פיצויים בגין פציעה באימון ריצה

עוד נגרמו לו חבלת חזה עם המו-פנאומוטורקס משמאל ושבר באחת הצלעות; חבלת בטן עם קרע בטחול; שבר באגן שקובע חיצונית ובהמשך גם פנימית, וכן שבר בטיביה ובפיבולה משמאל.

המשיבה שילמה למבקש תשלומים תכופים בסכום כולל של 165,000 ש"ח, אשר חלקו השתלם ביום 10.3.2016 וחלקו האחר ביום 30.6.2016, וזאת טרם הגיש תביעה לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

לגבי הוצאות נוספות, מקבלת אני את עמדת בית המשפט המחוזי כי הוצאות אלה אינן באות בגדר תשלום תכוף, כמו לדוגמה הוצאות ביגוד, הנעלה, ויטמינים ותוספי מזון, חגורת ריצה, מזרן אימון, משקפי שחייה, ועוד.

...

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המבקש לגבי הכנסותיו לפני ואחרי התאונה, ובצדק הגיע למסקנה כי לנוכח ממוצע הוצאות המחיה החודשיות של המבקש, על-פי גרסתו, אין מקום להקדים תשלום נוסף.

בית המשפט המחוזי יבחן את הבקשה ואת הראיות שיצורפו לבקשה, וככל שבית המשפט המחוזי יגיע למסקנה כי המבקש החל לעבור טיפול רפואי נוסף שלא נלקח בחשבון בהחלטה מושא בקשה זו, ישקול להורות על תשלום תכוף נוסף לכיסוי הוצאות אלה, במידה ותימצא הצדקה לכך, וזאת בין היתר בשים לב לצפי לסיום ההליך.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

על רקע אלה ציין המומחה כי קיימת אפשרות לפיה ככל ויוצג לפניו תעוד רפואי נוסף, תשתנה חוות דעתו, קרי, אפשר והוא ימצא לקבוע כי נותרה לתובע נכות בגין הפגימה הנטענת בקרסול.

תעוד רפואי מעלה כי התובע ניחבל ברגל שמאל במהלך אימון כדורגל, כי הוא ניחבל ברגל שמאל בנפילה וכי מדובר בחבלה "סיבובית". מומחה התובע, ד"ר ולן, ציין בחוות דעתו (במשתמע ועל פי הגיון מחייב- מפי התובע) כי "...במהלך משחק אימון במיגרש מכבי פתח תקווה, במגע עם שחקן, חש כי ברך שמאל מסתובבת והוא נפל ארצה ללא יכולת לדרוך עליה." (ההדגשה אינה במקור).

חבלה כתוצאה מנפילה אגב ריצה כ"תאונה": גדר המונח "ארוע חצוני" הצדדים חלוקים בשאלה האם נפילה כתוצאה מחבלה סיבובית בברך באה בגדר "תאונה". אין הם חולקים על כך כי עסקינן בארוע פיזי, גלוי לעין, בלתי צפוי, אשר גרם לנזק (במובנו הצר של המונח ובשים לב למחלוקת באשר לגובה הנכות).

הנתבעת טענה כי דחיית עמדתה משמעה כי הפוליסה תכסה כל ארוע שאינו מחלה וכי הדבר אינו מתיישב עם כך כי עסקינן בפוליסה "מצומצמת בהיקפה" שנועדה אך ליתן פיצוי ראשוני ולעיתים יחיד, ללא הוכחת אשם, כנגד תשלום פרמיה "נמוכה ביותר". דין הטענה להדחות.

...

המסקנות העולות מטיעוני הצדדים בכל הנוגע לעדותו של פרופ' ניסקה, טענת התובע היא, כי המומחה אישר כי פגיעה ברצועות הקרסול אפשר ותביא לפגיעה ביציבותו; אין תיעוד בדבר קרע ברצועות עובר לתאונה; אותרו קרעים בשלש מתוך ארבע הרצועות; המומחה אישר כי קבלת תלונות התובע באשר לנקעים חוזרים במהלך השנים תחזק מסקנה בדבר אי יציבות הקרסול; האמור בתיעוד ת/1 ו- ת/2 מתיישב עם אי יציבות הקרסול ומשמעות הדבר כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5%.

דין טיעוני התובע להידחות.

3.3 סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך 37,600 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, החזר אגרה כפי ששולמה, הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ. הסך ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

צוין בין היתר כי בהיותו בשירות קבע בצה"ל הוא ניפצע ברגלו עקב טעות אנוש במהלך אימונים וכיום הוא מוכר ע"י משרד הבטחון כנכה צה"ל בשיעור 50%.

ברע"פ 665/11 אבו עאמר נ' מדינת ישראל (24.1.2011) נאמר: "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור". ואילו בע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו לבן (8.5.2007) נקבע: נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה.

