פיצויים בגין פעולות תכנון ובנייה של הרשות המקומית

הנגישות החלופית ניתנת לשיקול דעתה של הרשות – למשל, הרשות יכולה להעניק את השרות לאדם עם מוגבלות במקום אחר מאותו מבנה לעיל, בקומה אחרת מקומה שמוענק אותו שירות במבנה, וכל דרך שאדם עם מוגבלות יכול לקבל את השרות שמעניקה הרשות.

סעיף 19ח(ה) קובע: (1) לא יפעיל אדם מקום צבורי, ובכלל זה לא יתקשר עם הבעלים של המקום לשם מתן שירות צבורי בו, אלא אם כן בוצעו במקום התאמות הנגישות בהתאם להוראות פרק זה או פרק ה'1א לחוק התיכנון והבניה; (2) על אף האמור בכל דין, לא ביצע הבעלים התאמות נגישות לפי פרק זה או לפי פרק ה'1א לחוק התיכנון והבניה, רשאי השוכר לבטל את חוזה השכירות, לא ייחשב למפר החוזה, ולא יחויב בפצוי בשל הביטול".

" בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח הממשלה תשפ"א מס' 1443, כ"ג באלול התשפ"א, 31.8.2021, עמ' 1290, בעמ' 1342, סעיף 14 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"ב-2021 נאמר ביחס לסעיף 19ט(ג1א) לחוק השויון כדלקמן: "בתוספת השלישית לחוק השויון נקבע כי חובת ההנגשה תחול במלואה ברשויות מקומיות החל מיום כ"ו בחשוון התשפ"ב (1 בנובמבר 2021). בשל הצורך לבצע התאמות תכנוניות וכן התאמות בינוי משמעותיות ברשויות המקומיות, מוצע להאריך את המועדים להשלמת ההנגשה של מבנים קיימים ומקומות שאינם בניינים, החייבים בהנגשה לפי סעיף 19ט לחוק השויון, לתקופה שלא תעלה על 4 שנים החל מיום כ"ח באדר ב' התשפ"ב (31 במרס 2022) (ראו סעיף 19ט(ג1א) לחוק השויון כנוסחו המוצע). הארכה זו תנתן באופן מדורג, כאשר בכל שנה תדרש הרשות המקומית לעמוד בכמה תנאים, ובהם חובה לפרסם רשימה של המקומות החייבים בהנגשה, השלמת ההנגשה של 25% מהמקומות החייבים בהנגשה במהלך השנה שחלפה והקצאת תקציב לבצוע התאמות הנגישות במהלך השנה שלגביה מבוקשת דחיית המועדים." מכאן עולה כי בהתאם לתיקון מספר 19 לחוק השויון, הוארך המועד להנגשת המבנים הציבוריים עד יום 31.3.2022.

לעניין זה ראו דברי בית המשפט בתא"מ (שלום חד') 66994-01-18‏ ג'ואהר שהאב נ' המועצה המקומית ג'יסר אל זרקא (1.3.2022), פסקה 28 לפסק הדין: "במועד בו ביקש המנוח להגיע למחלקת הרווחה, בחודש דצמבר 2017, עדיין היה תאריך היעד הסופי לגמר ההנגשה בתחום המועצה רחוק. המועצה לא היתעלמה ממנו אלא פעלה לקיום חובותיה כמתואר בתצהיר העד שלה, כשהיא מיתמקדת בבניית מבנה חדש, מותאם ומונגש שיישרת אותה ואת אוכלוסייתה לאורך זמן. אין בכך כל פסול והדבר אינו מכונן מעשה עוולה על-פי חוק השויון". ב"כ הנתבעת ציין כי בנסיבות בהן מבקש אדם עם מוגבלות לקבל שירות על-ידי משרד שאינו מונגש, נערכת הפגישה במשרד אליו קיימת גישה מונגשת.

...

למען הזהירות אציין, כי גם אם אקבל כי הנתבעת לא טענה במפורש כנגד הוספת הטענה בדבר מחדל המועצה המקומית להסדיר הנגשה חלופית, ולפיכך ניתן לראותה כמסכימה לשינוי החזית, דין הטענה להידחות לגופה.

בנסיבות העניין, מקובלת עלי עמדת המועצה המקומית כי בשים לב לכוונתה להעביר את המחלקה לשירותים חברתיים למבנה חדש ומונגש, לא מצאה לנכון להשקיע משאבים תקציביים במבנה הקיים, שממילא אינו בבעלותה.

סופו של דבר מורם מהאמור עד כה כי התביעה נדחית.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הוגש ע"י הנתבע כתב תביעה שכנגד, במסגרתו חזר על הטענות שנטענו על ידו במסגרת כתב ההגנה, ועתר לחיוב בזק בהשבת דמי השכירות ותשלומי הארנונה ששילם, החזרת שווי ההשקעות שהשקיע בנכס, אבדן שכר דירה, השבת קנס ששילם במסגרת ההליך הפלילי ופצוי בגין נזק לא ממוני.

הינה כי כן, אף שקיימות אינדיקאציות לכך שכבר בשלבים מוקדמים יותר, ועוד בשנת 2012, ידע הנתבע על כך שהבעלות במקרקעין היא של רשות מקרקעי ישראל, שעה שלטובת בזק רשומה רק הערת אזהרה ואין אפילו הסכם חכירה חתום, הרי שלכל המאוחר בחודש ינואר 2014 כבר היה הנתבע ער לכל דקדוקי טענותיה של בזק ביחס לזכויותיה במקרקעין.

