התובעות טענו כי בביקור שנערך במקרקעין ביום 1.7.18, לאחר הגשת התביעה, נתגלה כי הנתבעים או מי מטעמם המשיכו בבצוע עבודות בנייה במקרקעין, חרף צו המניעה שניתן ובנגוד לו, לרבות בנית גרם מדרגות בשטח המיועד לכביש והשלמת וסיום עבודות הפיתוח במיגרש 83, כולל עבודות גינון ונטיעות בתחום המקרקעין שהם בבעלות התובעות.
נטען מטעמי זהירות כי אם אי פעם ניתנה לנתבעים רשות כלשהיא לתפוס חזקה במקרקעין, רשות המוכחשת מאליה, הרי שרשות זו בוטלה עם שליחת מכתב הדרישה לסילוק יד ולכל המאוחר עם הגשת תביעה זו. נטען עוד כי התובעות זכאיות לפיצויים בגין נזקים שנגרמו למקרקעין עקב השמוש שעשו ועושים הנתבעים במקרקעין ובגין נזקים הנובעים מהחזקתם בהם ללא היתר, ולשם כך עתרו התובעות לפיצול סעדים.
הנתבעים טענו כי במשך שנים, בעלי הבתים בשכונה הנמצאת מצפון מזרח למגרשים שלהם עברו אל בתיהם בתוך שטח החלקות של התובעות ושל הנתבעים, ועבודות הבנייה שתכננו הנתבעים היה בהם כדי לחסום את דרך הגישה הלא סטאטוטורית בה השתמשו התושבים.
הנתבעים טענו כי גם הם וגם המועצה המקומית קיימו את חלקם בהסכם ובהתחייבות; המועצה המקומית סללה את הכביש העובר בצד הצפוני של מיגרשי הנתבעים (המפקח שקד אישר זאת בחקירתו הנגדית), ועבודות הבניה של הנתבעים בוצעו בצד הדרומי של מגרשיהם, כולל בניית קירות תומכים בהשקעה של מאות אלפי שקלים.
...
עם זאת, מאחר והנתבעים לא העלו כל טענה בעניין, וכדי להסיר כל ספק בעניין, אני נעתרת לבקשה ומתירה פיצול סעדים.
סוף דבר
אני מורה על קבלת התביעה ומורה לנתבעים לסלק את ידם מכל שטח המקרקעין נשוא התביעה, שסומן בקו אדום בתשריט נספח 3 לכתב התביעה המתוקן, בחלקות 50, 51 ו- 62 בגוש 18817, בכפר דיר אלאסד, ולפנותו מכל חפץ ואדם, כולל עצים, נטיעות, קירות ומבנים.
לאור תוצאת פסק הדין ולאחר ששקלתי, בין היתר, את מהות המחלוקת והטענות ואת היקף ההליך והעדויות, אני מורה על חיוב הנתבעים בתשלום הוצאות מתונות בסכום של 6,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
