פיצויים בגין פיטורים בהריון של מורה מחליפה עם ותק פחות משישה חודשים

עובדת נכבדה, בשיחות שהתקיימו בינינו וחילופי הודעות SMS, זומנת לשיחת שימוע מספר פעמים ולא הגעת.

לטענת התובעת היתה היא עובדת מסורה שקבלה שבחים רבים בגין עבודתה והיא פוטרה רק בשל היותה בהריון, בחופזה בטרם תשלים 6 חודשי עבודה בנתבעת ותהיה מוגנת מפיטורים לפי חוק עבודת נשים.

העובדה שהתובעת פוטרה עת שהתה בביתה בתקופת מחלה, עקב הריונה, מעלה חשד ממשי בדבר הקשר בין הריונה של התובעת, והעדרותה מהעבודה בשל ההריון ובין ההחלטה לפטרה.

כוונת המחוקק בסיפה של הסעיף -"העדרות מכוח פסקה זו לא תיפגע בזכויות התלויות בותק של העובדת אצל מעבידה" היא שתקופת "שמירת הריון" אינה פוגעת ברצף ההעסקה, ולצורך זכויות כספיות, התלויות בותק, יביאו אותה בחישוב של התקופה הכוללת, בה נמשכו יחסי עובד-מעביד, וכדי לעדכן נתונים הנובעים ממשך ההעסקה ועשויים להשתנות עם חלוף השנים (שנה ראשונה, שניה וכד'), אך, לא בחישוב של תקופת עבודה בפועל (מספר חודשים), הרלבנטית באופן שונה לגבי כל זכות במשפט העבודה המגן, בהתאם להוראות המיוחדות לה. משמעות קביעה זו, בהקשר הנוכחי, היא - כי כן יש לצרף את תקופת "שמירת ההריון", לצורך קביעת תקופת הזכאות לפצויי פיטורים ולדמי הבראה, אולם חישוב התשלום יהיה רק לפי תקופת העבודה בפועל בצרוף תקופת חופשת הלידה בתשלום.

" יצוין כי בחודש 7/2013 תוקן חוק שויון הזדמנויות בעבודה כך שהסכום בס"ק (1) עלה לסך של 120,000 ₪ (תיקון 18 לחוק)אולם התובעת פוטרה לפני כן ובהתאם, תבעה פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 50,000 ₪ מכוח חוק שויון הזדמנויות בעבודה.

...

לנוכח הנסיבות ולאחר ששקלנו מחד גיסא את העובדה שהתובעת לא זומנה כראוי לשימוע וקיבלה הודעה על פיטוריה, ללא שימוע, באופן מפתיע ובעת ששהתה בביתה בחופשת מחלה, ומאידך גיסא לנוכח תקופת עבודתה הקצרה, אנו מעמידים את הפיצוי בגין היעדר שימוע על סך של 4,000 ₪.

עם זאת, איננו מקבלים את תביעת התובעת לפיצוי בסך 6,000 ₪ בגין רכיב זה. ראשית, במסמך מטעם מוסד החינוך שצירפה התובעת לתצהירה, אין פירוט לגבי עלות המעון – לא לגבי עלות המעון כפי שהייתה בעבר ולא לגבי עלות המעון לאחר שפוטרה התובעת מעבודתה.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי ממוני בגין פיטורים בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך של 18,208 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.7.2013 ועד ליום התשלום בפועל.

עוד טענה כי למרות שמכתב הפיטורים נימסר לה בחודש מאי, עד חודש אוגוסט הייתה סבורה כי לא פוטרה בפועל וברגע בו הודיעו לה רשמית כי אינה משובצת כמורה, התריעה כנגד מעשה אסור זה. התקנון - עוד חולקת התובעת כי על הצדדים חלות הוראות תקנון שירות עובדי הוראה המגביל את מועד הפיטורים טרם סיום שנה"ל (להלן: "התקנון") כעמדת הנתבעת, וטוענת כי הנתבעת מעסיק פרטי לכל דבר ועניין.

