פיצויים בגין עוגמת נפש יוענקו ללקוח מעורך הדין בייצוג

לאור ההכרעות שנקבעו בפסק הדין לעיל אכן ניתן לקבל כי ללקוח הייתה עוגמת נפש לא מבוטלת מהתפטרות עורך הדין שנעשתה שלא כדין וכאשר לדידו של הלקוח הוא שילם את כל שכרו של עורך הדין זמן רב מראש ולפתע מצא עצמו ללא ייצוג.

לפיכך אני סבורה כי יש מקום לפצוי הלקוח בגין עוגמת הנפש הקשורה לעורך הדין בסך של 5,000 ₪ כערכם היום.

...

לאור זאת אני דוחה את טענות הלקוח נגד עורך הדין בגין הליך זה. משעה שהלקוח הודה בחוב שכר טרחה בסך 1,500 ₪ בגין תיק זה – יש לקזז סכום זה כערכו היום מכל חיוב שיוטל על עורך הדין.

אין בידי לקבל את הטענה כי התנהלות עורך הדין תרמה לכך.

לפיכך אני סבורה כי יש מקום לפיצוי הלקוח בגין עוגמת הנפש הקשורה לעורך הדין בסך של 5,000 ₪ כערכם היום.

לכתב ההגנה אף צורף תצהירה של גב' אסנת שפירא - מנהלת שירות לקוחות, התומך במרבית הטענות שהועלו בו. הדיון שהתקיים לפני: מאחר והתובעת היא עורכת דין, סטימצקי ביקשה קיבלה היתר ייצוג, כך שלדיון שהתקיים ביום 8/3/21 התייצבו התובעת ובן זוגה (אשר לא נטל ואף לא ביקש ליטול חלק פעיל בדיון), ב"כ סטימצקי וגב' שפירא, המוזכרת בסעיף 13 לעיל.

כפי שכבר ציינתי קודם, הגעתי למסקנה כי אין כל מקום, במקרה דנן, לחייב את סטימצקי בפיצויים לדוגמא (או בפצוי עונשי), אולם האם ניתן, תחת זאת, לפסוק לטובת התובעת פיצוי עבור נזק לא ממוני בשל הטירחה העודפת מצדה, דהיינו - בשל כל אותן הפניות לסטימצקי בדרישה לבטל את העסקה ולקבל חזרה את התשלום? לאחר היתלבטות הגעתי למסקנה, כי אין מקום, בנסיבות העניין, לפסוק לתובעת סכום כלשהוא.

בעיניין לוי, למשל, דובר היה בנסיבות חמורות יותר מאלו הקיימות בעניינינו, אשר הצדיקו לדעת בית המשפט שם פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש, הגם שהתביעה לפיצויים לדוגמה נדחתה בשל אי-קיום דרישת הכתב (ראו, שם, פיסקה 25; וראו גם, ת"ק (פ"ת) 16524-02-11 גנדלר נ' בזק בנלאומי בע"מ [פורסם בנבו] (23.9.2011)).

...

אני מקבל את טענת סטימצקי, כי במקרה נשוא התביעה נוצר כשל נקודתי / פגם נקודתי במתן שירות ואיני סבור, כי המדובר בשיטה (כטענת התובעת), וממילא בפני מונחת מחלוקת בין שני צדדים ותו לא התובעת לא הציגה בפני אף ראיה, ולו המינימלית ביותר, שיש בה כדי לתמוך בטענותיה החמורות כלפי סטימצקי.

התובע יישא בשכר-טרחת בא-כוח הנתבעת בסכום של 1,000 ש"ח. כל האמור לעיל בפסק הדין בעניין שוורץ מקובל עלי.

גם אני מחזיק בדעה, כי אין כל מקום, בנסיבות העניין, לפסוק לתובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני וכי דין התביעה להידחות.

לסיכום: התביעה נדחית והתובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 1,000 ₪.

