על פי הנטען בכתב ההגנה, התאונה התרחשה כאשר שני הרכבים המעורבים נעצרו ברמזור אדום, וכאשר נסעו זה אחר זה במהירות של כ- 20-30 קמ"ש, בלם לפתע רכב המבוטחים, בנגוד לכללי התנועה, כדי ליתן זכות קדימה לאוטובוס שיצא מתחנת האוטובוס.
הנתבע מס' 1 צירף לכתב הגנתו חוות דעת שמאי של מר מיכה זכאי, שלא בדק את הרכב הניזוק, אלא הסתמך על תצלומים שונים, מהם הסיק כי דוד העמום לא נפגע ואין לפצות בגין ירידת הערך, גם בשל תאונה קודמת כאמור.
...
בשאלה עובדתית זו, לאחר בחינת כלל הראיות והעדויות שלפני בית המשפט, הגעתי למסקנה כי סביר יותר שהנתבע מס' 1 ידע כי אין ביטוח צד ג' או מקיף תקף, טרם החל בנסיעתו.
דא עקא שאין טענה בכתבי הטענות (והדברים אף לא הובהרו בחקירות הנגדיות לפניי) כי לרכב לא הייתה, באותה עת, תעודת ביטוח חובה המכסה את השימוש בו. מכל מקום, הדבר לא הוכח על ידי הנתבע מס' 1 בהליך זה.
מהמסקנה העובדתית אליה הגעתי, במאזן ההסתברויות, אודות ידיעתו של הנתבע מס' 1, נובעת המסקנה כי הנתבע מס' 1 "הסתכן מרצון", כמשמעות מונח זה בסע' 5 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], עת עשה שימוש ברכבו של הנתבע מס' 2, כשהוא יודע שאין כיסוי ביטוחי מסוג צד ג' או מקיף.
לאור כל האמור לעיל – ההודעה לצד שלישי – נדחית.
