פיצויים גבוהים בגין פגיעה שיטתית בחופש ההתארגנות

כל אלה חייבו לדעת בית הדין האיזורי קביעת פיצוי "ברף הגבוה". מנגד הביא בית הדין האיזורי בחשבון שיקולים אחרים, כטעמים המצדיקים את הפחתת הפצוי ובעיקר שיקולים הנוגעים למצבה הכלכלי של החברה, למקום מושבה בעיר שדרות, לאירועים הבטחוניים שהתרחשו בתקופה הרלוואנטית ולהשלכות הכלכליות האפשריות של מבצע "צוק איתן" (שהחל ב-8 ביולי 2014 והסתיים ב- 26 באוגוסט שנה זו) ובלשונו של בית הדין האיזורי: "נוכח הפגיעה הממשית והשיטתית בחברי ועד הפעולה על רקע ניסיונם להתארגן; מקום שניסיון הפגיעה בזכות ההתארגנות הוא יוזמה של הדרג הניהולי הבכיר במשיבה; ההצלחה המסתמנת של הפגיעה בזכות ההיתאגדות הבאה לביטוי בתמיכה שצבר הועד החלופי הנהנה מהרוח הגבית של המשיבה והחזרה של העובדים בהם מהודעות הצטרפות למבקשת [ההסתדרות] – כל אלה מחייבים קביעת פיצוי ברף הגבוה. מאידך, לא ניתן להיתעלם ממאורעות הימים האחרונים והשלכתם על הפעילות הכלכלית של עסקים במקום מושבם בדרום בעת קביעת שיעור הפצוי". בשים לב למכלול השיקולים לעיל, חייב בית הדין האיזורי את החברה בתשלום פיצוי להסתדרות בסכום של 75,000.

זאת במסגרת פסק דין שנתן תוקף להסדר פשרה שבו נקבע כך: "1. בפתח הדברים מוצא בית הדין להדגיש כי הוא ער לצורך להרתיע מעסיקים הפוגעים בחופש ההתארגנות של העובדים, והוא ער לצורך לפסוק סכום פיצוי אפקטיבי על מנת להגן על חופש ההתארגנות של העובדים.

...

שכן, לטעמנו ריבוי המעשים הפסולים וחומרתם, כמבואר לעיל, אכן מצדיק פסיקת פיצוי על הצד הגבוה, בהתאם למקובל בנסיבות מסוג זה. בשונה מעמדתו של בית הדין האזורי סבורים אנו כי אין מקום להתחשב במקרה זה בגודלה של החברה, המעסיקה כאמור כ-100 נהגים.

סוף דבר כללם של דברים: לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את ערעור החברה במלואו ולקבל באופן חלקי את ערעור ההסתדרות, באופן שבו סכום הפיצוי שבו תחויב החברה יעמוד על סך של 200,000 ₪.

בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לחייב בהוצאות.

כך, מתקיימים השיקולים הנוגעים לאופי של ההתארגנות הראשונית; והן אלו הנוגעים למספר ההפרות: לרבות ההפרות שמצאו ביטוי בפגיעה בזכות השביתה, פגיעה במובילי ההתארגנות ותנאי העסקתם תוך זמונם לשימוע בהליך שאינו כדין ופגיעה בדמות של "חידוד נהלים" עד כדי פיטורים לבסוף, התבטאויות אסורות וקשות מטעם המעסיק כנגד ההתארגנות בכלל וכנגד ארגון העובדים הספציפי בפרט בהתארגנות ראשונית, פגיעה בפעילות במסגרת שינוי המבנה האירגוני בכדי לפגוע בהתארגנות ועוד – הפרות בוטות שבוצעו באופן עקבי ושיטתי במסגרת הזמן שנודע דבר ההתארגנות; כך גם מתקיימים השיקולים הנוגעים למהות ההפרות של המעסיק הפוגעות בהתארגנות, לעיתויה ולאמצעים בהם המעסיק השתמש בביצועה ההפרה; כך השיקול בדבר ההשלכות שיש בהפרות המעסיק הוא עצום בעניינינו שכן, הלכה למעשה התארגנות העובדים סוכלה לחלוטין והמשיבות הצליחו שלא כדין למנוע את כינון יחסי עבודה קבוציים בחברה; גם בשקול בדבר זהות המעורבים בהפרת הזכות להתארגנות בעניינינו יש ללמד על החומרה שבכוונת הפגיעה בהתארגנות, בעיקר נוכח אמירותיו המפורשות של מר שמוליק לוי סמנכ"ל הרשת שהיה מעורב בפגיעה באופן מובהק ולדבריו "לא יהיה הסתדרות אצלנו, לא יקום ולא יהיה הסתדרות אצלנו, לא יהיה"; כך באשר לשיקול הנוגע לגודל החברה ומהות המעסיק – בעניינינו מדובר ברשת גדולה החולשת בסניפיה הרבים ברחבי הארץ ונימצא כי מדובר במעסיק גדול המנצל את עוצמתו הכלכלית ואת פערי הכוחות לפגיעה בהליך ההתארגנות.

