פיצויים בגין תאונת דרכים שנגרמה על ידי נהג שיכור

לדבריה, אין לקבל את הפסיקה אליה הפנתה המאשימה משום שזאת כלל אינה רלוואנטית משהיא מתייחסת להרשעות בעבירות שכוללות עבורות חמורות נוספות כגון נהיגה בשיכרות ובזמן פסילה.

עוד נקבע כי "אין בעובדה שפקיעת הרישיון נבעה מהגבלות שהוטלו על המשיב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, כדי להפחית ממידת החומרה של מעשי המשיב, אשר בחר לנהוג ברכב חרף הפקיעה ארוכת השנים". כאשר נאשם נוהג ללא רישיון נהיגה תקף וכפועל יוצא מכך ביטוח החובה אינו תקף, ברכב אשר אין לו כלל רשיון מתאים לנהוג בו, הריהו יוצר, מעבר לסיכון לציבור, גם קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונת דרכים אם תתרחש בעת נהיגה כזאת, וגורם להטלתם על קופת הציבור (ראו רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.01.11)).

הערכים המוגנים שנפגעו בעבירות שביצע הנאשם הם - הגנה על שלומם ובטחונם של ציבור המשתמשים בדרך; הבטחת טפול רפואי הולם לנפגעי תאונות דרכים וחלוקת הנטל הכלכלי הכרוך בכך על כלל ציבור הנהגים על ידי תשלומי ביטוח; כיבוד שילטון החוק והחלטות שיפוטיות.

עוד ראוי לציין את פוטנציאל הנזק הכבד לרוכב האופנוע עצמו, החשוף לפגיעות קשות וחמורות בתאונת דרכים העלולה להגרם כתוצאה מנהיגתו באופנוע ללא הכשרה מתאימה.

...

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מורה על הפעלת התחייבות בסך 5,000 ש"ח כפי שהוטלה על ידי בית משפט השלום לתעבורה ירושלים בתיק 6971-02-18 ביום 17.05.18.

בנוסף, אני מורה על הפעלת עונש פסילת רישיון למשך 10 חודשים כפי שנפסק על תנאי על ידי בית משפט השלום לתעבורה ירושלים בתיק 1245-12-19 ביום 04.02.2020, לריצוי במצטבר לפסילה הנ"ל. למען הסר ספק על הנאשם לרצות בסך הכול 30 חודשי פסילה, במצטבר לכל פסילה אחרת.

בנוסף, אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 8 חודשים כפי שנפסק על תנאי על ידי בית משפט השלום לתעבורה ירושלים בתיק 1245-12-19 ביום 04.02.2020, מחציתו לריצוי בחופף למאסר שהוטל בתיק זה ומחציתו לריצוי במצטבר למאסר שהוטל בתיק זה. סה"כ ירצה הנאשם 11 חודשי מאסר בפועל, במצטבר לכל מאסר אחר ובניכוי ימי מעצר מאחורי סורג ובריח אותם ריצה בגין תיק זה. על הנאשם להתייצב לריצוי עונש המאסר בימ"ר ניצן אזור התעשייה הצפוני רמלה, ביום 17.12.23 בשעה 10:00 כשברשותו תעודת זהות או דרכון והעתק מגזר הדין.

לטענת ב"כ הנאשם יש לאבחן מקרה זה מפסקי הדין להם הפנה התובע, שכן להבדיל מהפרשה בה נקבע המיתחם המבוקש על ידי המדינה, נהג הנאשם בפרשה זו ב"שטח" שאינו כביש, הוא לא ביצע עבירות נילוות, ולא היו תלויים כנגדו חודשי פסילה ארוכים כפי שהיה בפרשת גניים.

ביום 20.1.20 קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כבוד השופטת שלו, בעפ"ת 21538-08-19 מדינת ישראל נגד גניים (להלן – פרשת גניים) את הדברים הבאים: "לא אחת נקבע, כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה היא אחת מעבירות התעבורה החמורות, שכן מעבר לסכנה הנשקפת לציבור, מנהיגתו של מי שרשות מוסמכת קבעה כי הוא מסוכן באופן המצדיק את פסילתו; הרי שמדובר בעבירה המבטאת זילזול בשלטון החוק וברשויות אכיפת החוק. עוד נקבע, כי "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת" (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (24.1.11)‏‏).