כתב התביעה הוגש לסך של 149,000 ₪, הכולל תביעה להשבת שכ"ט בסך של 24,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 75,000 ₪ ופצוי עונשי בסך של 50,000 ₪.

מנגד, הנתבע 1 לא הציג את כרטסת התשלומים של התובע במשרד עורכי הדין שנוהל על ידו ואף לא הציג הסכם שכר טירחה, שהוא המסמך הבסיסי בייצוג לקוח.

בית המשפט קבע בין היתר כך (בסעיף 25 לפסק הדין): "בפועל, בתי המשפט אינם מרבים לפסוק פיצויים עונשיים ... גם במקרים בהם נפסקו פיצויים עונשיים, הם יוחדו למקרים נדירים הכרוכים בפגיעה קשה במיוחד, שנלווה לה אשם ברמה גבוהה, המצדיק תגובה עונשית גם במישור האזרחי ... יוטעם, כי פסיקת פיצויים עונשיים מיתמקדת בדרך כלל בעוולות כוונה כאשר היתנהגות המזיק ראויה לגינוי". בעניינינו, גזר הדין של בית משפט השלום בכפר סבא, אשר ניתן בהליך הפלילי שהתנהל נגד הנתבעים (ת"פ 4976-06-17 מדינת ישראל נ' עמיקם הדר ואח', כב' השופטת מרב גרינברג, 22/2/21), היתייחס לחומרה המרובה שנלוותה למעשיו של הנתבע 1: "דומה, כי קשה להפריז בחומרת המעשים בגינם הורשע הנאשם, אלו שבוצעו בצוותא עם הנאשמים, ואלו שביצע לבדו. המעשים בוצעו במשך תקופה ממושכת תוך ניצול מקומם של מקצועו והאמון המלא שנתנו בו לקוחותיו, מכריו ובני משפחתו. מעשיו פגעו פגיעה קשה, לעיתים הרסנית, במתלוננים, שמם הטוב, פרטיותם, רכושם, שלוות חייהם ושלומם הנפשי והפיזי. היתנהלותו המרמתית פגעה אף בחופש הפעולה ובחופש הבחירה של הקורבנות המרומים. עוד פגעו מעשיו בחומרה בחובותיו המקצועיות כעורך דין, חובת הנאמנות ללקוחותיו, בקדושת המיקצוע ובתדמיתו. המדובר במעילה בלתי נסלחת באבני הראשה של מיקצוע עריכת הדין, ערכי הנאמנות, היושר וטוהר המידות" (ס' 20 לגזה"ד).

...

לאחר ששקלתי את הדברים, אני מורה לנתבע 1 לשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 25,000 ₪.

