פיצויים לאישה נפגעת אלימות במשפחה

זאת ועוד, טוען המערער כי לא ניתן המשקל הראוי "למסוכנות הנמוכה" הנשקפת ממנו להישנות העבירות בהן הורשע, וזאת נוכח "עברו הפלילי הזניח" ובהיתחשב בכך "שהעבירות בהן הורשע הן נקודתיות, כלפי אישתו, ממנה, כאמור, התגרש במהלך ניהול משפטו". לא זו אף זו, טוען המערער, כי שגה בית המשפט המחוזי באופן שבו הפעיל את המאסר המותנה שעמד לחובתו, מכיוון שעונש זה הוטל עליו בגין הרשעתו בעבירת אלימות "שאינה קשורה לאלימות במשפחה", ומשכך היה מקום להפעיל את כולו בחופף למאסר שהוטל עליו בגין העבירות מושא העירעור דנן.

עוד נטען, כי המערער לא לקח אחריות ולא הביע חרטה על מעשיו, ואף לא שילם את הפצוי הכספי שחוייב בו. זאת ועוד, ב"כ המדינה טענה כי העונש שהושת הולם את הצורך להרתיע את המערער ואת כלל הציבור, ומעביר את המסר הברור "שאנו כחברה לא נוכל להשלים עם פגיעה בנשים בביתן" (ראו פרוטוקול הדיון, עמוד 3, שורה 33).

...

בעיקרי הטיעון ובדיון ביום 3.10.2017 טענה ב"כ המדינה כי יש לדחות את הערעור בשל חומרת המעשים הנדונים והפגיעות שנגרמו למתלוננת – הן הפגיעות הפיזיות, הן הפגיעות הנפשיות.

דיון והכרעה נתתי דעתי על טענותיהם של ב"כ הצדדים, אֵלו שבכתב ואֵלו שבעל-פה, על רקע גזר הדין דנן, וגזרי דין אחרים בעניינים דומים, והגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להידחות.

סוף דבר: על סמך האמור, אציע לחברַי לדחות את הערעור.

יפים לעניינו דבריו של כבוד השופט ס' ג'ובראן, בדבר החומרה היתרה אשר גלומה בעבירות של אלימות במשפחה: "עבירות אלו, מתרחשות על דרך הכלל בבית פנימה, באין רואה ובאין שומע, ומוסתרות היטב מהסביבה. פעמים רבות, שרוי התוקף בקונספציה שגויה לפיה אין בכוחו של החוק לפרוץ את מפתן ביתו, בו רשאי הוא, לשיטתו, לנהוג במשפחתו כרצונו, כמו הייתה קניינו. אלמנטים אלו, המשולבים דרך כלל בעבירות האלימות במשפחה, מעצימים את הסכנה הנשקפת מן התוקף כמו גם את חשיבותם של שקולי ההרתעה האישית והציבורית." (ע"פ 792/10 מדינת ישראל נ' פלוני [פורסם בנבו] (14.2.2011)) כמו כן את דבריו של כבוד השופט י' אלרון: "בית משפט זה חזר ועמד לא אחת על הצורך לנקוט בענישה מחמירה ומרתיעה בגין מעשי אלימות קשים כמעשיו של המערער בפנינו, בפרט במקרים בהם האלימות מופנית נגד נשים מצד בן זוגם (ראו, למשל, ע"פ 7701/14 אל טייב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.5.2016)). המדובר בתופעה חמורה ורחבת הקף, המחייבת הטלת ענישה מרתיעה, אשר בנוסף יהא בה כדי לשקף את הפגיעה הקשה שחוות נשים ממעשי אלימות המופעלים עליהם מצד בן-זוגם, בסביבה שאמורה להיות סביבתן הבטוחה והמוגנת" (ע"פ 5307/17 חלאג' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.7.2018), בפיסקה 15)".

המערער נידון ל- 10 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי, 5,000 ₪ קנס; ו- 10,000 ₪ פיצוי למתלוננת.

...

תסקיר שלילי, לפיכך נגזרו עליו 5 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ומע"ת. בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון נדחה ערעורו.

לנוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות המקרה שבפניי נע בין 8 ל-18 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.

טענות האיש החלטות בד"ר מלמדות על אשמת האשה בעיגונו (נספח 6 לתביעתו) עת סירבה להתגרש במזיד, ברשלנות ובחוסר תום לב, רק לצורך דחיית הקץ, פגיעה והתשה, בפרט נוכח הודאותיה המפורשות עוד מראשית הליך הגירושין, כי היא מעוניינת בגט אף יותר ממנו (נספחים 11 ו 12- לתביעה); זכאותו לפצוי קמה מהמועד בו הגיש תביעתו לגירושין, הן בשל העובדה שפסק הדין לחיוב האשה בגט הכיר למפרע שצדק בתביעתו, הן כי לאור נסיבות הפירוד - ניאופה הנטען של האשה - היתנגדותה לקבל גט חסרת תום לב, בפרט כאשר עסקינן בבני זוג חרדים והאשה נאסרה על בעלה (סעיף 22 לתביעתו).

