פיצויים בגין מעשים מגונים בתוך המשפחה

מאפייני חומרה במעשי הנאשם המעשים המיניים שנהג הנאשם לבצע בבתו – נישוקה תוך החדרת לשונות אל פיה, מישוש איבר מינה החשוף לאצבע מלוקקת, הנחת ידה על איבר מינו החשוף, ובמיוחד ליקוק איבר מינה, באופן שגרם לה לכאב – נמצאים ברף החמור ביותר של מעשים מגונים במשפחה.

באותו המקרה נפסק בגין רכיב כאב וסבל סך של 500,000 ₪ לשניים מהתובעים, 400,000 ₪ לשני תובעים נוספים וסך של 350,000 ₪ לתובע החמשי, כאשר נפסק בעיניין זה כי – "הפסיקה לעניין כאב וסבל בגין נזקים כתוצאה מפגיעה מינית, אכן מגוונת, בהיבט סכומי הפצוי שנפסקו. יש לפסוק את הפצוי בראש נזק זה, על דרך האומדן, בהתייחס למידע שבפני בית המשפט מתוך כתב האישום, הכרעת הדין, ותסקירי קורבנות העבירה, באשר לטיב הפגיעות, משכן, והסבל שגרמו לתובעים - מידע שהנו כמובן חלקי וכללי. לעניין זה, יש כמובן לקחת בחשבון את משך התקופה שבמהלכה פגע הנתבע בתובעות ובתובעים, את תדירות המעשים ואת טיבם, כעולה מכתב האישום ומהכרעת הדין, וביחס לתובעות מס' 1 ו – 2, גם את הנכות הצמיתה שנגרמה לכל אחת מהן, ואת סבלן ונזקיהן כפי שעולים מתסקירי קרבנות העבירה." עוד לענין זה יפים הדברים שנפסקו בע"א 8195/09 פלוני ז"ל נ' פלונית [פורסם בנבו] (20.09.2015): "במעשים מהסוג שביצע המערער במשיבה 1 טמונים – מעצם טבעם – פגיעה קשה בכבודו של האדם, כאב, סבל ועלבון. עמד על כך בהקשר דומה השופט (כתוארו אז) מ' חשין ז"ל ב-ע"פ 115/00 טייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 289, 329 (2000), בציינו כך: "עבירת האינוס נועדה ובאה להגן על רבונות האשה על גופה, על כבודה של האשה כאדם, על האוטונומיה של רצונה, על הָאֲנִי... פלישה שלא-בהיתר לגופה של אשה, לגופו של אדם, משפילה היא – משפילה ומדכאת; כואבת היא, כואבת-במאוד; פוגעת היא – פגיעה חדה וכואבת; מעליבה היא – והעלבון עמוק וצורב. נרמס הָאֲנִי, הנפש נחתכת, נפגע החופש, נגרעת האוטונומיה של הרצון, נדרס הכבוד. קשה היא שבעתיים הפגיעה כאשר המעשים מבוצעים בקטינה על ידי בן מישפחה קרוב. ראו הדברים הבאים שכתב על כגון דא השופט א' א' לוי ב-ע"פ 701/06 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.7.2007), המתאימים, בשינויים המחויבים, גם לענייננו: "המערער, בדרך מרושעת, חסרת רחמים ומעוררת שאט נפש, עשק את ילדותה של בתו, גזל ממנה את נעוריה, וגזר עליה חיים מיוסרים אשר ילוו אותה עוד שנים רבות. עבירות מין באישה הן עבירות קשות באשר לא רק פגיעה פיסית גלומה בהן, אלא גם פגיעה נפשית ורמיסת כבודה של הקורבן כאדם. קשות שבעתיים הן עבירות מין המתבצעות בתוך מישפחה, ובמיוחד כאשר אב מבצען בבתו, בשר מבשרו". סקירת הפסיקה העוסקת בפצוי בגין כאב וסבל במקרים של פגיעה מינית, מעלה כי גובה הפצוי בגין ראש הנזק של כאב עומד ברוב המקרים על מאות אלפי שקלים.

...

" קובע אני את דרגת הנכות הצריכה קביעה בגובה 25% כנכות צמיתה.

אחזור ואומר כי הפסקה זמנית של טיפולים אינה ערובה כי אלו יחודשו בעתיד, מה גם שנחה דעתי כי טיפולים כאמור הם בבחינת דרוש.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת סך 2,139,500 ₪ ועל סך זה יוסיף פסיקת הוצאות בגובה 150,000 ₪, ובסה"כ - 2,289,500 ₪.