אחזור על עיקרי הדברים גם בפסק דין זה. בפסק הדין בעניין רע"א 9670/07 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים - 6/7/09), שאליו הפנה ב"כ הנתבעים בסיכומיו, עמד בית המשפט העליון על המקרים שבהם ראוי לפסוק פיצויים עונשיים, כדלקמן (סעיפים כ"ב-כ"ד לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין): "הפסיקה הישראלית הכירה, כמעט מראשית דרכה, באפשרות לפסוק פיצויים עונשיים ... פיצויים אלה 'לא באו להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו. הם מעניקים לו פיצוי העולה על נזקו. הם נועדו לשקף את סלידתה של החברה מהתנהגותו של המזיק' ... ברם, 'בית המשפט לא ייטה לפסוק פיצויים עונשיים במסגרת הליך אזרחי, אלא במקרים חריגים'. בעבר נדרשתי לטעמה של הגישה המצמצמת: 'הרציונל מאחורי הפיצויים העונשיים אינו 'ריפוי' או 'תיקון', כדרך המסורתית של דיני הנזיקין, אלא עונש והרתעה. רציונל זה אינו פשוט ואינו מובן מאליו במשפט האזרחי, אך יוצדק במקרים חמורים במיוחד...'. ובמקום אחר: 'מטרתם של הפיצויים העונשיים היא להעניש את המזיק... ובמיוחד להרתיע את המזיק ואחרים... הם ניתנים ככלל בנסיבות חריגות'". ובהמשך: "כיצד משפיעה סנקציה שהושתה במסגרת הליך פלילי על האפשרות לפסוק פיצוי עונשי בהליך אזרחי? סבורני, כי אם ככלל ייפסקו פיצויים עונשיים במקרים חריגים בלבד, במקרה שנגזר עונש בהליך פלילי מדובר יהיה בחריגים שבחריגים (חריגים עד שקשה לתת להם דוגמה, ויתכן שעסקינן במקרים בהם מסיבה כלשהי לא ניתן היה להשית ענישה פלילית מספקת). הטעם לכך ברור. הרציונל לפסיקת פיצויים עונשיים 'הוא עונשי והרתעתי' ... הם 'נועדו לשקף את סלידתה של החברה מהתנהגותו של המזיק' ... ככלל, כאשר מנוהל הליך פלילי, מושגות תכליות אלה בהליך הפלילי - זהו מקומן הטבעי ואין להן מקום של ממש בהליך האזרחי. לפיכך, ככלל, פיצוי עונשי 'יוצדק במקרים חמורים במיוחד או של פגיעה קשה בזכויות חוקתיות, ויש בו כדי לחזק הרתעה יעילה בשעה שאין המשפט הפלילי חל' ... זוהי כאמור דרך המלך, ויתכנו מקרים חריגים שבחריגים בהם ניתן יהיה לפסוק פיצויים עונשיים גם לאחר ענישה פלילית. קרי, הסמכות העיונית העקרונית לעשות זאת קיימת". גישה מעט שונה ניתן למצוא בהערותיו של כב' השופט ריבלין (בעמ' 17-16 לפסה"ד): "שנית, לגבי הפיצויים העונשיים. חברי מזכיר בפסק-דינו את הגישה המסורתית המנתחת את הפיצויים מסוג זה לאור מטרות עונשיות קלאסיות. קיימות גישות שלפיהן 'הפיצוי העונשי' מעוגן במטרות 'נזיקיות' יותר, הן במישור ההרתעה היעילה הן במישור התרופתי ... ברי כי תפיסות אלה (שטרם נדונו במשפטנו) עשויות להשליך על שאלת היחס בין הסנקציה הנפסקת בהליך פלילי לבין הפיצוי 'העונשי' הנפסק בהליך נזיקי; אולם נושא זה לא התעורר בענייננו והוא יוותר בצריך-עיון. ככל שמדובר בגישה המסורתית והמקובלת המתייחסת לפיצוי העונשי במונחים של גמול, חינוך וכד', סביר לומר שהנטייה לפסוק פיצוי זה תפחת במקום שתכליות אלה מוצו בהליך פלילי שהתקיים קודם לכן. ראוי לציין עם זאת כי העובדה שנפסקו פיצויים בהליך הפלילי (לפי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) אין לה נפקות של ממש לעניין פסיקת פיצוי עונשי בהליך הנזיקי, וזאת הן לאור היותה של הסמכות שבסעיף 77 הנ"ל סמכות אזרחית-בגרעינה ... הן לאור הסכומים הנמוכים שנפסקים בפועל מכוח סמכות זו (והמקרה שלפנינו יוכיח)". בפסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז בעניין ע"א 3788/06 ויסמן נ' בן דוד (פורסם במאגרים - 11/2/08), אושר חיובו של המערער בפיצויים עונשיים, לאחר שיוחס לו זיוף של מד אוץ ברכב.

לפיכך אני מחייב את הנתבע 1 בתשלום פיצוי עונשי לתובע בסך של 20,000 ₪.