לטענתה יש להעמיד הפצוי ע"ס 30,000 ₪ בהיתחשב בכך כי חובת השימוע הופרה באופן בוטה, כבוד התובעת נרמס, היא פוטרה ללא סיבה, מבלי להיתחשב בכך שאינה צעירה בותק וכי לא נפל דופי בהתנהגותה.

לגופו של עניין התובעת לא פוטרה על רקע היותה אם לילדים או בשל הריונה וכיוצ"ב ואף עדותה העידה על כך. הפצוי -לאור כך שהתובעת לא הוכיחה טענותיה – אין ליתן לה פיצוי בגינן.

דיון והכרעה איסור הפיטורים מכוח חוק עבודת נשים סעיף 6(א) קובע כי – "עובדת שקרובה ללדת יתן לה מעסיקה תקופת לידה והורות ולא יעסיקנה בתוך תקופת הלידה וההורות". סעיף 6(ב)(1) מגדיר את תקופת הלידה וההורות – "תקופת הלידה וההורות היא עשרים ושישה שבועות, מהם שבעה שבועות או פחות מזה, כרצון העובדת, לפני יום הלידה המשוער והשאר אחרי יום הלידה". ס"ק 6(ב)(2) מבהיר כי – "עובדת רשאית לקצר את תקופת הלידה וההורות, ובילבד שתקופת הלידה וההורות לא תפחת מחמשה עשר שבועות...". סעיף 9(ג)(1) לחוק עבודת נשים קובע כדלקמן – "לא יפטר מעסיק עובדת או עובד בתקופת לידה והורות או בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(2) או (ג2), ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות". סעיף (ג)(1א) מוסיף על כך – "לא יפטר מעסיק עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום תקופת הלידה וההורות או לאחר תום ימי ההעדרות, כאמור בפיסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה.." מקובלת עלינו טענת התובעת כי בתקופה מ- 7.12.16 ועד הלידה ביום 29.12.16 היא שהתה בחופשת מחלה.

כדי להניח את הדעת, נפרט לעניין מסקנתנו זו. פס"ד בוסי[footnoteRef:3], אחת מאסמכתאות שהובאו על ידי הנתבעת, קובע לעניין מעמדו הנורמאטיבי של התקנון כי – "אנו קובעים, כי תקנון שירות עובדי הוראה המפורסם על ידי משרד החינוך באתר האנטרנט הרישמי של המשרד הוא בגדר פירסום רישמי של משרד החינוך ומהוה ראייה להוכחת תנאי השכר והעבודה של עובד הוראה בחינוך הרישמי. " [ההדגשה הוספה].

מעבר לכך, בתקנון עצמו קיימת הוראה מפורשת, אותה גם הנתבעת צרפה, היונקת מהוראות חוק עבודת נשים ולפיה – "לא יפטר מעביד עובדת בחופשת הלידה, בימי העדרה מעבודה מתום חופשת הלידה ועד תום 6 חודשים מאותו יום...או במשך תקופה של ארבעים וחמישה ימים לאחר תום חופשת הלידה או ימי ההעדרות כאמור, ולא יתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות".[footnoteRef:4] [4: נוסח התקנון המפורסם ומפנה כאסמכתא לחוק עבודת נשים (ייאמר כי הנוסח בתקנון הנו נוסחו הקודם של החוק).

תימוכין למסקנתנו ניתן למצוא באי העלאת טרוניה כלשהיא מטעם התובעת לפגיעה בזכותה להשמיע את טיעוניה כנגד כוונת הנתבעת לפטרה, בחילופי המכתבים בחודש אוגוסט 2017 סמוך למועד סיום עבודתה חרף היותה מלווה בייעוץ משפטי.

