פיצויים כספיים על הפרת חוק הגנה על עובדים

מונחת לפניי תביעה לפצוי כספי על סך של 15000 ₪ בגין הפרת סעיף 18א(א1) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: החוק) נוכח אי מסירת מדבקת אחריות עבור שתי מברשות שיניים נטענת ומשקל אדם.

בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון מספר 31 לחוק הגנת הצרכן, אליהם מפנה התובע, הובהר – "...אולם, גם כאשר המוצר נמצא בתקופת האחריות, תנאי לקבלת השרות הנו הצגת תעודת האחריות. מטבע הדברים, תעודות האחריות נזוקות ואובדות, בפרט כאשר מדובר על תקופות אחריות ארוכות. אשר על כן, פעמים רבות מוצא עצמו הצרכן במצב בו המוצר שרכש נמצא בתקופת האחריות, אולם בשל אובדן תעודת האחריות הוא אינו זוכה לקבל את השרות לו הוא זכאי. הצעת החוק מציעה פיתרון פשוט לבעיה האמורה...הוא מבטיח הגנה על הצרכן במקרה בו המוצר נמצא בתקופת האחריות, אולם הצרכן לא זוכה לשירות האחריות רק בשל העובדה כי תעודת האחריות אבדה". ללמדך כי הרציונל הוא אחד – החשש מאובדן תעודת האחריות ככזו שתאיין את האפשרות לקבל אחריות על המוצר בתקופת האחריות.

...

זאת מאחר והחובה למסור את מדבקות האחריות חלה על מי שמוכר בפועל את הטובין, וזו "המסקנה ההגיונית היחידה". יצוין כי במקרים בהם הקמעונאי המוכר בפועל אינו נותן שירות לפי תעודת אחריות, לא יחול הפטור לגביו הקבוע בסעיף 18א(א1)(4) לחוק אולם בעניין דדו הובהר כי עדיין תהיה לו תחולה בשני מקרים: מקום בו העוסק המוכר את המוצר בפועל ליצרן הוא גם מי שנותן את השירות לצרכן לפי תעודת האחריות (למשל, במקרה של מכירה ישירה של המוצרים לצרכן על ידי יבואן או יצרן).

עם זאת, אני סבורה כי המינוח "זוטי דברים" רלוונטי לעתירה מקום בו התובע דורש להכיר בזמן שהושקע עד כדי "טרטור" התובע על מנת לקבל את זכויותיו.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 900 ₪ תוך 30 יום מהיום.

ההגנה הנתנת לעובד מכוח חוק הגנה לעובדים היא בדרך של הקניית סמכות מיוחדת לבית הדין לעבודה לפסוק פיצויים או לתת צו מניעה או אף צו עשה וזאת מכוח סעיף 3(א) לאותו חוק וכנגד הפגיעה בתנאי העבודה או פיטורים כלפי אותו עובד, כדלקמן: "3.(א)לבית הדין האיזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לידון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות סעיף 2 והוא רשאי –

(א1)בפסיקת פיצויים לדוגמה לפי סעיף קטן (א)(1) רשאי בית הדין להיתחשב – (1)בקנס שהוטל על המפר לאחר שהורשע, בשל אותה הפרה, בעבירה לפי חוק זה;  (2)בפיצויים מיוחדים שנציב תלונות הציבור צווה לתיתם לפי סעיף 45ג(ב) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב].

בהתאם נפסק כי חוק הגנה על עובדים קבע "את סמכותו של בית הדין לעבודה לפסוק סעד אכיפה בדרך של מניעת פיטורין כאמצעי הגנה על עובדים שהתלוננו נגד מעבידם ונפגעו עקב כך. סעד זה ניתן בכפוף לשיקולים שונים, הנוגעים בין היתר להשפעת הצוו על יחסי העבודה במקום העבודה. גישה זו של המחוקק מצביעה על הרגישות המיוחדת המתבקשת במצבים שבהם נפגע עובד עקב תלונת אמת שהגיש נגד מעבידו, על הצורך להגן עליו בסיטואציה כזו, לעתים מעבר למתן פיצוי כספי להטבת ניזקו" (בג"ץ פלצמן, 145).

...

סוגיית "ויסות כוח אדם" בשירות המדינה לא מוצתה בהליך שבפנינו ואולם, מבלי שאנו קובעים מסמרות בעניין - נראה כי מדובר באפיק שראוי להיבחן כמתאים למציאת שיבוץ חלופי לחושפי שחיתויות, אשר יכול לענות על קריאת הנציב כמצוטט לעיל, למציאת "מנגנון שיקנה לעובדי ציבור חושפי שחיתויות העדפה בקבלה לעבודה בכלל הגופים הציבוריים, ככל שמדובר במשרות פנויות שאותם עובדים ממלאים אחר תנאיהן", זאת בוודאי עת מדובר בעובד אשר הוכר על ידי המבקר כחושף שחיתויות.

בנסיבות שפורטו לעיל, בהינתן השיקולים שמנינו לכאן ולכאן, לנוכח העובדה כי התובע עדיין חפץ לחזור לעבודה בשירות המדינה ולאחר שלא מצאנו כי מכלול הנסיבות שבפנינו מצדיק או מאפשר מתן סעד של אכיפה, בדעתנו להורות בשלב זה למדינה להוסיף את התובע למאגר ויסות כוח אדם למשך תקופה של שישה חודשים.

