עבודתו של התובע, כמנהל חנות בנתבעת, הופסקה על אתר ביום 7.6.06-ללא פיצויי פיטורים-לאחר שאושרו, ולו חלקית, חשדות שהתעוררו, כי גנב ממעבידתו כסף ופריטי לבוש.
בחודש 5/06 נערכו בדיקות על ידי צוות לקוחות סמויים אשר ביצעו 3 רכישות, ובאחת מהן לא קיבל הלקוח קבלה.
בעקבות ממצאי הבדיקות הנ"ל, הותקנו בחנות מצלמות סמויות, ופענוח ההקלטות העיד על שלושה אירועי גניבה נוספים, שניים ביום 1.6.06 ואחד ביום 4.6.06, בהם נצפה התובע לוקח לכיסו כסף מזומן, ששולם על ידי לקוחות, ולא מוציא קבלה על הרכישה [התקליטורים צורפו לתצהירו של מנהל החברה המספקת שירותי אבטחה לנתבעת, מר יוסף קרת (להלן: קרת)-נ/2, נספחים ב'1 ו-ב'2; בדיון לפנינו הוצגו הסרטונים של שני האירועים מיום 1.6.06-עמ' 16, ש' 32-20].
על חלק מן השיקולים, ביניהם יש לאזן, עמד בית-הדין הארצי בעניין אלוניאל, שהוזכר לעיל [בס' 9 לפסה"ד, שם]:
"השיקולים לחומרה-חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון-המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא-אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה-עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד,
לתובע הוסבר במה מדובר, וכי ברצון הנתבעת לפתור זאת בדיסקרטיות, והיה ניסיון של ממש לבוא לקראתו (למשל, לעניין תיאום מועד בדיקה בפוליגרף; אמנם, אין לפנינו ממצאים של בדיקה כזו, אבל, היו מוכנים לערכה ועצם חזרתו של התובע מנכונותו להבדק היא האומרת דרשני).
זכאותו של עובד לפיצויים, בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטוריו על ידי המעביד, קמה לו מכוח סעיף 7(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001.
לאור קביעתנו דלעיל, כאשר מדובר במנהל המבצע גניבה חוזרת ממעבידתו, אין לדרוש מן המעבידה, שאיבדה אמונה במנהל, להמשיך להעסיקו; וכאשר הרקע לפיטורים הוא גניבה ממעביד, ולא במקרה אחד, ספק בעיננו, האומנם זכאי עובד לקבל "הודעה מוקדמת" או תמורתה, והדעת נותנת, כי על פי רוב יפוטר עובד כזה לאלתר.
...
נדגיש עוד, שאיננו מקבלים את גישת ב"כ התובע, כאילו ניתן לראות קיומה של תביעה לפיצויי הלנה-שהם סנקציה עונשית חריפה-באמירה הכללית, שהתובע עתר "להענקתו של כל סעד חלופי ככל שייראה בעיני בית-המשפט לנכון וצודק." [כנטען בסיכומי התשובה, ס' 10; ויוער-ההפניה לסעיפי כתב-התביעה, בנקודה זו, שגויה (צ"ל ס' 30 ולא ס' 4 ו-16, ככתוב שם)].
אשר על כן-טענת התובע, לעניין הפרשה בחסר-נדחית.
טענת הנתבעת, כי התובע ויתר על כספים אלה-אינה מקובלת עלינו, הואיל ולא הוצגה הסכמה שלו, המתייחסת מפורשות לרכיב זה, כנטען.