כך למשל בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב בס"ק (איזורי ת"א) 15478-05-14, הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' הוט מובייל בע"מ (23.09.2014), נפסק פיצוי גבוה בסך 1,000,000 ₪ בגין פגיעה חמורה בהתארגנות עובדים.

ולהלן הדברים: "1. בפתח הדברים מוצא בית הדין להדגיש כי הוא ער לצורך להרתיע מעסיקים הפוגעים בחופש ההתארגנות של העובדים, והוא ער לצורך לפסוק סכום פיצוי אפקטיבי על מנת להגן על חופש ההתארגנות של העובדים.

...

בתאריך 24/12/15 ניתנה החלטת בית הדין בבקשת צד למתן סעדים זמניים ובה נקבע לכאורית בסיכום הדברים כך - "כללו של דבר: אנו קובעים כי יש לקבל את טענת המבקשת כי המשיבה נקטה פעולות שנועדו לסכל את התארגנות העובדים..." " נוכח מכלול הראיות שהונחו בפנינו ועדויות הצדדים, לא מן הנמנע כי החלטת המשיבה לסגור את פעילותה ביום 31/12/15 והחלטתה על העברת הפעילות לתוך חברת האם – רשת רמי לוי, ובד בבד להורות על פיטורי עובדי המשיבה, נבעה ממניעים זרים, הקשורים להתאגדות העובדים, תוך דגש על התבטאויותיו של סמנכ"ל חברת האם ותוך דגש על התנהלות המשיבה בכלל, ובפרט החל מיום השביתה 6/12/15, נוכח מסקנתנו שהמשיבה פגעה בזכות העובדים המאורגנים לשבות באופן זה שהעסיקה עובדים חלופיים הן באמצעות קבלנים חיצוניים והן בצורות העסקת עובדים חלופיים מתוך חברת האם, במטרה לסכל את השביתה באורח מפר ובלתי חוקי.

באותו היום - 31/12/15 - התקיים דיון בבית הדין ולאחר שנשמעו טענות הצדדים לפני בית הדין נקבע בתמצית בסופו כי "מכל הנימוקים במצטבר, ומבלי להביע דיעה בשלב זה לעניין בקשת הצד המתוקנת, יש מקום לנהל את ההליך העיקרי ולבדוק אם אכן טענות המבקשת נכונות הם, אך אין כל עילה להיעתר לסעדים הזמניים אשר אין בהם כדי לסייע ואין אפשרות למנוע את סגירת המשיבה 1." המבקשת הגישה ערעור על החלטת בית הדין, לבית הדין הארצי בו התקיים דיון בתאריך 5/1/16.

סוף דבר בית הדין קובע כי המשיבות פגעו בהתארגנות העובדים באופן קיצוני - תוך פגיעה במובילי ההתארגנות והצרת צעדיהם באופן בוטה; פגיעה בזכות השביתה המוכרת כבעלת מעמד של זכות יסוד; התבטאויות נחרצות וקשות כנגד קיומו של ארגון העובדים ופגיעה קשה בהתאגדות.

מצאנו כי העברת פעילות החברה הייתה מהלך פיקטיבי המונע משיקולים זרים של פגיעה בהתארגנות.

המשיבות ישלמו את הסכום האמור למבקשת תוך 30 יום.

הכרעה בשאלת גובה הפצוי שיש לפסוק בהתאם לסעיף 33א לחוק הסכמים קבוציים אשר לגובה הפצוי שיש לפסוק לזכות המבקש בגין הפרעות להתארגנות ובשים לב לקביעות בית הדין הארצי לפיהן גם דבריו של מר אבו וכן נכויי השכר מהוים הפרעה להתארגנות אין בידינו לקבל את טענות המשיבה לעניין עצם היותן של פעולות אלו פוגעות בחופש ההתארגנות או לאו ועלינו לפנות ולבחון את גובה הפצוי אשר יש לפסוק בגין פעולות אלו כדלקמן: ההלכה הפסוקה הנוגעת לגובה הפצוי והשיקולים שיש לקחת בחשבון בעת קביעת גובה הפצוי נקבעה במספר פסקי דין.

