אם כן, לפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין מקרה מוות "ליורש החוקי של המנוח" מכוח הפוליסה או התחייבות המבטחת או מצג שוא (שלטענת התובעת מקים – השתק ומניעות) שהציגה, בגין פוליסה ששיווקה ונמכרה למנוח כביטוח נסיעות לחו"ל שמוציאה הנתבעת.
לחילופין, יש בעצם ההחלטה שלא להודיע למבוטח, המנוח, או לאימו, המוטבת, שבעצם, לעמדת הנתבעת הסכום בסך 200,000 דולר – איננו מחייב אותה, משום מצג מטעה (מצג של שתיקה, שמצביעה על הסכמה), שעצם הצגתו (הפאסיבית) מהוה רשלנות, הפרת חובה חקוקה ומצג שוא, שבהתחשב בהסתמכות של המנוח ו/או של אמו על המצג הזה - גרמו לנזק שאמו של המנוח, המוטבת בפוליסה, זכאית לפצוי בגינו.
...
מדובר בסיכון, שאולי בעקיפין, אך במידה לא מבוטלת - נוגע גם לה.
אם כן, אני קובע כי התובעת זכאית לפיצויים בגין ההבטחה שיצרה הנתבעת ובגין מצג השווא שהציגה בהתנהלות רשלנית שיש בה גם הטעיה, שבנסיבות, מאז הגילוי החד-צדדי של הטעות במצג - גם לא ממלאת על דרישות חובת תום הלב בדין.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי –
התביעה הנדונה מתקבלת כך שלסילוקה תשלם הנתבעת לתובעת סך 645,000 ₪.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת בגין הוצאות משפט – שכר טרחת עו"ד בשיעור 150,930 ₪, וכן - החזר הוצאותיה בגין שני חלקי האגרה ששילמה בתיק זה, והחזר הוצאותיה בגין שכר העדה המומחית בו נשאה, לפי קבלות; הכל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומי האגרה והוצאותיה – ממועד תשלומן ועד ליום מתן פסק הדין.