[8: ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אריאל ברד – קנסטו בע"מ (28.2.2017) (להלן: "פס"ד ברד – קנסטו")] נזק התובעת בגין פיטוריה שלא כדין הוגדר בכתב תביעתה כפגיעה בסכוייה למצוא עבודה בשנת הלימודים הבאה, ונידרש פיצוי השווה ל- 12 חודשי משכורת לפחות.

...

באשר לפיצוי מכוח חוק עבודת נשים, סעיף 13א(1) לחוק עבודת נשים מאפשר לבית הדין "לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בסעיף 13א(ב)(1) יש התייחסות ספציפית לפיצוי בגין נזק ממוני מכוח סעיף 9 – "מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור". בהמשך בסעיף 13(ב)(2) "לענין סעיף קטן זה, "התקופה המזכה" – תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעסיק ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה: (1) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור; (2) אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 - יום תחילת תוקפו של ההיתר; (3) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה- יום החזרה לעבודה" .

נוכח הגבלת סכום התביעה ל- 40,000 ₪ ודחיית רכיב הפיצוי הממוני על סך 20,000 ₪, החלטנו לחייב הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי על סך 20,000 ₪ בגין פיטוריה שלא כדין בתקופה המוגנת.

סוף דבר על סמך האמור הרינו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 20,000 ₪ כפיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים.

בחודשים יולי-אוגוסט 2013 הייתה התובעת בחופשת הקיץ המרוכזת של עובדי ההוראה וקיבלה שכר עבור תקופה זו (העתק תלושי השכר של התובעת מיולי-אוגוסט 2013 צורפו כנספח 6 להגנה).

התובעת דרשה לקבל פיצוי עקב הפחתת אחוז משרתה בשנה השנייה מ-72% ל-50%; תשלום בעד 60 ימי שכר בהם היה אסור לפטרה לפי חוק עבודת נשים; תשלום חודש הודעה מוקדמת לפני פיטורים; הפרישי שכר במהלך תקופת ההורות והלידה; פיצוי בגין עגמת נפש; פיצוי לא ממוני בגין הפליה על רקע היריון לפי חוק שויון הזדמנויות בעבודה; ופצוי לא ממוני בגין פיטורים ופגיעה בתנאי העבודה לפי חוק עבודת נשים.

סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קובע איסור מוחלט לפטר אשה בהיריון, לאחר שצברה וותק של שישה חודשי עבודה בפועל "אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה", הלוא היא הממונה על חוק עבודת נשים.

לנוחיות הקורא, וכדי לשמור על רצף הקריאה, אביא את דברי המנהלת בשנית: "מורה שמתחילה לעבוד באזשהו מקום או לא יודעת, לא משנה. מתחילה לעבוד ומיד אחרי כמה חודשים נכנסת להיריון, אז יש בזה מידה של חוסר אחריות, את מבינה? אני אומרת את זה ככה אני רואה את זה... זאת זכותה המלאה... יחד עם זאת, אותה מורה אם היא שנה ראשונה אצלי, אני לא אחזיק אותה אחר כך..." (ר' עמ' 4 לתימלול השיחה.

סעיף 9(ז) לחוק עבודה נשים, האוסר על פיטורי אשה בהיריון שצברה שישה חודשי העסקה בפועל, מחריג מכלל הגדרת פיטורים כפיטורים שנעשו במסגרת חוזה עבודה שלא הוארך לתקופה קצובה של פחות משנים עשר חודשים.

לתובעת לא ניתנה היזדמנות אמיתית להראות שהיא מסוגלת לבצע את העבודה לא פחות טוב ממי שהחליפה אותה.

...

על אף האמור, לא מצאנו לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק זה. כיוון שסופו של דבר התובעת מצאה עבודה בשנת הלימודים תשע"ג, היא שמרה על רצף של הכנסות.

יחד עם זאת, לאחר שעיינו בנתוני שכרה של התובעת, מצאנו כי סכום התביעה ברכיב נזק זה עומד ביחס ישר לגובה הנזק שנגרם.