שילוב שלושת העבירות לעיל כאשר ברקע שתי עבירות של הנאשם כנהג בלתי מורשה, נהיגה נוספת בשיכרות וגרימת תאונה עם חבלות של ממש, כל אלה מצדיקים את הרחקת הנאשם מיכולת נהיגה לתקופה מוחשית וכן יש הצדקה מלאה להפעלת הפסילה המותנית במצטבר.

...

ביחס למאסר המותנה, ונוכח לקיחת האחריות המלאה של הנאשם, אקבע כי חציו ירוצה בחופף לעונש המאסר וחציו יהיה מצטבר לו. אני מחליט כי עונש הפסילה בפועל יהיה לתקופה של 36 חודשים במצטבר לכל פסילה אחרת התלוייה כנגד הנאשם ואסביר עמדתי: המדובר כאמור באירוע שני בו נוהג הנאשם בזמן פסילה זאת כאשר הוא תחת השפעת אלכוהול והכל כאשר רישיונו פקוע 12(!) רצופות.

יתר הענישה תהיה צופת פני עתיד כך שיחד עם תקופת המאסר תניב ענישה כוללת שתענה על עקרון ההלימה בפרשה זו. לפיכך הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 1000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

הנני גוזר על הנאשם 9 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו.

ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מ"י, אמר כבוד הש' רובינשטיין : "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת". ברע"פ 1891/14 ברון נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' שהם: "נהיגה ברכב בזמן פסילת רישיון מבטאת זילזול בשלטון החוק, ועשויה לסכן הן את הנהג והן את הסובבים אותו". ברע"פ 762/13, אמסלם נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' שהם: "לא אחת בעבר, אישר בית משפט זה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות ממושכות על מורשעים בעבירה שעניינה נהיגה תחת פסילה, בעיקר כאשר מדובר בבעלי עבר פלילי ותעבורתי מכביד.." ברע"פ 3292/13 יוסף נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' פוגלמן: "בית משפט זה עמד פעמים רבות על החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה, לעניין שקולי הענישה, בציינו כי "בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" (רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו לבן (8.5.2007)".

לגבי עבירה של נהיגה בשיכרות, נאמר בפסיקה: ברע"פ 3638/12 ווקנין נ' מ"י, קבע כבוד הש' רובינשטיין: "המדובר על פי חוק בעונש המינימום. ... נזכור כי הנהיגה בשיכרות היא מן הרעות החולות שבכביש, שסכנתן בצידן ועלולות לגרום לאסונות, בחינת "מכונת מוות נעה". ההחמרה היא גישת המחוקק, וסטייה ממנה היא חריג, והמחמיר אינו מפסיד".

ברע"פ 771/12 נחשון נ' מ"י, אמר כבוד הש' רובינשטיין : "פסילת נהגים הנתפסים בשיכרות היא - ניתן לומר - אמצעי מגן לציבור שקבע המחוקק, ולא רק גמול והרתעה לעוברי העבירה. אחריותו הראשונה של בית המשפט, על פי צו המחוקק ועל פי שליחותו, היא כלפי הציבור". ברע"פ 2829/13 מור מוריאל נ' מ"י, אמר כבוד הש' שהם: "לגופו של עניין, מן הראוי לחזור על דברים שנאמרו על-ידי לא אחת, כי נהיגה בשיכרות הנה אחת מן הסיבות המרכזיות לגרימתן של תאונות דרכים, דבר המסכן את שלום הציבור ופוגע בבטחונו. אשר על כן, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים - תהא רמת האלכוהול בדמם, אשר תהא (ראו, לעניין זה, רע"פ861/13 פנאדקה נ' מדינת ישראל (6.2.2013); רע"פ3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל (16.5.2004)). אשר על כן, לא בכדי בחר המחוקק להגביל את שיקול דעתו של בית-המשפט, בקובעו בסעיף 39א לפקודת התעבורה עונש פסילה מינימאלי, בגין הרשעה בעבירה של נהיגה בשיכרות". ברע"פ 5911/13, נעמה חסון נ' מ"י, אמר כבוד הש' שהם: "על המבקשת נגזר, בין היתר, עונש פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך שנתיים. המדובר בפרק הזמן המינימלי, עליו צווה המחוקק בגין הרשעה בעבירת נהיגה בשיכרות ולכן אין צל של ספק, כי עונש זה משקף נאמנה את מדיניות הענישה הראויה והמקובלת בעבירות דומות. בית משפט זה אף עמד על כך שעבירת הנהיגה בשיכרות מסכנת את שלומו ובטחונו של הציבור, ומצדיקה, ככלל, נקיטת יד קשה עם הנהגים, המבצעים עבירה זו". ב"כ המאשימה, ביקשה, בין היתר, כי בעיניינו של הנאשם יופעל סעיף 39א לפקודת התעבורה, הקובע " ....ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה –פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים....". במקרה שבפני, הורשע הנאשם, ביום 12.6.19, בתת"ע 3395-03-19, בעבירה של נהיגה בשיכרות ואילו העבירה שבפני, נעברה ביום 26.1.19, דהיינו, מקום בו נקט המחוקק בלשון ברורה של "שנה שקדמה לאותה עבירה", אין לטעמי תחולה לסעיף 39א בעיניינו של הנאשם, שכן, הורשע לראשונה לאחר שכבר עבר את העבירה שבפני.

