פיצויים במקרים של בדיקות על רקע חשד לגניבה על ידי לקוח

העובדות הנתבע הועסק על ידי התובעת כראש צוות סימון כבישים מיום 3.1.08 עד למועד פיטוריו ביום 27.9.11, עת פוטר מעבודתו יחד עם בן דודו מוחמד על רקע חשד לגניבת פחי צבע ריקים המיועדים למחזור (אותם התובעת נוהגת למכור למפעלים העוסקים במחזור), לאחר שנתפסו בשעות ערב יום 27.9.11 (שהיה יום חופשתם) כאשר התובע נוהג על משאית התובעת עמוסה בפחי צבע ריקים למחזור והעובד מוחמד יושב לצידו.

התובעת נדרשה על ידי מע"צ, לקוחה עיקרית שלה, לחדש את ההסמכה אחת לשנה.

אנו סבורים כי יש לפרש את יסוד "ביודעין" שבסעיף 5א לחוק הודעה לעובד בדומה לאופן בו פורשה דרישת "ביודעין" בסעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר לגבי מקרה של אי מתן תלוש שכר לעובד "ביודעין (כאמור, כוונה שהפרת הוראת החוק תקדם אפשרות לפגיעה בזכויות העובד על ידי יצירת אי וודאות שלמניעתה נחקקה ההוראה).

כפי שפורט לעיל, השאלות שעמדו על הפרק בהליך הקודם הן שאלת זכאות התובע ובן דודו מוחמד לפצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת בנסיבות בהן הם פוטרו מעבודתם על רקע חשד לגניבת פחי צבע ריקים המיועדים למחזור.

אי הפרשה לפצויי פיטורים בגין תקופת העבודה השנייה לטענת הנתבע, בהתאם לצוו ההרחבה בענף הבנייה, היה על התובעת להפריש 8.33% משכרו לפצויי פיטורים ומבדיקה שערך עלה כי התובעת לא הפרישה עבורו את מלוא הסכומים שהיה עליה להפריש עבורו.

...

סוף דבר התביעה של התובעת נגד הנתבע נדחית ברובה למעט רכיב פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 8,900 ₪, והתביעה הנגדית של הנתבע מתקבלת חלקית.

התובעת תשלם לנתבע את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.14 ועד מועד התשלום בפועל: פיצוי בגין אי הפרשה לפיצויים ולתגמולים בסך של 18,049 ₪.

התובעת תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

על רקע האמור, בתיק זה נידרש בית הדין לשוב ולעסוק בשאלת סווגם של דמי השרות שמשולמים למלצרים על ידי לקוחות בית הקפה (להלן גם: "תשר" /"טיפ").

בית המשפט העליון עמד בהרחבה על ההיבטים המשפטיים הכרוכים במוסד התשר, וכן סקר את התפתחות הפסיקה בעיניין ואת המלצות הועדה הציבורית לבדיקת תנאי העבודה של המלצרים (ועדת פרידמן).

