יסודות עוולת הפרת חובה חקוקה הן: קיום חובה שמוטלת על המזיק מכוח חיקוק; החיקוק, על פי פרושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק; המזיק הפר את החובה החקוקה שמוטלת עליו; ההפרה גרמה לניזוק נזק, והנזק הוא מסוג הנזקים שאליו נתכוון החיקוק; החיקוק, לפי פרושו הנכון לא התכוון לשלול את הסעד בנזיקין [ראו למשל: ע"א 313/08 נשאשיבי ואח' נגד רינאווי ואח', מתאריך 01/08/2010]
בעניינינו, התובעת עותרת לפצוי בעד נזק לא ממוני, ואכן חשיפה לעישון עלולה לגרום לפרט נזקים לא ממוניים, בין היתר עוגמת נפש, חוסר נוחות, ורגשות שליליים שנלווים לחשיפה כפויה לעישון, שעל פי דיני הנזיקין הם ראשי ניזקי בני פיצוי.
הלכה היא כי: "בעת פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש אין לקבוע את סכום הפצוי לפי שכרו של העובד. עגמת הנפש אינה עומדת בהכרח ביחס ישיר לנזק הממוני, אם בכלל. לא מן הנמנע כי לא ייגרם נזק ממוני אך תיגרם עגמת נפש. זאת ועוד, צערו של עובד המשתכר שכר גבוה, אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך." (ע"ע 43380-06-11 פלוני – אלמונית, [פורסם בנבו] מתאריך 09/12/2014; ע"ע 23402-09-15 ברד – קנסטו בע"מ, [פורסם בנבו] מתאריך 28/02/2017).
יש להדגיש כי בעיניין הפרת החובה למנוע עישון בתחום דיני העבודה, יש לקחת בחשבון את מאפייני היסוד של יחסי העבודה – כפיפות ותלות – אשר מכבידים על מימוש רצון העובד המבקש להמנע מסיכוני העישון.
כמו-כן, יש לקחת בחשבון את הסבל, עוגמת הנפש והתסכול המשמעותיים שנגרמו לתובעת בעקבות תרבות העישון במקום העבודה, כפי שהם ניכרים מטענותיה ומעדותה, ואת הפגיעה בכבודה, שכוללת את זכותה לשלמות גופה - אלו בהחלט מצדיקים פסיקת פיצוי משמעותי.
...
מכאן, ממילא נשמט הבסיס תחת טענת קיזוז זו – אשר נדחית בזאת.
דיון והכרעה – מאחר שהטענה כי אישורי המחלה הוצאו שלא כדין נדחתה לעיל, הרי שיש לדחות אף את טענת הקיזוז דנא, וכך אנו מורים.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי לא ממוני בסך של 35,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
