פיצויים גבוהים לעובדת שחשפה שחיתויות ופוטרה

"בחינת השאלה אם היתנהלותו של מעסיק בקבלת החלטה בעיניינו של עובד בנושאים שונים (פיטורים, ניוד, שינוי תנאי העבודה וכו') הייתה כדין היא בחינה כפולה – העילה וההליך. בבחינת העילה נבחנת השאלה אם ההחלטה התקבלה בתום לב משיקולים עינייניים ומוצדקים, או משיקולים זרים ופסולים, כגון שיקולים פוליטיים, היות העובד חושף שחיתות, הפליה מטעמים אסורים וכיו"ב. בבחינת ההליך נבחנת השאלה אם ההחלטה התקבלה בהליך שנערך בתום לב ובאופן תקין, ובכלל זאת אם נערך לעובד שימוע במסגרתו ניתנה לעובד זכות הטיעון בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה, אם ההליך תואם את הוראות ההסכמים (האישי ו/או הקבוצי) החלים על העובד ועל המעסיק וכיו"ב. יובהר, כי ההבחנה בין העילה לבין ההליך אינה דיכוטומית ועשוי להיות קשר ביניהן. כך למשל, יש מצבים שבהם מהליך קבלת ההחלטה ניתן יהיה ללמוד גם על קיומה או העידר קיומה של עילה מוצדקת להחלטה, כגון מצבים שבהם ההחלטה נתקבלה ללא שנערך בירור אמיתי וממצה בנוגע לתשתית העובדתית שעל יסודה, על פי הנטען, התקבלה ההחלטה" (ר' עע (ארצי) 43366-02-14 צ'רלי אוחנה נ' איגוד ערים איזור באר-שבע (שירותי כבאות) (2018)).

סיכום ומסקנות אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 108,720.93 ש"ח, מהם 15,000 ש"ח פיצוי בגין היתעמרות בעבודה, 65,000 ש"ח פיצוי בגין הפרת חוק שיויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשמ"ח-1988, פיצוי בגובה 15,986 ש"ח בגין אי עריכת שימוע, 1,410 ש"ח בגין הפרישי שכר ושעות נוספות, 2,009.93 ש"ח בגין הפרישי הפקדות לקופת הגמל, 1,000 ש"ח פיצוי בגין הפקת תלושי שכר שלא כדין ו-8,315 ש"ח בגין השלמת פצויי פיטורין.

...

משכך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 8,315 ש"ח בגין השלמת פיצויי פיטורים.

למרות זאת ומשהתובעת לא הצביע על נזק קונקרטי שנגרם לה, ישיר או עקיף, כתוצאה מכך שלא מצוי היה בידה חוזה העסקה עד שנת 2014, לא מצאנו מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובעת ברכיב זה. טענת הקיזוז של הנתבעת טוענת הנתבעת כי אי גילוים של המסמכים הרפואיים אשר הוסתרו על ידי התובעת ולו היו נמסרים לעיון הנתבעת היה בהם כדי לצמצם את הנזק שנגרם הן במהלך תקופת העבודה והן במסגרת ההליך המשפטי (ר' סעיף 29 לסיכומי הנתבעת) מקימים לה זכות קיזוז.

סיכום ומסקנות אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 108,720.93 ש"ח, מהם 15,000 ש"ח פיצוי בגין התעמרות בעבודה, 65,000 ש"ח פיצוי בגין הפרת חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשמ"ח-1988, פיצוי בגובה 15,986 ש"ח בגין אי עריכת שימוע, 1,410 ש"ח בגין הפרשי שכר ושעות נוספות, 2,009.93 ש"ח בגין הפרשי הפקדות לקופת הגמל, 1,000 ש"ח פיצוי בגין הפקת תלושי שכר שלא כדין ו-8,315 ש"ח בגין השלמת פיצויי פיטורין.

בגין כל האמור מבקש התובע להשיבו לעבודה בבית החולים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 144,000 ₪, פיצוי בגין אובדן שכר בגובה של 1,579,630 ₪, ופצוי בגין פגיעה בפרטיותו של התובע בסך 100,000 ₪ (וזאת מעבר לעילות אשר נדחו על הסף כאמור לעיל).

העילה להתעמרות זו, כך טוען התובע, היא העובדה שבמסגרת עבודתו בועד העובדים נהג לייצג עובדים בועדות בירור ושימוע לפני פיטורים, חשף שחיתויות ואף הוביל לסיום עבודתם של שני ראשי מחלקות.

...