דעת המיעוט בבג"צ 2105/06 (כב' השופט א.א. לוי) נטתה לאמץ את הפיתרון שהוצע במאמר "טיפים" ולפיה התשר יחשב כתקבול של בית העסק (קביעה משפטית שמשמעה אחת – כי תשלום התשר למלצר (בין אם עבר בקופת העסק ובין אם לא עבר דרך קופת המעביד) הוא תשלום מהמעביד: "הגיון רב מצוי, לדעתי, בפיתרון המוצע בחיבורם של המלומדים רבין ומרגליות, אותו הזכיר חברי. מציאות החיים, בגדרה קשה לראות בתשלום התשר פעולה וולונטרית, ריבוי המקרים בהם אין התשר נותר בחזקתו הבלעדית של מי שקבלו והוא נידרש לחלוק בו עם אחרים, החסכון שמגלם התשר למעסיקים בתשלום שכר וזכויות נילוות לעובדיהם, וקשיי האכיפה הכרוכים בויתור על שיטת הנכוי במקור – כל אלה ועוד, תומכים להשקפתי בראייתו של התשר חלק מתקבוליו של בית העסק. אולם, כפי שהטעים חברי, איננו נדרשים לכך היום. ראוי הוא, כי הכנסת תיתן לדבר את דעתה". דעת הרוב בבג"צ אף היא קבעה כי התשר ששולם ישירות למלצר על ידי הלקוח, מבלי שעבר דרך קופת העסק – הוא הכנסה מעבודה, ולא הכנסה ממשלח יד. ועם זאת, על פי דעת הרוב – השאלה האם מדובר בהכנסה ממעביד, במובן זה שהמל"ל יוכל לחזור אל המעביד לפי סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי, הושארה בצריך עיון (ראה פסקה 44 לפסק הדין) בפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) א. גרוניס נקבע כדלקמן: "באשר למישור המעשי, הרי ישנם שיקולים המושכים לכאן ולכאן. השיקול העקרי שיש בו כדי להטיות לשיטתי את הכף נגד אימוץ חלופת משלח היד הוא המשמעות מרחיקת הילכת שתהיה לסיווג זה, בהיתחשב בדפוסי העבודה בענף המלצרות במציאות הישראלית. קביעה לפיה הכנסתו של מלצר מתשר שאינו עובר דרך המעביד נחשבת להכנסה ממשלח יד, טומנת בחובה השלכות משמעותיות הן מבחינת דיני הביטוח הלאומי והן מבחינת דיני המס.

על רקע זה, ניתן להסביר את הילכת בית הדין הארצי לעבודה, שלפיה ה"נסיבות האחרות" שבהן מדובר סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, אינן נסיבות "אישיות" – אלא נסיבות הקשורות בצורה ממשית ל"יחסי העבודה" (דב"ע (ארצי) נא/3-106 מימון דוד – חברת דיאמימון בע"מ; דב"ע (ארצי) לד/3-4 רוברט יקואל – אליהו פלד, [פורסם בנבו] פד"ע ה. במהלך חקירתה הנגדית ציינה התובעת כי הושפלה על ידי המנהל והבעלים של בית הקפה – מר אלי סהר, שעה שכינה אותה "גנבת" וייחס לה מעשה של גניבה, והוסיף כי הוא לא יעבור על כך בשתיקה, וכך העידה התובעת: "ש. אז אלי אמר לך?

אנו סבורים כי בנסיבות בהן התפטרה התובעת בשל היתנהגות המעסיק שהיתה מלאת חשדות כלפיה, קרי – ייחוס מעשה גניבה לתובעת, יש לראותן כנסיבות שבהן אין לידרוש מהתובעת להמשיך בעבודתה, המזכות אותה בפיצויי פיטורים (ר' דב"ע לא/3-12 אשר פרקש – רולקס בע"מ, לא פורסם).

...

על רקע האמור, בתיק זה נדרש בית הדין לשוב ולעסוק בשאלת סיווגם של דמי השירות שמשולמים למלצרים על ידי לקוחות בית הקפה (להלן גם: "תשר" /"טיפ").

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התוצאה היא כי תביעת התובעת התקבלה באופן חלקי.

התביעה לשכר עבודה ודמי חגים – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

נתתי דעתי גם לשעור הפיצויים שנפסקו על ידי בתי המשפט במקרים אחרים של בדיקות כאמור על רקע חשד לגניבה בידי לקוח (וראו, למשל, ת"א (שלום ראשון לציון) 3900/05 לוי-פרידמן נ' סופר פארם ישראל (19.6.2007) שם אחז השומר בחוזקה בידה של התובעת וקרא בקול שהיא גנבת; ת"א (שלום רמ') 4482/07 מכלוף נ' פריסה (1.4.2010) שגם בו נערכה הבדיקה במקום גלוי לעין כל; ת"ק (י-ם) 14670-02-13 נעמן נ' שופרסל (13.5.2013), ע"א (מחוזי חי') 14390-02-09 חטיב נ' H&O אופנה בע"מ (23.6.009) שם נערכה הבדיקה בחדר המנהל לאחר שהתובעת סירבה לפתוח את תיקהּ, וראו דברי השופט י' עמית במקרה זה לפיהם לא כל רגישות סובייקטיבית מצדיקה פיצוי, שם בפיסקה 3; וכן ת"א (שלום נת') 7105/06 קאופמן נ' שופרסל בע"מ (11.5.08) שם דובר בארוע שנמשך פרק זמן ממושך יותר ואשר הסתיים מבלי שבוטל חשד הגניבה).