סוף דבר התביעה התקבלה בחלקה, ובהתאם לאמור לעיל.

ברי, כי בנסיבות אלו חלות הוראות סעיף 3 לחוק פצויי פיטורים (אימתי פיטורים אינם פוגעים בזכויות) המורה כדלקמן: "פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם- אם לא הוכח הפוכו של דבר- כאילו נעשו מתוך כוונה להמנע מחובת תשלום פצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים". בהתאם להלכה הפסוקה, פיטורים בתום 11 חודשי עבודה ייחשבו כפיטורים סמוך לפני תום שנת העבודה הראשונה.

התביעה לפצוי מכוח חוק עובדת נשים החקיקה מקנה כידוע הגנה לנשים בהריון, בכך שהיא מגבילה את יכולת המעסיק לפטר עובדת בהריון, בעלת ותק בעבודה של שישה חודשים לפחות, בצורך בקיומו של היתר לכך מאת משר העבודה והרווחה.

אין בידנו לקבל טענה זו המקבלת ביטויה לראשונה בעדותו בפני בית הדין ודינה להדחות; טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה או בתצהירו של הנתבע, וכן אף לא הועלתה על ידי בא כוחו של הנתבע בעת חילופי המכתבים בין הצדדים טרם הגשת התביעה.

(1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין; ואולם בהליך אזרחי בשל פגיעה כאמור בסעיף 7, רשאי בית הדין לעבודה לפסוק פיצוי שלא יעלה על 120,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; סעיף 21(ג) לחוק שויון הזדמנויות בעבודה קובע כי: "הוראות חוק זה, למעט סעיף 7 לא יחולו על אדם המעסיק פחות משישה עובדים; לעניין מנין העובדים לפי סעיף קטן זה, יימנה גם עובד של קבלן כוח אדם המועסק אצל אותו אדם". הנתבע לא חלק בסיכומיו על תחולתו של החוק בעיניינו ואף העיד בעדותו בפני בית הדין כי במשרד ישנם 7 או 8 עובדים (פרוטוקול מיום 13.11.19, ע"מ 14, שורות 17-16).

שנית, הנתבע כשל מלהביא ולו ראשית ראייה על מנת לבסס את טענותיו אלו, כאשר הפניותיו לאמירותיו במהלך דיון ההוכחות אין בהן כדי לסייע לו, בפרט כאשר מצאנו חלק מטענותיו בכתבי טענותיו ועדויותיו כלא מהימנות וסותרות זו את זו. בנסיבות מקרה זה אנו סבורים כי עתוי פיטורי התובעת, ונסיבות הפיטורין בשל אמתלה של אי ציות לדרישתו לריקון פח האשפה (בעודה בחודשה החמשי להריונה), מלמדים כי לא הייתה עילה ממשית לפיטורי התובעת (ראו- ע"ע 267/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ.ילו בע"מ, ניתן ביום 16.3.08) , ומובילים לתוצאה כי דבר הריונה של התובעת לכל הפחות השפיע על החלטתו של הנתבע לפטרה.

...

בהתאם לאמור לעיל, ישלם הנתבע לתובעת סך של 1,890 ₪ (378 ₪ * 5 ימים) בגין רכיב זה. הפרש שכר בגין חודש מרץ התובעת טוענת לראשונה בסיכומיה כי הנתבע נותר חייב כספים בגין שכר שלא שולם לה בחודש מרץ 2017 עד לפיטוריה בסך של 3,612 ₪ (סעיף 37 לסיכומי התובעת), כאשר בכתב תביעתה סכום זה לא נתבע כלל, אלא רק נתבע התשלום בגין רכיב הבונוסים (אשר נדחה על ידנו כאמור לעיל)(ראו סעיף 32 ל-כתב התביעה).

לסיכום זכאית התובעת לסך של 3,166.8 ₪ , בגין רכיב זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: סך של 5,000 ₪ בגין פיצויים פיטורים.