כך גם יש לבחון את מספר ההפרות והאם בוצעו באופן שיטתי; להיתחשב בשלב זו מצויה ההתארגנות תוך מתן חשיבות לשלביה הראשונים של ההתארגנות טרם הוכר ארגון יציג בה ההשלכות של הפגיעה עשויות להיות חמורות יותר מהשלב בו הוכר ארגון יציג ומתנהל משא ומתן או לאחר הסכם קבוצי; הגורמים המעורבים בהפרת הזכות להתארגנות ובהן הגורם שביצע את ההפרה והעובד שהיה המושא להפרה כך שככל ומדובר בגורם בכיר שביצע את ההפרה יש הצדקה לפסיקת פיצוי גבוה יותר; גודלו ומהותו של המעסיק כמו גם היותו פרטי או צבורי; השלכות ההפרה – ככל שהן חמורות יותר כגון פגיעה אנושה בזכות ההתארגנות וסיכולה הלכה למעשה כך הפצוי יהיה גבוה יותר (עניין אלקטרה).

הכרעה בעיניין גובה הפצוי בגין נכויי השכר משקבע בית הדין הארצי כי נכויי השכר על פניו חורגים מניכויים סבירים בגין שביתה וככאלו יש בהם משום פגיעה או הפרעה להתארגנות עלינו לידון אך בשאלת גובה הפצוי.

...

הכרעה בעניין גובה הפיצוי בגין המכתב מיום 31.10.16 כפי שקבענו בפסק דיננו הפצת המכתב מיום 31.10.16 מהווה הפרעה להתארגנות בשים לב לפסק דינו של בית הדין הארצי הנוגעת לגובה הפיצוי, מצאנו כי יש להגדיל את סכום הפיצוי בגין מכתב זה, שהוא לדידנו הצעד הבוטה ביותר שביצעה המשיבה כנגד ההתארגנות, בהתחשב בפעולות הנוספות שנקבעו על ידי בית הדין הארצי כפעולות המהוות הפרעה להתארגנות, ולהעמידו על סך של 50,000 ₪.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי המבקש היווה שליש מעובדי המשיבה במועד הקובע ולפיכך הוא הארגון היציג במשיבה במועד הקובע.

המשיבה תשלם למבקש את הסכומים כדלקמן: א. בגין התבטאויותיו של מר אבו – סך של 30,000 ₪; ב. בגין ניכוי הפרמיה - סך של 20,000 ₪; ג. בגין המכתב שנשלח לעובדים – סך של 50,000 ₪; הסכומים האמורים ישולמו למבקש וזאת תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

המבקשת טענה בבקשה, כי חרף ההסכמות שהושגו כאמור, ממשיכה המשיבה לבצע "מעשים קשים ושיטתיים שמטרתם פגיעה בהתארגנות ובפרט במובילי ההתארגנות" ולכן הגישה את הבקשה.

גם לאחר כינונו של ארגון יציג, במהלכי משא ומתן לכריתת הסכם קבוצי ולאחריו, נותרת הדרישה להקמת גבולות ומחסום מפני היתנהלות המעסיק בקניינו, בהפעלת הפררוגטיבה הניהולית שלו ובחופש ההתבטאות שלו, באופן שלא יהא בה כדי לפגוע בהתארגנות, ממושה או קידומה.

עוד טענה המשיבה כי "הפגיעות" הנטענות על ידי המבקשת לא הביאו לסיכול ההתארגנות וגם המבקשת לא טוענת כך, ולכן אין מקום לפצוי ברף הגבוה.

המבקשת תבעה פיצוי כספי בסך 100,000 ₪ בגין פניות לעובדים מטעם ההנהלה ואי הסתייגותה מהתבטאויות נגד ההתארגנות (ס' 295.5 לבקשה), וכן פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין קביעת כללי משחק בלתי הוגנים ומתן העדפה ברורה לפעילות כנגד ההתארגנות (ס' 295.8 לבקשה), וכן פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין פגיעה במימוש זכות השביתה (ס' 295.9 לבקשה).

...

המשיבה נהגה במר שטרית כדין ואף למעלה מכך; מר שטרית אינו מבצע את עבודתו כמתחייב מחוזה העסקתו, ונראה כי שכח שבנוסף לתפקידו בוועד העובדים, הוא בראש ובראשונה עובד ומנהל במשיבה; טענות המבקשת כאילו המשיבה מתנכלת למר שטרית הועלו רק לאחר שהמשיבה שיקפה למבקשת ולמר שטרית את חוסר שביעות רצונה מתפקודו; למרות שיחת תיאום הציפיות, ובניגוד להתחייבותו של מר שטרית לעבוד כנדרש, הוא לא מבצע את עבודתו כנדרש; עובדה זו באה לידי ביטוי בתגמול שמהווה חלק משכרו; דרישת המבקשת כי המשיבה תשלם לו תגמול מלא גם מקום בו הוא אינו מבצע את מלוא היקף משרתו, היא שערורייתית ובלתי מוסרית; אין ממש בטענות המבקשת בנוגע ל"חופשות" של מר שטרית.

כמו כן, אנו מורים למשיבה להכליל שעות היעדרות מאושרות למר שטרית (עד 15 שעות ועד בחודש) בחישוב אחוזי המשרה.

אנו מורים למשיבה לשלם למר שטרית שכר בגין שני ימי החופשה שאושרו לו: 24 ו-25 בחודש דצמבר 2019 ובוטלו על ידה שלא כדין ואשר טרם שולמו.

המשיבה תשלם למבקשת הפיצוי הכולל בסך 300,000 ₪ בתוך 30 יום.

] "הודגש גם בהלכה הפסוקה כי חל איסור על מעסיק לפגוע, במישרין או בעקיפין, בזכות לחופש התארגנות של עובדיו, כאשר 'החלטת העובדים אם להתארגן אם לאו, ובאיזה ארגון עובדים יתארגנו - היא מעניינם של העובדים בלבד, ונתונה להכרעתם, לבחינתם ולשיקולם, בינם לבין עצמם', ולכן 'על המעסיק להרחיק עצמו מהתערבות בהתארגנות העובדים בכל שלב משלביה במהלך יחסי העבודה' (הילכת פלאפון).

בפסיקה[footnoteRef:62] נפרשו השיקולים שעל בית הדין לקחת בחשבון בבואו לפסוק את שיעור הפצוי שבו יחויב המעסיק בגין הפגיעה בהתארגנות, כך: מהות הפגיעה בהתארגנות, מידת חומרתה, עיתויה, משך הזמן שבו התבצעה, סוג האמצעים שבהם השתמש המעסיק כדי לנסות ולפגוע בהתארגנות, זהות הגורמים מטעם המעסיק שהיו מעורבים בפגיעה, מספר העובדים שכלפיהם בוצעה הפגיעה וזהותם (למשל אם מילאו תפקיד בהתארגנות), מספר הפגיעות שבוצעו והאם מדובר בעיניין שיטתי אצל אותו מעסיק, ההשלכות שהיו לפגיעה בהתארגנות, האם הפגיעה החלה או נמשכה למרות התראות/אזהרות, האם המעסיק תיקן דרכיו מאז הפגיעה, מידת תום ליבם של הצדדים ואופן היתנהגותם במסגרת ההליכים השפוטיים, גודל המעסיק ומאפייניו (למשל גוף פרטי או צבורי), וסכומי הפצוי שנפסקו במקרים דומים.

דעת הרוב מנתה את השיקולים השונים שנזכרו בפסיקה בקביעת שיעור הפצוי בגין פגיעה בהתארגנות, ציינה כי במקרה דנן "מדובר בשלוש הפרות" ופסקה פיצוי כולל בשיעור של 80,000 ₪, תוך פירוט השיקולים הבאים: מר שטיינר לא פוטר לבסוף ואכן צימצם את עבודתו בסקובר עד למינימום ללא הסבר מספק, אך סקובר היתנהלה איתו שלא כדין בכך שנטלה ממנו סמכויות בין השאר בשל תפקידו בהתארגנות, והדבר עשוי להתפרש אצל העובדים כמסר בגנות ההתארגנות; ביחס השונה יש משום תמיכה, ולו עקיפה, במתנגדים; לא היה מקום לכנס את פורום סקובר "בסמיכות להתארגנות הראשונית" אך משסקובר הביעה נכונות לדחות את כינוסו אף לפני מתן ההחלטה הראשונה, יש לפסוק פיצוי ברף הנמוך; ההפרות לא מצדיקות פיצוי ברף המאקסימאלי הגבוה; יש לתת משקל לגודלה של סקובר ולאופי העבודה הייחודי בה המקשה על ההתארגנות.

...

דעת המיעוט (נציג הציבור מר ערן בסטר) התרשמה שסקובר מקפידה על הכללים וכי אירוע פיינטוך אינו אלא "אירוע מקומי שאינו יכול להעיד על שיטה או כוונה", וסברה כי בנסיבות אלה יש לדחות את הבקשה הזמנית השנייה במלואה.

בנסיבות שכאלה לא מצאנו הצדקה לסטייה ממדיניות פסיקת ההוצאות.

סוף דבר הערעור (של סקובר) מתקבל בחלקו.

הגם שקבענו כי באופן עקרוני ניתן להצטרף לארגון עובדים בשיטה הטלפונית, מצאנו כי לאור האופן שבו יושמה שיטה זו במקרה דנן, לא הוכח כי ההסתדרות היתה ארגון העובדים היציג בקרב עובדי סקובר במועד הכרזת היציגות (22.10.20).