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל, אנו דוחים את הבקשה לאכוף את יחסי העבודה בכפוף למפורט לעיל.

בנוסף, טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה את חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997 (להלן: חוק הגנה על עובדים) ולכן יש להשיב אותה לתפקידה כסגנית ובנוסף היא זכאית לסכומים הבאים: פיצוי כספי בגין פגיעה בזכות הטיעון והפרת חובת תום הלב בסך 100,000 ₪, פיצוי בגין חוק הגנה על עובדים בסך 50,000 ₪, הפרישי שכר לשנה"ל תשפ"ב בסך 79,056 ₪ ופיצויי הלנה.

הפרישי שכר לשנה"ל תשפ"ב בכתב התביעה העמידה התובעת את הסעד בגין רכיב זה על הפרש השכר בין תלוש מאי 2021 לתלוש ספטמבר 2021, כ- 5,400 ₪ לחודש.

...

השימוע התקיים על יסוד טענותיה של התובעת שפורטו בתצהירה, והתקבלה החלטה כי התובעת לא תחזור לתפקיד הסגנית.

אף שהנתבעת כשלה ולא ערכה לתובעת שימוע טרם העברתה מתפקיד הסגנית, נוכח מהות התפקיד והצורך לעבוד כצוות ניהולי מגובש, ומשעה שחלף זמן רב מאז שסיימה התובעת את תפקידה כסגנית, לא מצאנו צידוק לצו עשה אשר ישיב את התובעת לתפקידה הקודם.

על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 15,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

נוכח הפער המשמעותי בין תוצאות ההליך לבין הסעדים שהתבקשו, שקלנו האם לפסוק הוצאות לזכות הנתבעת, אך נוכח נסיבותיה האישיות של התובעת ומשעה שמדובר במערכת יחסים מתמשכת, החלטנו שלא לעשות כן. אין צו להוצאות.

בפני תביעה לפצוי כספי על סך 30,000 ₪, הנסמכת על הפרת חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן – "חוק הגנת הפרטיות") וכן על הפרת סעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן – "חוק התיקשורת") בשל פניות בדואר אלקטרוני אשר לטענת התובעת נשלחו אליה מספר פעמים בחודש במשך למעלה ממחצית השנה בטעות, כאשר כל ניסיונותיה להפסיקן עלו בתוהו, ושעה שהדבר הווה מיטרד של ממש עבורה.

בכתב הגנתן השיבו הנתבעות כי מקור ההודעות שקבלה התובעת היא אמריקן אקספרס העולמית ולא הן; כי אין לנתבעות קשר עם חברת אמריקן אקספרס העולמית (סעיף 3 לכתב ההגנה); כי הנתבעות בעלות זיכיון להנפיק ולסלוק כרטיסי אמריקן אקספרס בלבד (סעיף 4 לכתב ההגנה); וכי אין לנתבעות אחריות לשליחת דברי הדואר לתובעת על ידי אמריקן אקספרס העולמית משהנתבעות הן אישיות משפטית נפרדת ממנה.

...

אני קובעת כי התובעת הרימה הנטל להוכיח כי היתה חשופה לתכתובות מיותרות, מכבידות, שכל ניסיון והפסיקן עלה בתוהו עד לאחר הגשת כתב ההגנה על ידי הנתבעות.

סיכומו של דבר – באיזון טענות התובעת מחד גיסא והתנהלות הנתבעות מאידך גיסא כפי שפורטו באריכות לעיל, אני קובעת כי בגין הפגיעה בפרטיותה של התובעת ישלמו הנתבעות פיצוי ללא הוכחת נזק בסך כולל של 4,000 ₪ הכוללים גם את הוצאותיה של התובעת, בין היתר בגין האגרה ששולמה על ידה.

שוכנעתי כי פיצוי זה מאזן נכוחה את מאמציה של התובעת להפסקת הטרדה שנגרמה לה ואשר לא נשא פרי עד להתגייסותן של הנתבעות בשים לב לעיתוי בו נעשה כן. הנתבעות ישלמו לתובעת את הסכום האמור בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין אחרת יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה 29.1.23 ועד לתשלום המלא בפועל.

כאמור, לאור השתלשלות הדברים לשיטת התובע, עתר לקבלת פיצוי כספי בגין הפרת חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות פגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין) תשנ"ז-1997 (250,000 ₪); פיצוי בגין עוגמת נפש (20,000 ₪); פיצוי בגין היתנכלות תעסוקתית (70,000 ₪) ופצוי בגין פיטורים שלא כדין (60,000 ₪) ובסך כולל של 400,000 ₪.

כמובא לעיל, תנאי להענקת הגנה על עובד מכח הוראות חוק הגנה על עובדים היא בהתקיימותם של מספר תנאים ובהם: התלונה הוגשה בתום לב; התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעסיק; ובגוף צבורי – גם תלונה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין; התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה או המוסמכת לבדוק או לחקור בענין המשמש נושא התלונה.

...

משלא מצאנו כי נפל פגם בהליך הפיטורים ומששיקולי הנתבעת בהחלטת הפיטורים היו ענייניים וסבירים, דין טענות התובע בענין זה – להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור – התביעה נדחית.

בנסיבות הענין, מצאנו כי יש מקום שכל צד יישא בהוצאותיו.