פיצוי בגין נזק בלתי ממוני עקב "גניבת הובלות"
בפסק הדין נקבע כי "משעה שהנתבע הפר באופן חמור ושיטתי את חובות האמון ותום הלב שהיו מוטלות עליו, והיות שהוכחה לפנינו עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובע, דין התביעה ברכיב זה להיתקבל". יחד עם זאת נפסק כי כיוון שהמעסיק לא הוכיח כי נגרם לו נזק ממוני לטווח ארוך, או כי לקוח כלשהוא ניתק עמו את הקשר העיסקי בגלל מעשי העובד, על העובד לפצות את המעסיק בגין נזק לא ממוני בסכום של 50,000 ש"ח, ולא בסכום של 100,000 ש"ח כתביעת המעסיק.
...
סכום התביעה שכנגד עמד על 1,133,404 ש"ח.
פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין האזורי, בפסק דין מפורט ומנומק בהרחבה, הגיע למסקנה כי המעסיק הוכיח את טענתו המרכזית לפיה העובד ביצע מעשי גניבה של טיח, באופן שיטתי ובמשך שנים רבות, ומכר אותו לגורמים פרטיים במהלך יום העבודה.
אכן, שכר היסוד המהווה חלק מ"השכר הכולל" אינו אמור להיות נמוך משכר המינימום, אך דין טענת העובד שהועלתה לראשונה בסיכומיו בערעור, לאחר לא פחות משלוש טענות שאינן מתיישבות עמה שהועלו בהליך, להידחות לנוכח שינוי החזית ועיתוי העלאתה.
אף דינן של טענות אלה המתמקדות בקביעות עובדתיות ובקביעות שבשיקול דעת הערכאה הדיונית להידחות.
סוף דבר – ערעור העובד על החיובים שהושתו עליו בתביעה העיקרית מתקבל בחלקו, כך שחיוביו לשלם למעסיק פיצוי בגין נזק ממוני של "גניבת הובלות" בסך 194,586 ₪ ופיצוי נוסף בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסכומים של 27,000 ש"ח ושל 6,516 ש"ח – בטלים.
