עו"ד סומך הורה לחיימוביץ להעביר 186 מסמכים לצדדי ג' ללא ידיעתו והסכמתו של התובע, למרות שלא היה ממונה על חופש המידע אצל הנתבעת, היה ברור לו שהמסמכים האמורים הנם בבחינת חומר חקירה, ולשיטתו חל איסור להעבירם לצדדי ג' טרם החלטת התובע, והחלטתו לגבי העברת המסמכים נעשתה כשנה טרם שהתקבלה החלטתו של התובע; לעו"ד סומך היה אינטרס לפגוע בתובע מכיוון שהציג בפני יחידת הפיקוח הארצי על הבנייה ראיות לכאורה לבצוע עבירות פליליות לרבות על ידי עו"ד סומך עצמו; התובע חשף פעולות שונות שהוכשרו על ידי עו"ד סומך, שלא כדין, כגון השכרת דירה על ידי צדדי ג' לנתבעת ללא אישורים מתאימים, אי דיווח על עבירות בנייה, שימוש חורג באנטנות סלולאריות, הצרת צעדי התובע בהגשת קובלנה פלילית בעיניין האנטנות הסלולאריות בשל הגבלת הגישה למסמכים להיתר בנייה, טופס 4 והבקשה להיתר בלבד; עו"ד סומך לא דיווח על העבירות שהיו ידועות לו בפרויקט; צדדי ג' עשו שימוש במסמכים שקיבלו על פי הנחייתו של עו"ד סומך בתביעת לשון הרע שהגישו כנגד התובע, בכתב התשובה בתביעה לביטול הסכם המכר, ובתלונת שוא שהוגשה למישטרה; המסמכים שהועברו לצדדי ג' היו חסרי ערך עבורם מכיוון שהתמקדו בעיקר בהתנהלות הועדה המקומית ובעלי תפקידים; עו"ד סומך סרב להוציא תעודת עובד ציבור בתביעת לשון הרע ואילץ את התובע לשאת במימון בדיקות מעבדה לגבי מערכות הבניין.
הסעדים שנתבעו- פיצויים ללא הוכחת נזק בשל כל פגיעה לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"; "החוק") שמטעמי אגרה הועמד על סך של 160,000 ₪, והוצאות המשפט.
ראוי לציין כי חלק מהפניות הוגשו באמצעות התובע בכובעו כיו"ר נציגות הדיירים ולא מצאתי שדיירי הבית העלו טענה של פגיעה בפרטיות, או שהובאו לצורך מתן עדות בעיניין זה (ראו למשל עמודים 123, 129, 131, 133, 135, 141, 143, 145, 147, 148, 149, 153, 158, 160, 161, 162, 165, 171, ו-181 לתצהיר התובע).
בעיניין שנידון ב-עע"מ 1662/14 יחיא ג'יוסי נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה טייבה (5.10.2016), נקבע כי לציבור נתונה הזכות לעיין בתיק הבניין מבלי להדרש לבקשה על פי חוק חופש המידע, בכפוף לחריגים שנקבעו בתקנות התיכנון והבניה (רשוי בניה), התשע"ו-2016 (לפי סעיף 62 לתקנות הנ"ל ניתן לחרוג מזכות העיון בהיתר על פי בקשתו של בעל זכות במקרקעין, מטעמים הנוגעים לשמירה על פרטיותו של אדם, קיומו של סוד מסחרי, ביטחון הציבור, או ביטחון המדינה).
...
השלישי- העברת הודעת חיוב על ארנונה לתובע ביום 14.4.2015; המסמכים התבקשו על ידי הקבלן ביולי 2013 וככל שהועברו, הועברו בסמיכות למועד זה ומכאן שדין הטענה להידחות מחמת התיישנות; לחילופין, המדובר בפניות רבות של התובע בכובעו כנציג הבית המשותף וכיו"ר ועד הבית, ומכאן שהתובע פעל כנציג הגופים הנ"ל ולא כאדם פרטי, והיה עליו לצפות שהתלונות יועברו לידיעתו של הקבלן לצורך תגובתו ובירור התלונות; המסמכים לא נשאו גוון או אופי פרטי או אישי ולכן לא נגרמה פגיעה בפרטיותו של התובע, ככל שהמסמכים הועברו; על פי הנחיית עו"ד סומך, שצוינה בסעיף 3 לכתב התביעה, ניתן להעביר חומר הנוגע לקבלן, ורק חומר השייך אישית לתובע לא ניתן להעביר לאחרים, ומכאן שהעברת שני המסמכים ששימשו את צדדי ג' בתביעת לשון הרע כנגד הנתבע נעשתה כדין; המסמכים שהועברו, לטענת התובע, הוגשו לנתבעת כחלק מתלונות ודרישות מנהליות, אזרחיות ופליליות, ולצורך בירור תלונה מנהלית קיימת חובה, ולכל הפחות מוקנה לרשות שיקול דעת לעמת את הנילון עם חומר החקירה; התובע דרש מנציגי הנתבעת לפעול לביטול טופס 4 שניתן לבניין והיה מקום לקבלת עמדת הקבלן; העברת המסמכים נעשתה שלא במהלך חקירה פלילית ומשכך ניתן ואף הייתה חובה להעביר את המסמכים לעיונו של הקבלן; עצם הגשת המסמכים והפצתם על ידי התובע לגורמים רבים ומגוונים, כגון הנתבעת, משרד הפנים, משרד המשפטים, וגורמים נוספים, היא הנותנת שהעברתם לא הייתה נגועה בהפרת הפרטיות; התובע לא סייג את מכתביו לצורך שמירתם אצל נמעניהם בלבד; לנתבעת עומדות הגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות; צילום דירתו של התובע נעשה במהלך ביקור שנערך לפי בקשתו לצורך בדיקת מצבה של הדירה ובידיעתו של התובע שהבחין באפרים מצלם את הדירה ולא ביקש ממנו להפסיק; התובע לא הציג ראשית ראיה לכך שהודעת החיוב בארנונה הודבקה על דלת דירתו וטענתו בעניין זה מוכחשת.
התובע טען כי הטעם האמיתי להעברת המסמכים לקבלן על ידי חיימוביץ היה רצונו לבוא בחשבון עם התובע שטען לפני יחידת הפיקוח הארצית על הבנייה כי חיימוביץ הציג מצגי שווא על תקינות בדיקות המעבדה, וזאת על מנת שהקבלן יוכל לעשות בהם שימוש בתביעת לשון הרע שהגיש כנגד התובע (הקבלן עשה שימוש בשני מסמכים בתביעת לשון הרע), אלא שסבורני שלא הונחה תשתית ראייתית של ממש לצורך הוכחת הטענה ואין בידי לקבלה.
התובע נסמך בסיכומיו, בין היתר, על פסק הדין שניתן ב-תא"מ (שלום ת"א) 27044-10-11 מרדכי שוורץ נ' אבישי נחום (28.7.2014), אך סבורני שיש מקום לערוך אבחנה בין נסיבות המקרה שנדון שם לבין ענייננו.
התוצאה
התוצאה הינה שהתביעה נדחית.