במסגרת החלטת בית הדין בתיק זה מיום 4.6.17, עילת התביעה הנשענת על חוק הגנת הפרטיות נדחית על הסף, בשל התיישנות.

על כן, דין טענות אלו להידחות.

סוף דבר נוכח כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה והתובע זכאי לפיצוי בסך 60,000 ₪, אשר ישולם לתובע תוך 30 ימים אחרת יישא בהפרשי ריבית והצמדה ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

מסקנת בית הדין האיזורי מניתוח זה היתה כדלקמן (פיסקה 21): "אשר על כן אין לנו אלא להסיק כי פיטוריו של התובע נעשו שלא כדין וכי הנימוקים השונים והמגוונים ואף לעיתים הסותרים בגינם טענה הנתבעת כי פוטר התובע, אינם הנימוקים האמתיים בגינם פוטר וכי פיטוריו היו קשורים לנימוקים שאינם גלויים ואכן קשורים להתנהלות התובע בכל הנוגע לפרשות עליהם הצהיר לרבות בפרשת הבקדייטינג והתייחסות התובע בנידון לרבות נגד עובדים בכירים ממנו במערכת, שהיו אף הממונים עליו בצורה זו או אחרת". ובהמשך פסק הדין נאמר כך (סעיף 26): "אשר על כן אנו סבורים כי חלו פגמים בכל הליך הפסקת העסקתו של התובע, ופיטוריו נעשו שלא כדין, השימוע לא נעשה באופן ראוי, לא ניתנה לתובע שהות להערך לשימוע זה ולא עידכנו אותו כי הוא יכול להביא עו"ד מטעמו. הנימוקים הרבים והשונים מעלים כי הנימוקים האמתיים לא הובאו בפניו של התובע עובר לשימוע ומשכך כלל לא יכול היה להתייחס אליהם. פיטוריו נעשו לאלתר מבלי שיכול היה להפרד מהסוכנים עמם עבד. כמו כן אנו סבורים כי פיטוריו הוכתמו גם בשיקולים זרים הקשורים לאופן בו התבטא בכל הנוגע לפרשות שנחשפו בנתבעת, לרבות כנגד הממונים עליו". החברה חויבה אפוא בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 288,258 ₪, כשתשלום זה היוה מכפלת גובה שכרו החודשי של העובד (48,043 ₪) בששה חודשים.

הפצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות את העובד על הפגיעה בכבודו ועוגמת הנפש שנגרמה לו. בעיניין פלוני הודגש כי "עגמת הנפש היא סוג של נזק לא ממוני, שככלל אין מניעה לפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, ובכלל זה פיטורים על רקע של הפליה, או במקרה של פיטורים בהליך לקוי". פיטורים על יסוד עילה שחל איסור לפטר בגינה (כגון, הפליה אסורה, מימוש זכות חוקתית או חוקית, עקב חשיפת שחיתות, הפרת חובת תום הלב המוטלת על המעסיק לאורך יחסי העבודה לרבות בסיומם, ועוד) – הנם פיטורים שלא כדין, המזכים בפצוי בגין נזק בלתי ממוני, ואף משפיעים על שיעורו.

...

מסקנת בית הדין האזורי מניתוח זה היתה כדלקמן (פיסקה 21): "אשר על כן אין לנו אלא להסיק כי פיטוריו של התובע נעשו שלא כדין וכי הנימוקים השונים והמגוונים ואף לעיתים הסותרים בגינם טענה הנתבעת כי פוטר התובע, אינם הנימוקים האמיתיים בגינם פוטר וכי פיטוריו היו קשורים לנימוקים שאינם גלויים ואכן קשורים להתנהלות התובע בכל הנוגע לפרשיות עליהם הצהיר לרבות בפרשת הבקדייטינג והתייחסות התובע בנדון לרבות נגד עובדים בכירים ממנו במערכת, שהיו אף הממונים עליו בצורה זו או אחרת". ובהמשך פסק הדין נאמר כך (סעיף 26): "אשר על כן אנו סבורים כי חלו פגמים בכל הליך הפסקת העסקתו של התובע, ופיטוריו נעשו שלא כדין, השימוע לא נעשה באופן ראוי, לא ניתנה לתובע שהות להיערך לשימוע זה ולא עדכנו אותו כי הוא יכול להביא עו"ד מטעמו. הנימוקים הרבים והשונים מעלים כי הנימוקים האמיתיים לא הובאו בפניו של התובע עובר לשימוע ומשכך כלל לא יכול היה להתייחס אליהם. פיטוריו נעשו לאלתר מבלי שיכול היה להיפרד מהסוכנים עימם עבד. כמו כן אנו סבורים כי פיטוריו הוכתמו גם בשיקולים זרים הקשורים לאופן בו התבטא בכל הנוגע לפרשיות שנחשפו בנתבעת, לרבות כנגד הממונים עליו". החברה חויבה איפוא בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 288,258 ₪, כשתשלום זה היווה מכפלת גובה שכרו החודשי של העובד (48,043 ₪) בששה חודשים.