בנסיבות אלה ולאור הערך החברתי שניפגע – סיכון חיי אדם והפגיעה הקשה בו ולאור מדיניות הענישה הנוהגת בתחום כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון בפסקי הדין הנ"ל וכן ברע"פ 5094/12 חטיב נ' מ"י, רע"פ 9272/12 טנצפף נ' מ"י ועוד, הרי שמיתחם הענישה בעבירות כאלה כולל פסילה בפועל לתקופה שבין 30 חודשים, כקבוע בחוק, שנים ובין אי הטלת מאסר בפועל ועד הטלת מאסר בפועל לתקופה שלא תעלה על 12 חודשים.

...

ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מ"י, אמר כבוד הש' רובינשטיין : "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת". ברע"פ 1891/14 ברון נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' שהם: "נהיגה ברכב בזמן פסילת רישיון מבטאת זלזול בשלטון החוק, ועשויה לסכן הן את הנהג והן את הסובבים אותו". ברע"פ 762/13, אמסלם נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' שהם: "לא אחת בעבר, אישר בית משפט זה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות ממושכות על מורשעים בעבירה שעניינה נהיגה תחת פסילה, בעיקר כאשר מדובר בבעלי עבר פלילי ותעבורתי מכביד.." ברע"פ 3292/13 יוסף נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' פוגלמן: "בית משפט זה עמד פעמים רבות על החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה, לעניין שיקולי הענישה, בציינו כי "בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" (רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו לבן (8.5.2007)".

ברע"פ 8013/13, מסעוד נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' סולברג, בהקשר לעבירה של נהיגה בזמן פסילה: "באשר לעונש שהוטל על המבקש: בבית משפט השלום לתעבורה נקבע מתחם ענישה בין 7 חודשי מאסר בפועל לבין 20 חודשים. למעלה מן הצורך, ועל פני הדברים נראה כי מדובר במתחם הולם". ברע"פ 1580/16 אגבאריה נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' שהם: "בבחינת למעלה מן הצורך, אוסיף כי אין ממש בהשגותיו של המבקש גם לגופו של עניין. סבורני, כי עונשו של המבקש מאזן כהלכה בין כלל השיקולים הרלוונטיים לעניינו. זאת שכן, חומרת מעשיו של המבקש מצדיקה, כשלעצמה, כי יוטל עליו עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח. המבקש "עלה על הכביש" שעה שרישיונו נפסל לנהיגה, וממילא אין ברשותו רישיון נהיגה ותעודת ביטוח חובה תקפים".

לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: אני דנה את הנאשם ל- 5 חודשי מאסר, אשר ירוצו בעבודות שירות, על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות.

אני דנה את הנאשם ל-10 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

צוינה התייסרותה של המערערת נוכח התוצאה הטרגית שנגרמה בתאונה, והתופעות הפוסט טראומטיות שנגרמה לה בעקבות התאונה, עד כדי ביצוע שני ניסיונות אובדניים, ושילובה בטיפול נפשי.

הבקשה למתן רשות ערעור, שבמסגרתה ביקש המערער להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא לצורך הפחתת חודש אחד מעונשו, לתשעה חדשים, ולאפשר נשיאתו בדרך של עבודות שירות, במסגרת חוק העונשין (תיקון מס' 133 – הוראת שעה), התשע"ב-2018, בדומה לעתירתה של המערערת בפנינו, נדחתה באותו מקרה על ידי בית המשפט העליון, ונקבע על ידי כב' השופט קרא כדלקמן: "בית משפט זה עמד זה מכבר על הכללים המנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות (ראו ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל... ). בעניינינו, נקבע בפסק הדין כי רשלנות המבקש נימצאת בדרגה בינונית – והמבקש גם לא טוען בבקשה שלפני ביחס לקביעה זו – ועל כן, הענישה שהוטלה על המבקש משקפת יישום ראוי של הכללים האמורים.

