פיצויים בגין פיטורים בזמן מחלה

פיטורים שלא כדין נוסף על התביעה לפצוי בגין פיטורים ללא הליך של שימוע, התובעת עתרה גם לפצוי בגין "פיטורים שלא כדין". במסגרת תביעתה לסעד זה טענה התובעת שוב כי היא פוטרה ללא הליך של שימוע, היא טענה כי הוזמנה לשימוע בתקופת הזכאות לימי מחלה הצבורים לה, וכי היא פוטרה מבלי שנימסר לה מכתב פיטורים המפרט את הנימוקים לפיטוריה "אך בגלל שדרשה את תלושי שכרה ואת הזכויות המגיעות לה"[footnoteRef:20].

...

נוכח האמור, גם התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית בזאת.

סוף דבר בנסיבות אלה, הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה, סך של 6,721 ₪ (קרן), לפי הפירוט שלהלן: חלף הודעה מוקדמת בסך 2,025 ₪; פיצוי בגין העדר שימוע בסך 2,500 ₪; דמי מחלה בסך 506 ₪; פיצוי בגין הפקדות חסרות לפנסיה ולפיצויים בסך 183 ₪; דמי חגים בסך 253 ₪; פדיון חופשה בסך 1,254 ₪; על הסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 28.1.19 (מועד הגשת התביעה) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

משלא פעלה כך התובעת, ובשים לב לפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק לזכותה, החלטנו כי כל צד יישא בהוצאותיו.

עוד ובנוסף עתר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסכום של 45,000 ש"ח, ובתשלום פיצוי בגין פיטורים במהלך מחלה בסך 40,000 ש"ח. ביום 31.7.22 הגישה הנתבעת כתב הגנה בד בבד עם כתב תביעה שכנגד.

...

לאחר ששקלתי את בקשות הצדדים ותשובותיהם, ונתתי דעתי למכלול הנסיבות, אני קובעת כדלקמן: לא שוכנעתי מהבקשה לביטול פסק הדין או מהתשובה לבקשת הנתבעת למתן פסק דין, כי בידי התובע הסבר או צידוק מניחים את הדעת למחדליו הדיוניים ולאי קיום החלטות שיפוטיות.

אף נדחית הטענה שלא הוגש כתב הגנה או בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה מהטעם שהצדדים הגיעו להסכמות המייתרות את התביעה שכנגד.

אשר לתביעה העיקרית – לבקשת התובע, ומשהותירה הנתבעת את ההכרעה לשיקול דעת בית הדין, אני קובעת שפסק הדין מיום 17.11.22 מבוטל בזאת.

] כתב התביעה הוגש על סכום 29,418 ₪ בגין הרכיבים הבאים: פיצוי על אי קבלת הודעה על תנאי העסקה או הסכם עבודה על פי חוק עובדים זרים התשנ"א – 1991 (להלן- חוק עובדים זרים), פדיון חופשה שנתית, פצויי בשל פיטורים בתקופת המחלה, דמי הודעה מוקדמת, תמורת דמי חג, קרן הישתלמות מכוח תחולת צו הרחבה בענף הניקיון על יחסי הצדדים.

...

בסיכומיו התובע זנח טענה זו. הנתבעת צירפה כנספח ט' לתצהירה של גב' ברויטמן העתק מהודעה על תנאי העבודה עליה חתם לטענתה התובע כמפורט בסעיף 47 לתצהיר זה. הכרעה התובע זנח את טענתו בדבר אי מסירת הודעה על תנאי העבודה ונציגת הנתבעת לא נחקרה על עצם מסירתה בישיבת ההוכחות, אי לכך, תביעתו של התובע ברכיב זה נדחית.

מצאנו לנכון לדחות טענה זו. ראשית, מדובר בטענה כוללנית ולא פורט אופן החישוב או הוראת פקיד שומה בעניינו של התובע.

סוף דבר – תביעתו של התובע מתקבל באופן חלקי כמפורט להלן.

סך הסעדים שנתבעו בתביעה הקודמת עמד על 240,151 ₪ ועילות התביעה הקודמת היו: פ"פ (18,393 ₪), פיצויים חלף הודעה מוקדמת (6,086 ₪), גמול ש"נ (147,240 ₪), דמי מחלה (9,391 ₪), דמי הבראה (525 ₪), פיצוי בגין פיטורין בתקופת מחלה והעדר שימוע A(36,516 ₪), פיצוי לפי חוק הגנת השכר - תלושים שגויים/חסרים, העידר הודעה לעובד (25,000 ₪).

...

נוכח התוצאה אליה הגענו, ובהתחשב בפער בין סכום התביעה (242,946 ₪) לסכום שנפסק לתובע בפועל (16,738 ₪), ולהתנהלות התובע כמפורט לעיל ולרבות אי תשלום הוצאות משפט שנפסקו בהליך קודם וכתנאי לביטול פסק הדין שניתן בהליך הקודם, תוך שמוש לרעה בהליכי משפט בהגשת תביעה חדשה שנועדה לעקוף תשלום זה, ובהתחשב ,מנגד, בכך שבסופו של יום הסכים התובע לצמצם עילות תביעה באופן שייתר שמיעת ראיות בשנית (מהלך שלנתבע נדרש זמן ארוך להסכים לו) ישלם התובע הוצאות הנתבע ושכ"ט ב"כ הנתבע בסך 8,000 ₪.

סכום זה יקוזז אף הוא מהסכומים שישלם הנתבע לתובע.

הנתבע ישלם את הסכומים כמפורט לעיל בתוך 30 ימים.

לטענתם, הם זכאים לפצויי פיטורים, לפצוי בגין פיטורים שלא כדין, לפצוי בגין פיטורים בזמן מחלה בנגוד להוראת סעיף 4א חוק דמי מחלה, תשל"ו – 1976 (להלן – חוק דמי מחלה), ולתמורת הודעה מוקדמת.

...

עוד נפסק, כי בבוא בית הדין להכריע בשאלה מי מהצדדים הביא את יחסי העבודה לידי גמר, עליו ליתן את הדעת "למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (עניין בנצילוביץ').

הנתבעת תשלם לתובעים בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (10.9.19) ועד לתשלום בפועל: לתובע: גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך 169,557 ₪; פדיון חופשה שנתית בסך 2,160 ₪; פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 5,000 ₪.

נוכח חוסר תום לבם של התובעים, מאחר שגרסתם נמצאה בלתי מהימנה בעליל בנוגע לעניינים המצויים בליבת המחלוקת, כמפורט בפרק הנוגע לנסיבות סיום העסקתם, ובשים לב לפער בין הסכום שנתבע (599,627 ₪ לתובע, 490,361 ₪ לתובעת), לסכום שנפסק בסופו של יום, ולכך שמרבית רכיבי התביעה נדחו, לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובת התובעים.

התוצאה היא, אפוא, שכל צד יישא בהוצאותיו.