...

אין בידי לקבל טענות אלה.

על יסוד כל אלה סבורני כי על הנתבעות לפצות את התובעת, ביחד ולחוד, בסך 3,000 ₪.

עבודתו של התובע, כמנהל חנות בנתבעת, הופסקה על אתר ביום 7.6.06-ללא פיצויי פיטורים-לאחר שאושרו, ולו חלקית, חשדות שהתעוררו, כי גנב ממעבידתו כסף ופריטי לבוש.

בחודש 5/06 נערכו בדיקות על ידי צוות לקוחות סמויים אשר ביצעו 3 רכישות, ובאחת מהן לא קיבל הלקוח קבלה.

בעקבות ממצאי הבדיקות הנ"ל, הותקנו בחנות מצלמות סמויות, ופענוח ההקלטות העיד על שלושה אירועי גניבה נוספים, שניים ביום 1.6.06 ואחד ביום 4.6.06, בהם נצפה התובע לוקח לכיסו כסף מזומן, ששולם על ידי לקוחות, ולא מוציא קבלה על הרכישה [התקליטורים צורפו לתצהירו של מנהל החברה המספקת שירותי אבטחה לנתבעת, מר יוסף קרת (להלן: קרת)-נ/2, נספחים ב'1 ו-ב'2; בדיון לפנינו הוצגו הסרטונים של שני האירועים מיום 1.6.06-עמ' 16, ש' 32-20].

על חלק מן השיקולים, ביניהם יש לאזן, עמד בית-הדין הארצי בעניין אלוניאל, שהוזכר לעיל [בס' 9 לפסה"ד, שם]: "השיקולים לחומרה-חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון-המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא-אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה-עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד,

לתובע הוסבר במה מדובר, וכי ברצון הנתבעת לפתור זאת בדיסקרטיות, והיה ניסיון של ממש לבוא לקראתו (למשל, לעניין תיאום מועד בדיקה בפוליגרף; אמנם, אין לפנינו ממצאים של בדיקה כזו, אבל, היו מוכנים לערכה ועצם חזרתו של התובע מנכונותו להבדק היא האומרת דרשני).

זכאותו של עובד לפיצויים, בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטוריו על ידי המעביד, קמה לו מכוח סעיף 7(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001.

לאור קביעתנו דלעיל, כאשר מדובר במנהל המבצע גניבה חוזרת ממעבידתו, אין לדרוש מן המעבידה, שאיבדה אמונה במנהל, להמשיך להעסיקו; וכאשר הרקע לפיטורים הוא גניבה ממעביד, ולא במקרה אחד, ספק בעיננו, האומנם זכאי עובד לקבל "הודעה מוקדמת" או תמורתה, והדעת נותנת, כי על פי רוב יפוטר עובד כזה לאלתר.

...

נדגיש עוד, שאיננו מקבלים את גישת ב"כ התובע, כאילו ניתן לראות קיומה של תביעה לפיצויי הלנה-שהם סנקציה עונשית חריפה-באמירה הכללית, שהתובע עתר "להענקתו של כל סעד חלופי ככל שייראה בעיני בית-המשפט לנכון וצודק." [כנטען בסיכומי התשובה, ס' 10; ויוער-ההפניה לסעיפי כתב-התביעה, בנקודה זו, שגויה (צ"ל ס' 30 ולא ס' 4 ו-16, ככתוב שם)].

אשר על כן-טענת התובע, לעניין הפרשה בחסר-נדחית.

טענת הנתבעת, כי התובע ויתר על כספים אלה-אינה מקובלת עלינו, הואיל ולא הוצגה הסכמה שלו, המתייחסת מפורשות לרכיב זה, כנטען.