הינה כי כן, מן התכתובות שהתנהלו בין בזק לרמ"י בזמן אמת, תוך יידוע ב"כ הנתבע דאז, עולה כי בזק פעלה מול רמ"י להסדרת החתימה על הסכם החכירה, וכן לקבלת הסכמתה לבקשות שהוגשו ע"י הנתבע (וזאת לאחר שרשות התיכנון דחתה את עמדתה כי די בהסכמתה שלה), אולם המאמצים ניכשלו לאור היתנהלות הנתבע, אשר ביצע בנכס עבודות בנייה ללא היתר, וכן שימושים חורגים, עליהם לא עידכן כלל את בזק.

בנסיבות אלו, משנסתרה חזיתית גרסת הנתבע ביחס למועד הפינוי, ומשלא הובאה מצדו ראייה כלשהיא לכך שפינה את המושכר במועד כלשהוא קודם למועד אותו ציינה בזק כמועד הפינוי (בהתאם לדווח לרשות המקומית על החלפת המחזיק – ביום 17.4.2016) – מצאתי לקבל את גרסת בזק, כי אכן הנתבע פינה את המושכר רק לאחר הגשת תביעת הפינוי, וביתר דיוק ביום 17.4.2016.

...

התביעה שכנגד מן המובא לעיל עולה, כי משמצאתי כי הנתבע לא ביטל את הסכם השכירות חרף הגילוי אודות זכויות בזק במושכר, ומשלא מצאתי ממש בטענותיו כי בזק הטעתה אותו ברכיבים נוספים, מסרה לו מושכר אשר אינו תואם את המוסכם, הפרה את ההסכם עימו או פעלה כלפיו בחוסר תום לב – הרי שדין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש והן נדחות.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו נוסף להוצאות.

למסקנה זו מגיעים גם נוכח הגיונם של דברים, שכן כאשר רשות פועלת כדין בהניחה צנרת ביוב במיגרש פרטי, תוך המנעות עד כמה שניתן מגרימת נזק, אין הצדקה לחייבה בגין נזק שהוא כרוך מעצם טבעו בפעולה מסוג זה, לרבות ירידת ערך, וזאת כאשר על פעולת הרשות המקומית כדין חולשים דיני התיכנון והבניה, אשר מאפשרים פיצוי עבור פגיעה כתוצאה מפעולה לפי תוכנית בניה, לרבות בגין ירידת ערך (ראו סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה).

כל האמור לעיל ביחס לירידת ערך, הן באספקלריה של סמכות המועצה להניח צנרת ביוב; הן ביחס להיות פעולתה במקרה דנן כדין; הן ביחס לסעיף 6 לחוק הביוב; והן ביחס לקיום אפשרות לקבל פיצוי עבור פעולות המועצה במסגרת חוק התיכנון והבניה; חל גם ביחס לטענות התובעים לפצוי בגין דמי שימוש ראויים.

...

נוכח האמור גם דרישתם של התובעים לדמי שימוש ראויים נדחית.

סוף דבר נוכח האמור אני מורה על דחיית התביעה.

אני מחייב את התובעים 1-2, ביחד ולחוד עם התובעים 3-5, לשלם הן למועצה והן לתאגיד המים, כל אחד בנפרד, הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ (ובסך הכל 10,000 ₪) , וזאת בתוך 30 ימים, אחרת ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.

לא פורטה פנייה מוקדמת, וכעולה מהודעת העותרים, נטען שהעתירה מוגשת לפי פרט 8 לתוספת הראשונה כהחלטה של רשות מקומית, ופרט 10 כענייני תיכנון ובנייה.

ככל שהיה ברצון העותרים להשיג על תואי הכביש שנקבע באותה תוכנית ביניין עיר, היה עליהם לתקוף את התוכנית או לפעול לשינוייה בהתאם לקבוע בחוק התיכנון והבנייה, אלא שהעותרים לא עשו כן שנים רבות על אף היותם מודעים לתוואי הכביש.

קיומו של חלק מקיר בהתאם להיתר אינו מצדיק המנעות מהפקעה בהתאם לתוכנית מאושרת, אם כי ייתכן שהעותרים יהיו זכאים לקבלת פיצוי בגין הריסת חלק הקיר שניבנה בהתאם להיתר.

...

בהקשר זה אני דוחה את טענת העותרים שהיה על המשיבות לשנות את תוואי הכביש.

על כן, אני דוחה את העתירה.

העותרים ישלמו לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט בסך 8,775 ₪.

למעלה מן הצורך אעיר, כי סעיף 6 לחוק הביוב קובע, כי "בבצוע עבודות ביוב לפי חוק זה תמנע הרשות המקומית ככל האפשר מגרימת נזק ותשלם פיצויים בעד כל נזק שגרמה בבצוע עבודות אלה". משמע, אם הרשות גרמה נזק ישיר בעת התקנת הביוב, עליה לשאת בפיצויים בגין כך. מההוראה הקיימת ניתן ללמוד, כי במידה והרשות פעלה כדין בהנחת מערכת הביוב, ולא התרשלה בבצוע העבודה, היא פטורה מתשלום פיצויים בגין ירידת ערך הקרקע, פגיעה בשימוש או עצם השמוש הכרוך במעבר קו הביוב (ראה עע"מ 8489/07 יעקב (קובי) ריכטר נגד ועדת המשנה הנקודתית של הוועדה המחוזית (23.11.2009)‏‏ והדיון שם בנוגע לתחולת חוק התיכנון והבניה על תוכנית ביוב - סעיף 20).

התובע לא הביא לעדות את הקבלן שעבודתו התעכבה כביכול, לא הציג כל ראיה המעידה על עיכוב הבניה, דרישה לתשלום נוסף מפאת העיכוב מצד מי מהקבלנים או הפועלים ששכר או שינוי של הבניה.

...

סיכומו של דבר, אין בידי התובע מס' 1 עילת תביעה נגד התאגיד בהתייחס לקו הביוב הישן.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪.