פיצויים בגין עוגמת נפש והוצאות כספיות בטיול מאורגן באירופה

בית משפט לתביעות קטנות באשדוד ת"ק 52902-08-18 עוז נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בעמ ואח' בפני כב' הרשם הבכיר ערן אביטל תובעים יואב עוז נתבעים 1. אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ- עניינה הסתיים. 2. אייר פורטוגל (ט.א.פ) 3. אייר ארופה 4. אירו הנדלינג שירוי קרקע- נמחקה מן ההליך. פסק-דין משלים

הנתבעת 3 טוענת, כי דרישותיו הכספיות של התובע מופרזות.

לשון אחר, בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש, אך זה לא יעלה על התיקרה הקבועה באמנת מונטראול.

בת"ק (י-ם) 36251-03-12 כבדה נ' חברת אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 3.3.13), התובע ובנו נחתו בהולנד במסגרת טיול מאורגן ושהו משך שלושה ימים ללא כבודתם.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובע בתוך 30 יום מהיום סך של 3,000 ₪, בצרוף אגרת משפט ע"ס 50 ₪ (בהתאם לשעור היחסי של הסכום שנפסק), כל זאת בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל ובצרוף הוצאות משפט בסך 250 ₪.

...

לאחר בחינת מכלול הנסיבות, אני קובע שהנתבעת 3 תשלם לתובע פיצוי בסך 3,000 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובע בתוך 30 יום מהיום סך של 3,000 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 50 ₪ (בהתאם לשיעור היחסי של הסכום שנפסק), כל זאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל ובצירוף הוצאות משפט בסך 250 ₪.

בטיול ליפן בשונה מטיול לאירופה, ההדרכה, הידע והמקצועיות של המדריך, הם לא רק בסיס אלא חלק בלתי נפרד מהתוכן ומהמהות של הטיול, והם שקובעים במידה אבסולוטית האם מוצתה והתממשה מטרת הטיול או אם לאו.

התובעים זכאים לקבל את הכסף ששלמו לנתבעת, כולו ולמצער חלקו בתוספת פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם.

דיון במרכז התביעה עומדת טענת התובעים כי רמת ההדרכה של קרקו לא הייתה נאותה, ולכן התובעים זכאים לקבל פיצוי בשיעור של 80% מהסכום ששלמו עבור הטיול ליפן - סך השווה בש"ח ל- 4,000$ לאדם, לטענתם וכן תוספת בגין עוגמת נפש בסך של 5,250 ₪ עבור כל אחד מהתובעים.

בתצהירו של תובע 3 הוצהר לראשונה, בסוגריים, כי הטיול עלה כ- 20,000 ₪ לאדם, אך לא ברור האם סכום זה כלל רק את חבילת הטיול או גם הוצאות נוספות ששלמו התובעים עצמאית במהלך הטיול.

לפיכך, וכיוון שלטענת התובעים איכות ההדרכה לא הייתה טובה, הם דורשים מהנתבעת פיצוי בסכום גבוה מזה ששלמו, כעולה מהסכומים שנכתבו בכתב יד בנספח 2 לתצהירו של תובע 3 הנ"ל. תחילה יצוין כי חלק ניכר מהפסיקה שאליה הפנו התובעים בסיכומיהם איננה רלוואנטית, שכן היא איננה נוגעת לרמת ההדרכה אלא להקף האחריות המוטלת על סוכנות נסיעות או על חברה המספקת טיולים מאורגנים לאירועים שונים שהתרחשו במהלך הטיול כגון עיכובים בטיסות, פגמים בשירותים של ספקים בחו"ל, פציעה של אחד המטיילים וכד'.

...

לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את טענת התובעים כי לא נהנו כלל, לא קיבלו כל תמורה, ויש לשלם לכל אחד מהם 19,250 ₪.

לפיכך, התביעה נדחית.

כמו כן, אני מחייב את התובעים יחד וכל אחד לחוד לשלם לנתבעת בגין שכר טרחת עו"ד סך של 10,000 ₪ בלבד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים: התובע טס עם בנו לטיול מאורגן באירופה, טיול שתוכנן לתאריכים 17/07/11-25/07/11.

התובע, אשר נטען כי חסך במשך חודשים לטיול בר מצוה של בנו והגיע לאירופה עם סכום כסף מוגבל ומצומצם, נאלץ במשך שלושה ימים לפנות לאנשים זרים שיצאו לאותו הטיול ולבקש מהם בגדים וציוד בסיסי, בשל מחסור כיס וחוסר יכולת כלכלית לרכוש ביגוד מספק.

"בנסיבות אלה, נגרם לתובעים עוול כפול – גם לא עלה בידיהם לרכוש מוצרים בסיסיים שיאפשרו להם להנות מחופשתם, ועקב כך אף הוחמרה עוגמת הנפש שנגרמה להם בהיעדר המזוודה". כב' בית המשפט הוסיף וקבע, "אין לי ספק שלו היתה התובעת מוציאה כספים לרכישת מוצרים חיוניים או בסיסיים, לרבות פרטי לבוש, טואלטיקה וכד', היתה הנתבעת משיבה לה את הכספים שהוצאו בתחום הסבירות. יתרה מזו, במקרה כזה היתה הנאתם של התובעים מחופשתם נפגמת פחות, בהשוואה לנסיבות במקרה דנן בו לא מצאו דרך לרכוש אותם מוצרים. בנסיבות אלה הנתבעת תצא נשכרת שלא כדין אם לא יפסקו לתובעים פיצויים בגין עוגמת נפש, בה בשעה שהנתבעת פטורה ממתן החזר בשל הוצאות בפועל" (תק (ראשל"צ) 21399-11-12 אליהו אשר נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, פורסם בנבו ביום 24/02/13).

...

יצוין, כי במקרים מסוימים, נאותו בתי המשפט אף לראות בהודעה טלפונית כהודעה מספקת בנסיבות העניין: "מסקנתי היא, כי בנסיבות המקרה שבענייננו, יש בהתקשרות הטלפונית בין הצדדים בכדי להתגבר על דרישת הכתב העולה בסעיף 26(3) לאמנה האף שלא נערכה בכתב, ולמלא אחר רציונאל הסעיף" (תא (ראשל"צ) 8423/04 ברק חלי נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ, פורסם בנבו ביום 17/12/06.

לענייננו, יפים דבריו הממצים והמקיפים של כב' השופט ח' טרסי בתק (נת') 12033-10-11 ד"ר דיאנה סנד נ' אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, פורסם בנבו ביום 29/04/12, אשר בחן את שאלת הסמכות לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש, לאור לשון סעיף 29 לאמנה: "השאלה המונחת לפתחי הנה האם רשאי אני להוסיף על הנזק הישיר בסך 1,600 ₪ שנגרם לתובעת גם פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש, ובלבד שסכום הפיצוי הכולל לא יעלה על הסכום המרבי שמתירה האמנה לפסוק, העומד בעת הזו כאמור על 5,800 ₪. לאחר שנתתי דעתי לטענות שנשמעו בנושא זה, לפסיקה שקדמה לכניסתה לתוקף של אמנת מונטריאול ולהוראות האמנה, לרבות האמור בסעיף 29 לאמנה, אני סבור כי יש להשיב בחיוב לשאלה זו ואנמק.

שוכנעתי, כי בנסיבות הייחודיות לתיק זה, לתובע ובנו אכן נגרמה מידה בלתי מבוטלת של עוגמת נפש המצדיקה פסיקת הוצאות בגין ראש נזק זה. יצוין, כי בנסיבות דומות לנסיבות בהן עסקינן, כאשר נמנע מנוסעים לרכוש ביגוד וציוד, פסק כב' בית המשפט ששלילת פיצוי בגין עוגמת נפש, תהווה התעשרות שלא כדין של המוביל האווירי.

טענות הצדדים 3) לטענת התובע בתביעתה, בין השאר, הישתתפה בטיול מאורגן אותו הזמינה דרך חברת אופיר טורס ו/או השטיח המעופף, לספרד (בימים 30.10.13 - 23.10.13).

התובעת טוענת כי הדבר גרם לאובדן הנאה מהטיול וכן לעגמת נפש וחסרון כיס.

העמידה התובעת את תביעתה על סך 3,000 ₪ הכולל החזר הוצאות, פיצוי בגין עגמת נפש והוצאות משפט.

לא זו בלבד, אלא שגם בתשובתה של הנתבעת לתובעת מיום 22.12.13, הבהירה לה בזו הלשון: "ע"פ חברת אייר ארופה, נוסעים שלא קיבלו את כבודתם עם הגעתם ליעדם באחת מטיסותיה, זכאים לפנות ישירות למוקד שירות לקוחות של החברה בחו"ל על מנת לידרוש פיצוי כספי בגין עיכוב בקבלת כבודת". אם לא די בכך, הנתבעת צרפה לכתב הגנתה "דף הוראות" של חברת התעופה, ובו נרשם, באופן מודגש, בין היתר: "במצב של אי קבלת כבודתך בארץ במהלך 3 ימים הראשונים לאחר הדיווח, הינך מתבקש/ת לפנות בכתב מיידית לחברת אייר ארופה, בצרוף כל המסמכים המפורטים..." ובין המסמכים האמורים: "...חשבונית על הוצאות שנגרמו לך עקב קבלת כבודתך על-ידך באיחור, פרטי חשבון בנק...". מכאן, תמוה מדוע התובעת בחרה לתבוע דוקא את הנתבעת ולא אחר.

...

דיון והכרעה 5) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי כי בדין לדחות את התביעה, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

6) לאחר ששמעתי את עדות התובעת ואת עדות נציג הנתבעת והתרשמתי מעדויותיהם, וכן מהתמונה שהתבהרה לפניי, התובעת לא הוכיחה יריבות בינה לבין הנתבעת.

סיכום 10) איפוא - התביעה נגד הנתבעת, נדחית.

התובע רכש דרך מארגן, שריכז טיול מאורגן לגאורגיה, כרטיסי טיסה הלוך ושוב מישראל לטביליסי בתאריכים ה-11.6.22 וה-17.6.22 בהתאמה (להלן: "ההזמנה").

לטעמה של הנתבעת, תוך הפנייה לפסקי דין שתומכים לכאורה בעמדתה, הרי ששביתה פראית נכללת בחריג זה לחוק, עת למסקנה זו הגיעו אף בתי הדין במדינות האיחוד האירופי, הכפופות להוראות הדירקטיבה האירופית בדבר ביטול טיסה עליהן מבוססות בחלקן הוראות חוק שירותי תעופה.

בכל הנוגע לדרישה לפצוי בגין נזק לא ממוני, הרי שיש בכך יצירת מסלול עוקף לחוק עבור נוסעים עת המחוקק שלל את חובת הפצוי הסטאטוטורי נוכח כך שהעילה המזכה אשר היתקיימה בטיסתם לא מקימה להם זכאות לפצוי כספי ומקום בו המחוקק לא הכיר בזכאותם, הרי שאין מקום להכיר בראש נזק בלתי ממוני זה. כך או כך, עם חזרתו של התובע ארצה, הציעה לו הנתבעת לשפות אותו בגין ההוצאות הישירות שנגרמו לו נוכח ביטול הטיסה בסך של 99 דולר.

בת"ק 1898-11-22 אבידן נ' לופטהנזה (12.3.23), טענה הנתבעת שם כי התובעים אינם זכאים לפצוי כספי כיוון שיום לפני הטיסה הלוך הודיעו טייסיה בהתראה קצרה על פתיחה בשביתה מאורגנת בת 24 שעות לאורך כל היום של הטיסה הייעודית באותו מקרה אשר בעקבותיה בוטלו כ-800 טיסות, ולכן חל החריג הקובע בסעיף 6 (ה) (2) לחוק ולחלופין חל החריג הקבוע בסעיף 6 (ה)(1) לחוק.

מעבר לכך ראיתי לפסוק לחובת הנתבעת הוצאות משפט וטירחה בשים לב לכך שכבר קיבל הטבה של 200 דולר שמבטאת את הפצוי בגין עגמת נפש (אולם בגין הטיסה עצמה אולם מנגד לא מן ההכרח שהיה מוצע לו היה משולם גם פיצוי סטאטוטורי ועתה הסכום ישולם ומנגד התובע לא משיב את ההטבה שמקבל ע"ס 200 דולר) - סך נוסף של 1000 ₪ עת התובע בחר להגיש את התביעה בהליך של תביעות קטנות וההוצאות בהתאם, וכן נילקחה בחשבון הטירחה הרבה לרבות לאחר הדיון נוכח אי הגשת מסמכים מצד הנתבעת לדיון והתובע נידרש להגיב עליהם.

...

מכל מקום, כשלעצמי אני סבורה כי יש לקרוא את שתי ההוראות יחד – מועד מתן הטבות ואי מתן הטבות יש להכפיף לקביעת המחוקק בדבר המועד ולא רק כי לא נתן אלא כי לא נתן במועד.

128 יום אינו בגדר זמן סביר כלל וכלל ואני סבורה כי יש לגלם זאת בהוצאותיו של התובע.

סוף דבר.