פיצויים בגין נזקים עתידיים

עוד נטען, כי חלק הארי של הפצוי שנפסק מהוה פיצוי בגין נזקים עתידיים, ועל-כן למשיב לא ייגרם נזק אם יעוכב ביצוע תשלום חלק מהסכום.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, הגעתי למסקנה כי דינה להתקבל בחלקה.

ואולם, כאמור, המשיב לא צירף כל ראיה או תצהיר לתמוך בטענותיו, ואני סבור כי לאור תוכנו של התצהיר המצורף אכן קיים חשש כי אם ישולם הסכום למשיב ויתקבלו טענות המבקשות בערעור – יהא קושי מסוים להיפרע ממנו.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת בחלקה – אני מורה על עיכוב ביצוע תשלום סכום של 1,659,900 ש"ח, מתוך הסכום שהתבקש עיכוב ביצוע תשלומו, ובכפוף לכך שיתרת הסכום תופקד בקופת בית המשפט המחוזי – עד ליום 15.12.2021.

אשר לשאלת הנזק, טוענים הנתבעים כי נוכח העידר הנכות, אין הצדקה לפסיקת פיצוי בגין נזקים עתידיים, מה גם שהתובע המשיך לעבוד לאחר התאונה.

...

גם אינני סבור כי המקרה שלפני מצדיק מינוי מומחה רפואי נוסף שכן מינוי כזה מוצדק רק במקרה חריג, כאשר בית המשפט מגיע למסקנה כי חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, משאירה בפניו, מטעמים שונים, ספק או קושי מקצועי, עד כי אינו סבור שיכול הוא להסתמך רק עליה, רשאי הוא למנות מומחה נוסף, שישמש בידו ככלי עזר נוסף (ראה למשל: רע"א 6117/19 פלוני נ' מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר [ניתן ביום 9.12.2019]; רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו (4) 673, 676 (2002); רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ [ניתן ביום 17.12.2017]).

בהעדר כל ראיה אוביקטיבית לקשר הסיבתי האמור, כאשר עדותו נוגדת באופן נחרץ את עמדתו של המומחה המוסכם כי קרע במיניסקוס יכול להגרם רק מפגיעה סיבובית שלא קרתה בענייננו, או משבר מרוסק שאף הוא לא קרה, וכאשר התובע עבר גם תאונה קודמת לתאונה נשוא התביעה כשבמסמך רפואי מיום 30.5.01 מצויינים כאבים באותה ברך, וחריקות בברך בזמן תנועות כמו גם שינויים ארטרוטיים קלים, דומה כי קיימת סבירות רבה שהתובע פיתח במהלך השנים שינויים ניווניים באותה ברך שגרמו בסופו של דבר לקרע במיניסקוס, וקרע זה לא נגרם בתאונה נשוא התביעה.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע בתוך 30 יום מהיום את הסך של 6,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ב בשיעור 13 אחוז בצירוף מע"מ ובצירוף האגרה ששולמה.

בהקשר זה, מדגישה המבקשת כי ערעורה מופנה בעקרו כנגד קביעות בית המשפט המחוזי באשר לפיצויים בגין נזקיו העתידיים של המשיב.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל באופן חלקי.

בנסיבות עניינו, ומבלי להידרש לסיכויי הערעור, ראיתי להיעתר לבקשה באופן חלקי מטעמים שבמאזן הנוחות.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, כך שסכום של 1.5 מיליון ₪ מהסכום בו חויבה המבקשת בפסק הדין יעוכב עד להכרעה בערעור, וזאת בכפוף לכך שסכום זה יופקד בידיו הנאמנות של בא כוח המשיב, ויועבר למשיב רק לאחר ההכרעה בערעור ובכפוף לתוצאותיו.

בית המשפט לא קבע כי הוא דוחה, או מקבל, את הנטען לעניין הסעד כספי אלא קבע: "אני נעתר לבקשת התובע לפיצול סעדים, באופן שהוא יהיה רשאי לתבוע מהנתבעים, או מי מהם, פיצויים בגין נזקיו", והוא שב וקבע בסיפה לפסק הדין כי "ככל שלתובע מחלוקות כספיות עם הקבלן, על אלו להתברר במסגרת תובענה כספית בין השניים". הנתבעים מבקשים להיתלות בכך שהבקשה לפיצול סעדים שהוגשה בהליך הראשון עסקה בנזקים עתידיים שלא התגבשו, ולא כללה את הנזקים שצויינו בתובענה או שהתגבשו עד להגשתה.

...

משכך סבורה אני כי מקרה זה נמנה עם המקרים בהם ראוי לעשות שימוש בסמכות לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו נזק מממון, ולאחר איזון בין כל השיקולים הצריכים לעניין זה, אני מורה על פיצוי בסך של 150,000 ש"ח (לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ראו שלו ואדר, 299-312).

סיכומם של דברים מכל הטעמים המפורטים לעיל התביעה כנגד הנתבע 1 מתקבלת כדלקמן: הנתבע 1 מחוייב בתשלום סך של 973,068 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממאי 2004 ועד למועד פסק הדין.

מהטעמים שפורטו לעיל התביעה כנגד הנתבעים 2-12 נדחית.

כאשר עסקינן בפסיקת פיצוי בגין נזקים עתידיים, הגשמת עקרון זה כרוכה בקשיים מובנים, אשר נובעים מהעדר היכולת לחזות את שצופן בחובו העתיד (ראו בהקשר זה, למשל: עניין פינץ, פס' 7; ע"א 140/00 עזבון אטינגר נ' החברה לשקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פס' 50-49 (15.3.2004); אהרן ברק "הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי" עיוני משפט ט(2) 243, 270 (התשמ"ג)).

...

אינני סבורה כי המסקנה האמורה מנוגדת לקביעתו של בית משפט זה בע"א 5118/90 בשה נ' מדינת ישראל (4.8.1993).

תכלית החקיקה אני סבורה כי התוצאה לפיה יש ליישם את המצב החוקי במועד פסק הדין על שינוי הגילים העתידי של הנפגע ושל בני משפחתו, עולה בקנה אחד גם עם תכלית החקיקה.

על רקע האמור לעיל, אני סבור כי יש לילך בדרך שבה הלכנו עד עתה, ולצורך חישוב שיעור המס על פי סעיף 4(א)(2) לחוק אין להביא בחשבון שינוי עתידי בגיל הילדים.