בנסיבות דנן עוולה האשה נגדו ברשלנות, הפרה חובה חקוקה, כמשמעותה בסעיף 287 לחוק העונשין, תשל"ז 1977- (להלן - "חוק העונשין"), וסעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א 1991- (להלן - "החוק

...

כפי שיובהר להלן - תוך הבאה בחשבון של השיקולים האמורים - סבורני, כי יש לפסוק את סכום הפיצוי על הצד הנמוך.

לאמור יש אף להוסיף את מצבה הרפואי הרעוע של האישה, אשר החלימה ממחלת הסרטן, אך לאחר הטיפולים שנדרשו להחלמתה, לוקה כיום במחלת עצבים בעטיה סובלת מכאבים קשים בכל גופה, ומוגבלת בתפקודיה היומיומיים (סיכום יחד עם האמור סבורני, כי אין לייחס משקל ממשי להיתר 10 .

בנסיבות אלו סבורני, שיש 23 .

₪ לחייב את האישה בהוצאות האיש בסך 30,000 25 אשר על כן תביעת האישה בתמ"ש 62881-06-21 נדחית; ואילו תביעת האיש בתמ"ש 50420-02-20 26 ₪ מתקבלת בחלקה.

במקרה הנדון האשה הגישה תלונות שוא למישטרה ולרווחה כי הגרוש שלה פגע מינית ופיזית בילדיהם והדבר אף הוביל לנתק בין האב לילדים.

הנוגע לביסוס התביעה על עוולה הנגישה, פקודת נזיקין קובעת כי "לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישׂה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". תלה"מ 51455-03-17 א. מ. נ' כ (פורסם בנבו ביום 05.04.20 )- הגשת תלונות שוא במשטרת ישראל ו/או הגשת בקשות כוזבות לצוי הגנה, הכוללות טענות שוא לפגיעות ואלימות פיזית, יכולות להביא לא רק לפצוי לטובת הנפגע ולטובת אוצר המדינה, אלא אף לצימצום זמני השהות של המעליל עם הקטין.

כאן המקום לציין כי הבעתי את עמדתי לעניין ניהול הליך סרק בגין הגשת צו הגנה בה"ט (ראשל"צ) 24672-11 א.צ נ' א.צ (פורסם בנבו ביום 20.11.12)- שם חויבה המבקשת בסך של 23,000 ₪ לאחר שהוכח שעשתה שימוש לרעה בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

...

והיא היתה מורשעת.

היא לא הצליחה להתגבר על פחדיה ולהתלונן על מעשיו ורק ב- 2019 פנתה לראשונה למרכז לנפגעי אלימות במשפחה.

בעיניין זה נקבע זה מכבר כי: "ראוי כי יתנו לכך בתי המשפט, במיוחד לעינייני מישפחה, את דעתם. תופעת האלימות במשפחה הוגדרה לא פעם כנגע שיש למגרו...אין סיבה בעולם שגם דיני הנזיקין לא ישתתפו במאמץ המיגור...בתי המשפט רשאים לעשות שימוש בפיצויים מוגברים גם ככלי למלחמה הכוללת לביעור תופעה חברתית נפסדת של אלימות; ברי-ויוטעם-כי כל מקרה לגופו, אך בן זוג מכה צריך שיידע שככל שיוכח הדבר, לא יינקה מפיצוי משמעותי..." (בע"מ 7073/13 פלוני נ' פלונית, פורסם ביום 31/12/2013 במאגרים המשפטיים).

בשים לב לרף שנקבע בפסיקה בגין פיצוי עבור נזק לא ממוני ולאור הצורך למגר עד תום את תופעת האלימות כנגד נשים בחברה הישראלית כולה ובהנתן הדעת לחלוף הזמן מפסיקות קודמות שצוינו לעיל, לאינפלציה בשנה האחרונה, לערך הכסף ולהיקף ארועי האלימות שהוכחו, מצאתי מקום להעמיד את הפצוי בגין הכאב וסבל שניגרם לתובעת בגין מעשי הנתבע שהוכחו על סך כולל של 120,000 ₪.

...

במצב דברים זה, אני מקבלת חוות דעתו של המומחה במלואה ואני קובעת כי הוכח שבעטיו של הנתבע נגרם נזק לתובעת.

משכך, הוכח די הצורך קיומו של קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובעת לבין התנהגותו של הנתבע במהלך השנים ואני קובעת כי הנתבע חב בפיצוי התובעת בגין נזקיה.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת סך של 127,200 ₪ בגין התביעה הנזיקית בצירוף ההוצאות הרפואיות כפי שקבעתי לעיל.