אם לא די בכך, הרי שלחובת המשיב אף עבר בתחום הפלילי ובכלל זאת בעבירות של תקיפת בת זוג, איומים, וסמים בגינם ריצה עונשי מאסר בפועל.

...

ברע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל (26.5.2005) נאמר: "העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רשיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט. עניינו של המבקש חמור פי כמה, נוכח העובדה שנהיגתו במצב של פסילת רשיונו נעשתה בעת שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי של 12 חודשים בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילת רשיון. בנסיבות אלה, אין צורך בחיזוק נוסף למסקנה המתבקשת כי מדובר בנאשם המזלזל זלזול עמוק בחוק, בצווי בית המשפט, ובחובתו הבסיסית לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של בני הציבור". לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול הנסיבות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

אלא שבענייננו, אני סבור כי הענישה שהוטלה על המשיב מקלה במידה קיצונית, החורגת מן הענישה המקובלת במקרים דומים ואינה יכולה לעמוד.

לפיכך, אני מקבל את הערעור ומורה על ביטול הארכת העונש המותנה כפי שנקבעה על ידי בית משפט קמא.

תחת זאת אני גוזר על המשיב ארבעה חודשי מאסר בפועל בגין תיק זה. בנוסף, אני מורה על הפעלת המאסר המותנה של 8 חודשים שהוטל על המשיב בתיק ת"ד 699-04-09 על ידי בית משפט השלום לתעבורה בעכו, באופן חופף כך שבסך הכל ירצה המשיב 8 חודשי מאסר בפועל.

שמעון הנגבי סרפד – החברה לספורט אתגרי ותרבות הפנאי בע"מ עוז ניהול סיכונים בע"מ אוברסיז אינשורס קונסלטנטס בע"מ לתובע: עו"ד עודד אפיק לנתבע 2: עו"ד רוני שמואל לנתבעות 5-3: עו"ד ניר ידיד פסק דין (גרסה לפירסום) רקע זוהי תביעת פיצויים וביטוח בגין ניזקי גוף שארעו לתובע עת ריחף במצנח רחיפה ונחבל במהלך נחיתה ביום 04/09/13 ברכס געש־ארסוף בשרון.

התובע ביצע אימון ריצה ואז ניגש והמריא בהדרכת הנגבי, שם שהה באויר יחד עם מרחפים אחרים אשר חלקם היו מרחפים עצמאיים שאינם חניכים.

היסתכנות מרצון – מן הכללים אל הפרט בית־המשפט מצא כי הנתבע לא עמד בנטל הראיה ולא הראה כי התובע הסתכן מרצון במובן זה שויתר מראש על זכותו לתבוע פיצויים בשל עוולה נזיקית.

...

לעניין התשלום יש לקבל את טענת התובע על יסוד אחוזי הנכות שקבע מומחה בית־המשפט (28%) ולהעמיד את הפיצוי החוזי על הסך אשר נטען על־ידי התובע בסיכומיו המשלימים והוא 67,200 ש"ח. תוצאות והוצאות התובענה נגד הנתבע 2 נדחית.

התובענה נגד הנתבעות 5-3 לעניין ביטוח אחריות מקצועית – נדחית, ולעניין ביטוח תאונות אישיות – מתקבלת.

נוכח התנהלות הנתבעות 5-3, הן בכריתת חוזה הביטוח והן בביצועו, וכן התנהלותן בהליך זה, תשלמנה הנתבעות 5-3 הוצאות התובע בסך של 15,725 ש"ח. זכות ערעור לבית־המשפט המחוזי בירושלים במועדים הקבועים בחוק.

בהתאם, הוא עלה לאוטובוס ותוך כדי ריצה בתוכו והיתקלות במשתתפים האחרים, הוא ניחבל בברכו ממעקה, או מכסא, או מאביזר אחר באוטובוס, שהיו חשופים ולא מרופדים כנדרש לאימון אינטנסיבי מסוג זה. מיד עם פציעתו, כך לדבריו, הוא הפסיק את הישתתפותו באימון.

כאב וסבל בהתאם לקביעתי, לפיה שיעור הנכות הרפואית עומד על 10%, בהעדר ימי אישפוז ונוכח גילו של התובע (34), הרי שעל פי כפל שיעור הפצוי המתקבל לפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976, זכאי התובע לפצוי בגין כאב וסבל בסך של 40,000 ₪.

...

נוכח השיקולים המפורטים לעיל, אני קובע כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על שיעור של 7%.

עזרת צד ג' והוצאות רפואיות ונסיעה עבר ועתיד לאחר שבחנתי טענות הצדדים, אני קובע, על דרך האומדנה, את שיעור הפיצוי בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, בסך של 10,000 ₪.

גובה הפיצוי לפיכך, ומכל המקובץ אני פוסק לתובע פיצויים בסך של 248,000 ₪, לפי הפירוט כדלקמן א. הפסד שכר לעבר – 27,000 ₪.