בית הדין האזורי קבע כי אשר לטענה בדבר זיוף פוליסות כי "התובע לא הציג כל תלונה רשמית שהגיש בנידון ולא הבהיר על איזה פוליסה אחרת מדובר ומשכך אין אנו סבורים כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הגיש תלונה וכן נושא זה לא עלה על ידי התובע בכל תהליך הפסקת עבודתו ומשכך גם לא הוכח הקשר הסיבתי הנדרש" (סעיף 35).

לאור מכלול זה נאמר בפסק הדין "יש רק לתמוה מדוע בפגישה זו בזמן אמת לא טען התובע כי הוציא מייל בעבר על התנגדותו לכך. משכך אין אנו מקבלים את טענתו של התובע כי התנגד בזמן אמת למייל שהודיע לו על שינוי העמלה ובכך יש לראות בהתנהגות התובע מזמן אמת כהסכמה להפחתת העמלה בנוגע לסוכנות לנדאו". מנגד, קיבל בית הדין את גרסת החברה תוך מתן אמון בעדותו של מר אלקיים בנקודה זו, אשר עלתה בקנה אחד עם תצהירו של מר בצרי.

נוכח מארג ראייתי זה לא מצאנו מקום להתערב במסקנתו של בית הדין האזורי, המבוססת בחומר הראיות ובהתרשמותו מן העדויות.

דין הערעור בהיבט זה להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי.

סוף דבר 52.

לאחר בחינת אשמו של התובע, ובהינתן שהחוזה בין הצדדים "מבוסס על שתוף־פעולה, אמון וסולידריות, היתנהגותו בת-האשם התורם של הנפגע עשויה להשפט ביתר חומרה מאשר היתנהגות דומה" (ר' הגנת אשם תורם בעמ' 263), ותרומתו לנזק – כאשר בעניננו לא הוכח דבר גרימתו של נזק ממוני לתובע כתוצאה מההתנכלות התעסוקתית - ומשסברנו ששיקולי המדיניות שצריכים להנחות אותנו (ר' שם, בעמ' 264) הם יצירת תמריץ למעסיק לוודא כי סביבת העבודה בה מועסק העובד היא סביבת עבודה בטוחה, אנו מעמידים את הפצוי המגיע לתובע על כ 80% מהסכום המאקסימאלי שנתבע על ידו ברכיב זה (83,333 ש"ח) ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגובה 66,666 ש"ח. הגנה על חושפי שחיתויות חוק ההגנה על חושפי שחיתויות נחקק על רקע הקשיים שחווים חושפי שחיתויות במקום העבודה: "באנגליה נקראים עובדים, החושפים שחיתויות במקום העבודה Whistleblowers- השורקים. כינוי זה היה נחלתם של אנשי המישטרה, אשר נהגו להזהיר את הציבור באמצעות שריקה במשרוקית. את התפקיד המסורתי הזה, ירשו חושפי השחיתויות אשר באים להזהיר מפני פגיעה ביושר ובטוהר המידות. העובדים משמיעים את השריקה עד שאי אפשר יותר שלא לשמוע אותה. וכשהיא נשמעת, תמיד יהיו כאלה שיבקשו להפסיקה על ידי פיטורי השורק. אלו הסיכונים שנוטלים על עצמם עובדים הבוחרים לשתף אחרים במידע מזיק בו הם מחזיקים בקשר למקום העבודה. הם יסתכסכו עם חבריהם לעבודה ומעסיקיהם ולבסוף יאבדו את מקום עבודתם. לרבים יהיה קשה עד בלתי אפשרי לחזור למעגל העבודה, כי חשיפת השחיתות הטילה בהם שלא בצדק כתם בל יימחה (ד' אילן, חושפי שחיתויות ובתי הדין לעבודה: האם נשמעת השריקה? מכון ירושלים לחקר ישראל (2003); עו"ד נועה אלסטר, הגנה חוקתית על זכויות עובדים: יכולת השריקה להשמע, בחינת ביקורתית של דרישת הקשר הסיבתי בעת חשיפת שחיתויות במקום העבודה http://www.ti-israel.org/?CategoryID=301&ArticleID=1991).