בפני בית הדין עומדת תביעתו של יאיר טרצ'יצקי (להלן - התובע) כנגד הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן - הנתבעת ו/או הסתדרות ו/או האירגון) לתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה לו לטענתו מהתעמרות בעבודה, לתשלום פיצויים בגין פגיעה בתנאי העסקתו בשל פעילותו באירגון עובדים וכן לתשלום זכויות סוציאליות.

בנסיבות בהן ההליך המשפטי שבתביעת ארגון העיתונאים הסתיים בהסכם הפרדות, אשר נחתם לאחר ייעוץ משפטי שניתן לאירגון ולתובע שייצג אותו, ושקיבל תוקף של פסק דין של רשות השיפוט, שהיא מוסד בוררות ופסיקתה, כפסק בורר המקים השתק עילה ופלוגתא, תביעתו של התובע בהליך זה הדנה בהתעמרות ובהתנכלות דינה להדחות על הסף.

כתב התביעה מעלה טענות רבות הנוגעות לפגיעה אישית וישירה בתובע לרבות אי תשלום שכר ותנאים נלווים להם היה זכאי במסגרת עבודתו בהסתדרות, הפקדות חסרות שהפקידה הנתבעת לקופת פיצויים ולקרן הישתלמות על שם התובע, שכר שלא שולם לתובע בגין עבודתו במהלך שירות מילואים, זכויות כלליות שלא שולמו לו כנבחר החל מיולי 2016, ייצוג משפטי אישי שנימנע ממנו כחבר הסתדרות, פגיעה בפרטיות התובע והפרת חיסיון עורך דין לקוח במסגרת ניסיונותיו לקבל ייצוג משפטי פרטני כחבר הסתדרות, פגיעה בשמו הטוב של התובע באופן אישי ופיטוריו של התובע בנתבעת שנעשו בחוסר סמכות, ללא שימוע ובגמר חשבון שבוצע בחוסר.

...

כמו כן, לאור המחלוקות הקיימות בתיק, אנו סבורים, כי יש לאפשר לצדדים קיום הליך משפטי לגופו של עניין במסגרתו יתבררו, בין היתר, זכאות התובע לזכויות סוציאליות המהוות את עיקר תביעתו של התובע.

על כן, לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי דין בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף דינה להידחות.

סוף דבר: בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף - נדחית.

האם סביר להעלות על הדעת שייצוג לקוחה במחירון ויצ"ו אשר נועד להגשמת תכלית של נגישות לצדק של נפגעות בעבודה, יסתכם בהעברת 70% מהזכייה לעורך דין המייצג? נתון זה כשלעצמו, מטיל ספק במידת המהימנות שניתן לייחס לטבלה.

מן העבר האחר, ובשים לב גם להצלחת התובעת בייצוג הנתבעת, לא מצאתי מקום לפסוק פיצויים בגין עגמת נפש לנתבעת במסגרת התביעה שכנגד, והתוצאה שאליה הגעתי תבוא לידי ביטוי במישור ההוצאות.

...

המסקנה העולה היא, כי משקל "הודאת החוץ" של התובעת, קרי דרישתה לתשלום לפני הגשת התביעה ולפני מכתב ההתראה האחרון, בסך של 7,135 ₪ אשר נובעת מישיבת גמר חשבון שביצעו הצדדים, גבוה לאין ערוך מהטבלה שערכה בדיעבד לצרכי התביעה, ולפיכך יש לקבוע כי יתרת החוב אינה עולה על סכום זה. לטענת הנתבעת, יתרת החוב נמוכה יותר, מאחר שהתובעת דרשה בגין דיון ההוכחות סך של 4,095 ₪, בעוד שלפי מחירון ויצ"ו התעריף הוא 2,000 ₪.

יוצא אפוא, שמסכום יתרת החוב בסך 7,135 ₪, יש לנכות את סכום ההוצאות והאגרה שהושבה לנתבעת, בסך של 6,455 ₪.

סוף דבר: על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 680 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד היום, ובסך הכל 743 ₪.