בנוסף טענה התובעת כי עד להשלמת התקנת הארונות, היא לא יכלה להשתמש בחדר ונמנע מילדיה ללון בו.
לאור האמור עתרה התובעת, בכתב התביעה, לפצות אותה בעלות ארון בגדים חדש כולל הובלה בסך 3,000 ₪, בפנוי ארון הבגדים של הנתבעת מביתה, בסך 1,000 ₪, בתיקון הנזק למשקוף בסך 3,500 ₪, בפצוי בגין איחור מתקין הנתבעת בסך 300 ₪, בהפסד ימי עבודה בסך 7,000 ₪, ובעוגמת נפש והוצאות בסך 18,000 ₪.
הייתי נכונה לקבל את הטענה לפיה פגם זה מזכה בפצוי מסוים, אך אין בה כדי להצדיק פיצוי בסכום העולה על עלות הארון כולו, או את ביטול העסקה.
...
לפיכך, אני מקבלת את גרסת התובעת בעניין זה, שלא נסתרה.
לסיכום הדברים – בגין נזקיה הכלליים של התובעת – הפסד זמן, עגמת נפש, הוצאות ומניעת הנאה מהחדר למשך שבוע, אפסוק פיצוי בסך 700 ₪; בגין איחור הטכנאי אפסוק סך 300 ₪ ובגין הנזק למשקוף אפסוק סך 350 ₪.
נוכח האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,350 ₪, בצירוף הוצאות בסך 250 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מיום שיתקבל בידי הנתבעת פסק-הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מאותו המועד ועד ליום התשלום המלא בפועל.