...

לא מצאנו כי התובע שקט על שמריו או ויתר על תביעתו.

סיכום ומסקנות הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 66,666 ש"ח וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה.

אולם, בהנתן קביעתנו כי התובע חווה התעמרות בעבודה, אשר הנתבעת לא עשתה די כדי למנוע אף שהדברים היו גלויים והתובע חזר ואמר אותם, שוב שוב, לכל מי שרצה לשמוע (וגם למי שלא רצה), לא מצאנו לחייבו בהוצאות.

בתביעה שלפנינו עתר התובע לסעדים הבאים: צו עשה להחזרה לעבודה בשירות המדינה בתפקיד והתנאים אשר הולמים את השכלתו מעמדו כישוריו וניסיונו של התובע ולחלופין פיצוי בגין הפסדי שכר עתידיים בסך 400,000 ש"ח. סיווג התשלום שנפסק על ידי המבקר כפצוי מיוחד, ולא כשכר, וכן השלמת הפצוי שנפסק על ידי המבקר בסך נוסף של 220,000 ש"ח. פיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים בסך 569,000 ש"ח. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 400,000 ש"ח. במסגרת פסק הדין החלקי בחנו תחילה את סעד האכיפה שבקש התובע ועמדנו על כך שמחד גיסא נודעת חשיבות רבה לשמירה על מקום עבודתו של עובד הפועל לחשיפת שחיתויות, זאת על מנת לקדם את האנטרס הצבורי לעודד עובדים לחשוף מעשים הפוגעים בטוהר המידה ובמנהל התקין ומאידך גיסא סברנו כי האכיפה אינה ישימה בנסיבות העניין, שכן התובע עתר לחייב את הנתבעת לשבצו בתפקיד אחר, הכל מן הטעמים שמנינו בסעיף 69 לפסק הדין החלקי.

על פניו ניתן לסבור כי מדובר רק בחלף שכר, זאת לנוכח ההתאמה בקירוב בין שלוש השנים בהן לא עבד התובע עד שפוטר לבין מספר המשכורות שעמדו בבסיס הפצוי (ולנוכח העובדה ששנה קודם לכן קבע הנציב פיצוי בגובה 24 משכורות).

...

לפיכך, אנו סבורים כי הפיצוי שנפסק על ידי הנציב, אף שהוא מתבטא בכפולה של משכורות, נועד למעשה לפצות את התובע על עוגמת הנפש שחווה עקב ההתנכלות כנגדו ועקב פיטוריו, זאת בשים לב למשך הזמן בו לא עבד.

לנוכח הסכום שנפסק (מעל 200,000 ש"ח בערכי ברוטו לפי תצהירה של גב' קרן שרון); בשים לב לסכומים שנפסקו במקרים קיצוניים יותר של התעמרות בעבודה, בין היתר על רקע וותק ממושך של העובד במקום העבודה, שלא כבענייננו (לדוגמא בע"ע (ארצי) 21394-02-21 יצחק חקמון – מדינת ישראל (6.9.2022)); ולנוכח העובדה כי ההתנכלות בעניינו של התובע הסתיימה בניסיון להחזירו לעבודה תוך קבלת הגנה מהנציב, אינני מוצאים הצדקה לפסוק לתובע סכום נוסף בראש נזק זה. פיצוי לדוגמא כאמור, בחוק הגנה על עובדים נקבע כי בית הדין לעבודה מוסמך לפסוק פיצוי לדוגמא בסך שלא יעלה על 50,000 ש"ח [נכון למועד תיקון 2 לחוק (26.5.2008)], היינו 64,270 ש"ח נכון להיום, או על 500,000 ש"ח "בשל חומרת ההפרה או נסיבות הנוגעות להפרה, לרבות התנהגות המפר או היותה הפרה חוזרת". פיצוי לדוגמא הינו בעל פן עונשי הרתעתי ואנו סבורים כי יש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לדוגמא, לנוכח החומרה בה אנו רואים את תוצאת הדברים – סיום עבודתו של התובע על רקע ניסיון לחשוף שחיתויות.

לפיכך, ותוך שנתנו דעתנו לפיצוי שנפסק לתובע על ידי הנציב, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי לדוגמא בסך 64,270 ש"ח וזאת בנוסף לכל תשלום ששולם לו. סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי נוסף בסך 64,270 ש"ח בתוך 30 ימים מהיום.