מי שנוהג במצב של שיכרות ובדמו נמצא רכוז אלכוהול גבוה פי שניים כימעט מהכמות המותרת, אינו יכול לטעון כי לא היה מודע לכך כי נהיגתו עלולה להיות מושפעת מהשתייה, ואף נקבע כי עולה חזקת פזיזות במקרה של גרימת תאונה קטלנית על ידי נהג שיכור, גם במקרה ש"רכוז האלכוהול בדמו.

נוכח החומרה שבעבירת השכרות ורמת הרשלנות שהביאה לתוצאה הקשה מינשוא במותו של המנוח, תוך שאנו לוקחים בחשבון את "האשם התורם" עקב אי-חגירת חגורת בטיחות, אנו קובעים, שמיתחם העונש ההולם את הארוע נע בין 10 – 30 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילה משמעותית ופצוי.

...

נוכח החומרה שבעבירת השכרות ורמת הרשלנות שהביאה לתוצאה הקשה מנשוא במותו של המנוח, תוך שאנו לוקחים בחשבון את "האשם התורם" עקב אי-חגירת חגורת בטיחות, אנו קובעים, שמתחם העונש ההולם את האירוע נע בין 10 – 30 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילה משמעותית ופיצוי.

עם זאת, ומבלי שאנו מתעלמים מהמלצת שירות המבחן, לא מצאנו מקום להימנע מהטלת מאסר בפועל, נוכח שיקולי הענישה הרחבים והאיזון ביניהם, במרכזם האינטרס הציבורי המחייב להילחם בנגע תאונות הדרכים באמצעות ענישה מחמירה, שהוא בנפשינו.

נוכח האמור, החלטנו לקבל את הערעור באופן חלקי כך שהמערערת תישא עונש מאסר בפועל המצוי ברף התחתון של מתחם העונש ההולם אותו קבענו.

לדבריה, נסיבות ביצוע העבירה במקרה זה הן חמורות, זאת הן בשים לב למקור הפסילה – גזר-דין שניתן עקב הרשעת הנאשם בעבירות חמורות של גרימת תאונת דרכים עם חבלה של ממש ונהיגה בשיכרות; הן בשל סמיכות הזמנים שבין הטלת הפסילה ביום 18.01.2022 לבין ביצוע העבירה ביום 27.03.2022; והן בשל העידר הרתעה מעונש מאסר מותנה בן 11 חודש המרחף על ראשו.

בעבירה זאת יש לא רק דופי פלילי, אלא אף דופי מוסרי כפול: הסיכון לנהג עצמו ולעוברי הדרך וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות הדרכים אם יתרחשו בעת הנהיגה [רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מ"י (פורסם בנבו, 24.01.11), רע"פ 1211/12 אברהם ישראלי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו,15.02.12)].

הערכים המוגנים שנפגעו בעבירות שביצע הנאשם הם הגנה על שלומם ובטחונם של ציבור המשתמשים בדרך, הבטחת טפול רפואי הולם לנפגעי תאונות דרכים וחלוקת הנטל הכלכלי הכרוך בכך על כלל ציבור הנהגים על ידי תשלומי ביטוח, כיבוד שילטון החוק והחלטות שיפוטיות.

...

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 1) תשלום קנס בסך 1,500 ₪.

בנוסף, אני מורה על הפעלת פסילת רישיון למשך 9 חודשים כפי שנפסק על תנאי על ידי בית משפט השלום לתעבורה במחוז תל-אביב (בת-ים) בתיק 2962-09-19 ביום 18.01.2022, לריצוי במצטבר לפסילה הנ"ל. כן אני מורה על הפעלת פסילת רישיון למשך 2 חודשים כפי שנפסק על תנאי על ידי בית משפט השלום לתעבורה בירושלים בתיק 10128-08-21 ביום 11.10.2021, לריצוי בחופף לפסילה הנ"ל. למען הסר ספק על הנאשם לרצות בסך הכול 20 חודשי פסילה, במצטבר לכל פסילה אחרת.

אני מורה על הארכת עונש המאסר על תנאי שנפסק על ידי בית משפט השלום לתעבורה במחוז תל-אביב (בת-ים) בתיק 2962-09-19 ביום 18.01.2022, זאת למשך שנתיים מהיום.