבות העניין לסטות מנקודת המוצא האמורה ולפסוק פיצוי לדוגמה בסכום גבוה יותר (עד תיקרה של 200,000 ש"ח כמובן, ובצמוד למדד)"[footnoteRef:189].

מנגד, בקשת הצד מתקבלת בחלקה הקטן ובכל הקשור להערכת העובד שנערכה בשנת 2020 למר משה קמחי, ועל המשיבה לשלם למבקשים פיצוי בסך של 60,000 ₪ בגין הפרת חוק הסכמים קבוציים ופגיעה בהתארגנות העובדים.

...

עוד קבענו בעניין שלומוב, כי מקובלת עלינו טענת המבקשים, כי אי-קיומה של זכות ערעור על החלטה משמעתית של מפקד, אין משמעה כי החלטה בהליך המשמעתי חסינה מכל ביקורת משפטית.

ראו בהקשר דומה פסיקתו של מותב בראשות כב' סגנית הנשיא רוית צדיק, שם שוכנע בית הדין האזורי בקיומו של אירוע בודד שבו נפגעה זכות ההתארגנות של הכבאים מצידו של מפקד תחנת כיבוי אש, ונפסק כך[footnoteRef:190]: "... לא שוכנענו כי המשיבה מתנגדת ככלל להתארגנות של עובדי המשיבה, ופעלה באופן גורף לסיכול העיצומים. בניגוד לטענת המבקשים, לא מצאנו כי המשיבה נקטה באסטרטגיה שמטרתה לפגוע בעיצומים בהם נקטו עובדי המשיבה באופן כללי למעט 'אירוע אינטל'. עוד נדגיש כי הבאנו בחשבון את משך ההפרה , אשר הייתה הפרה נקודתית בת יום אחד". [190: ס"ק (ת"א) 17998-11-19 הסתדרות העובדים הכללית החדשה-הסתדרות המעו"ף – מדינת ישראל-המשרד לביטחון פנים-הרשות הארצית לכבאות והצלה (ניתן ביום 19.1.2023).

] בסיכומו של דבר ובהתחשב בכל השיקולים דלעיל, אנו סבורים כי יש לקבל את בקשת הצד ובכל הקשור להערכת עובד 2020, ולפסוק פיצוי בסך של 60,000 ₪ בגין הפרת חוק הסכמים קיבוציים.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, בקשת הצד נדחית ברובה הגדול, על כל הסעדים והטענות המועלות בה, ובכל הקשור להליכים המשמעתיים שנוהלו כנגד הכבאים המוזכרים בבקשת הצד, ובכללם חברי ועד העובדים מר איסק שלומוב ומר משה קמחי.