פיצויים בגין תאונת דרכים עם נפגעים

רקע כללי וקביעת הנכות עסקינן בתובענה שהוגשו מכוח חוק הפיצויים בגין שתי תאונות דרכים בהן נפגעה התובעת, ילידת 28/11/1996, ביום 27/11/2018 (להלן: "התאונה הראשונה") וביום 10/2/2020 (להלן: "התאונה השניה") כנהגת ברכב.

...

מכל מקום, עצם העובדה כי מומחה בית המשפט הגיע למסקנה שונה מזו של ועדת המל"ל, ושוב נדגיש- ביחס לתאונה לא לו, אין בכוחה כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. הנתבעת מפנה בבקשתה לפסק דינו של כב' בית המשפט העליון (כב' השופט זילברטל) ברע"א 4396/13 פלוני נ' הפול חברה לביטוח בע"מ (22.12.13).

עם זאת, עיון בנסיבות המקרה שם מביא למסקנה כי אין הנדון דומה לראיה ואסביר כוונתי: בפסק הדין נקבע: "בענייננו הצביעה המבקשת על כך שמאז שניתנה קביעת הוועדה בעניינה היא נאלצה לעבור שני ניתוחים וייתכן אף שתיאלץ לעבור ניתוח נוסף... סבורני, כי התפתחויות עובדתיות אלה, קרי שני ניתוחים וכן ההמלצה לעבור ניתוח נוסף, מלמדים על פוטנציאל אמיתי וממשי לכך שחל שינוי משמעותי במצבה של המבקשת".(ההדגשות אינן במקור).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל להידחות.

שתי התאונות הוכרו כתאונות עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ועל פי קביעת הועדות נקבעו לתובעת הנכויות הבאות: בגין התאונה הראשונה 25% נכות בתחום הנפשי; ובגין התאונה השניה 20% נכות בתחום הראומטולוגיה וכן 20% בתחום הנוירולוגיה (50% נכות כוללת מתוכה 20% קשורה לתאונה).

בהתייחס לחריג זה, שעניינו העדר מידע רלבאנטי, נקבע בפסיקה כי אותם המקרים "בהם לא עמדו לפני ועדת המל"ל עובדות חשובות ומהותיות בדבר מצבו של הניזוק עובר לתאונה או לאחריה, העשויות היו להביא את ועדת המל"ל לשנות ממסקנתה", באים בגדר המקרים החריגים בהם תותר הבאתן של ראיות לסתור (ראו רע"א 8908/17 קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, פסקה 11 (10.1.2018)).

...

מסקנה דומה נלמדת גם לעניין קביעות הוועדות בתחום הנוירולוגיה.

נתון זה לא נעלם מעיני ושקלתי האם די בו כדי להוביל למסקנה כי לנגד עיני הוועדה עמדו כל הנתונים הרלבנטיים.

מטעמים אלו אני מקבלת את הבקשה, ומסקנתי היא כי קביעת המוסד לביטוח לאומי בתחום הראומטולוגיה ובתחום הנוירולוגיה נסתרה, וכי יש להורות על מינוי מומחים מטעם בית המשפט בתחומים אלו.

רקע כללי והשתלשלות האירועים בועדות המל"ל עסקינן בתובענה שהוגשה מכוח חוק הפיצויים בגין שתי תאונות דרכים בהן נפגע התובע, יליד 8/2/1985 (בן 38): הראשונה מיום 21/8/2019 המבוטחת בביטוח חובה על ידי הנתבעת 1 ( להלן: "התאונה הראשונה").

...

לסיכום הדברים, מהתיעוד שהוצג לפני לא יכולה להיות מחלוקת כי ועדות המל"ל לא היו ערות כלל לתאונת הדרכים השניה והמאוחרת שארעה לתובע, והתובע אף לא מצא לנכון, משיקוליו, לעדכן וליידע את ועדות המל"ל אודות התאונה המאוחרת.

מצאתי להפנות בעניין זה לברע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי ( 8/4/2013), שם נקבע:"... יש להוסיף את העובדה שהמשיב לא הפנה את הוועדות הרפואיות לדבר קיומה של התאונה השניה. בתשובת המשיב לבקשה להביא ראיות לסתור ולבקשת רשות הערעור נאמר בעניין זה, כי בכוחן של הוועדות היה לאסוף את כל החומר הרפואי ולאתר בעצמן את המסמכים הנוגעים למצבו שלאחר התאונה השניה. ואולם, כאשר הנפגע אינו פורש ביוזמתו את כל החומר הרפואי שיכול להיות רלבנטי בפני הגוף האמור לקבוע את נכותו, יכול מחדל זה לחזק את המסקנה שלפיה לאותו חומר יש משקל פוטנציאלי בכל הנוגע לקביעת הנכות....אין די באמירה לפיה בידי הוועדות הייתה האפשרות לאסוף חומר בעצמן. חובת תום הלב המוטלת על מי שמבקש להסתמך בתביעתו על נכויות שנקבעו לו על-פי דין, מחייבת אותו לגלות מיוזמתו לרשות המוסמכת מידע העשוי להיות רלבנטי להחלטה בעניינו. (ההדגשה אינה במקור)

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל וכי יש מקום במקרה דנן להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל באמצעות מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט אשר בשכרו תישאנה הנתבעות בחלקים שווים ביניהן.

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין פגיעה בתאונת דרכים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975.

...

בע"א 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח (נבו 24.11.2005) נקבע כדלקמן: "אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (לא פורסם)". כאשר בוחנים את חוות דעתו ותשובותיו של פרופ' וולפין בחקירתו הנגדית אל מול החומר הרפואי, עולה כי בחוות דעתו, פרופ' וולפין לא ייחס את ההחמרה במצב הקרסול לשבר נוסף, אלא התייחס להחמרה באופן כללי, מסקנה, שאכן ניתן להסיק גם מהחומר הרפואי לפיו היתה החמרה במצב הקרסול לאחר התאונה מושא התביעה עקב שבירת הברגים בתאונה מינואר 2019.

לעתים ישנה חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך ישנן פעמים בהם בית המשפט יגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או ההיפך (ע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690(1986) ).

אני סבורה אם כן שיש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת, לפחות בכל הנוגע ליכולת ההשתכרות על שיעור של 5%.

אני סבורה כי נכון להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות לעתיד על סך של 80,000 ₪, כאשר סכום זה כולל גם הפסדי פנסיה.

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין פגיעה בתאונת דרכים.

...

כאמור לעיל, אני סבורה שנכותו התפקודית של התובע אינה עולה על שיעור של 10%- וזאת גם לאור אופי העבודה שמבצע היום התובע, על פי עדותו כשליח בוולט מאז אוגוסט 2021 (סע' 21 לתצהיר התובע).

אמנם התובע נפגע כשהיה בן 20 בלבד, אולם אני סבורה שאדם שהחל את דרכו המקצועית כשהיה בן 18, גם אם לא יכול היה לעבוד מסיבה כזו או אחרת במשך כמחצית השנה, אין מקום לקבוע שכיום יש לחשב את שכרו על פי השכר הממוצע במשק, וודאי כאשר התובע עצמו מעיד שניסה ללמוד לימודים אקדמאים ולא הצליח בכך ואף במהלך השנים נראה ששכרו של התובע הוא תנודתי ונמוך.

בהעדר ראיות ומתוך הנחה כי התובע נזקק לסיוע של בני משפחתו בעיקר בסמוך לאירוע התאונה, אני קובעת כי הפיצוי המגיע לתובע בראש נזק זה עומד על סך 10,000 ₪.