בקביעת עונשו של המשיב בתוך המיתחם נשקלה חומרת העבירה בה הורשע, הכוללת מעשים מגונים בנכדתו הקטינה, הסובלת ממגבלה פיזית; העידר עבר פלילי; גילו ותפקידו המרכזי בתא המשפחתי; הפגיעה שתגרם למשפחתו בעקבות עונשו; היתנגדות אביה של המתלוננת להשתת עונש מאסר בפועל; הודאתו בכתב האישום המתוקן אשר מנעה את העדת המתלוננת ובעקבות כך לחסכון בזמן שפוטי – אף על פי שנעשתה רק לאחר "שהוטח בפניו" הסירטון המתעד את מעשיו; וכן חרטת המשיב ונכונותו להישתלב בתוכנית טיפולית.

בהיתחשב במכלול השיקולים לעיל, בית המשפט המחוזי קבע כי יש למקם את עונשו של המשיב ברף התחתון של המיתחם, וגזר עליו 30 חודשי מאסר בפועל, בנכוי ימי מעצרו; 9 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת מין מסוג "פשע", למשך 3 שנים; 4 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת מין מסוג "עוון", למשך 3 שנים; 40,000 ש"ח פיצוי למתלוננת; ו-2,500 ש"ח קנס או 30 ימי מאסר תמורתו.

ואמנם אין בצלום הארוע לכשעצמו כדי לשנות מהענישה הראויה בגין המעשים המתועדים במסגרתו, אך הוא מאפשר לראותם באופן שאינו משתמע לשתי פנים, וכן את הנסיבות החמורות בהן בוצעו (וראו, בשינויים המתחייבים: ע"פ 7229/20 מירזייב נ' מדינת ישראל, פסקה 21 (20.12.2021)).

...

אני סבור כי תוצאה עונשית זו, בנסיבות המקרה דנן, אינה משקפת נכונה את חומרת מעשיו.

התייצבות אביה של המתלוננת לצידו של המשיב לאחר חשיפת האירועים המתוארים והכחשתו את הפגיעה שנגרמה לה בעקבותיהם; וכן תיאור העובדת הסוציאלית כי המתלוננת נפגעה מינית בעבר על ידי אחיה וכי משפחתה מתנהלת "בדינמיקה של הסתרה", מובילים לכלל מסקנה כי נוסף על הנזק שנגרם לה מעצם הפגיעה המינית שחוותה, עליה להתמודד בנוסף עם נסיבות משפחתיות קשות ומורכבות.

אף בכך יש להוביל לכלל מסקנה כי העונש שנגזר על המשיב סוטה לקולה, ואינו שוקל נכונה את מכלול הנסיבות המתוארות.

לאור האמור לעיל, אני סבור כי יש להחמיר בעונשו של המשיב, ובשים לב לכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, להעמיד את עונשו על 42 חודשי מאסר בפועל.

רקע ביום 9.5.2021 הוגש נגד המערער כתב אישום, המייחס לו ריבוי עבירות מין במשפחה בידי אחראי על חסר ישע שטרם מלאו לו 14 שנים, לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן גם: החוק), בנסיבות סעיף 347(ב) וסעיף 345(א)(3) לחוק; ריבוי עבירות מין במשפחה בידי אחראי על חסר ישע שמלאו לו 14 שנים, לפי סעיף 351(ב) לחוק; עבירה של מעשה מגונה במשפחה, לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק, בנסיבות סעיף 348(ב), סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1)ו-(4) לחוק; ועבירה של מעשה מגונה במשפחה, לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק.

ביחס לפצוי המתלוננת, נקבע כי אמנם יש מקום לפסוק פיצוי לנוכח האמור בתסקיר שהוגש בעיניינה, אך כי בקביעת גובה הפצוי ראוי להיתחשב, במידה מסוימת, גם בקושי הכלכלי המשמעותי שחווים המערער ובני משפחתו.

בתוך כך יש להדגיש כי ככלל, אין במצבם הכלכלי של הנאשם או של בני משפחתו כדי להפחית מהפצוי שמגיע למתלוננת (ראו, מני רבים: ע"פ 5816/19 הנ"ל, בפס' 21; ע"פ 4283/22 באחיט נ' מדינת ישראל, פס' 14 (1.12.2022)).

...

לנוכח כל האמור לעיל, סכום הפיצוי לטובת המתלוננת שהושת על המערער, בסך של 60,000 ש"ח, נמוך יתר על המידה (והשוו לסכומי הפיצוי שנפסקו למתלוננות במקרים דומים, מני רבים: 258,000 ש"ח בע"פ 7951/12 הנ"ל; 250,000 ש"ח בע"פ 5816/19 פלוני נ' מדינת ישראל (26.4.2020)).

לפיכך, ובלי למצות את הדין אף בעניין זה, אציע לחברותיי כי נעמיד את סכום הפיצוי הכולל שישלם המערער למתלוננת על סך של 200,000 ש"ח. לפני סיום, ראיתי להפנות מילים מספר למתלוננת.

לנוכח כל האמור, אם תישמע דעתי, יתקבל ערעור המדינה, כאמור בפסקאות 22-21, וכפועל יוצא מכך, ערעור המערער יידחה, כך שהמערער ירצה עונש של 18 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, וישלם למתלוננת פיצוי כולל בסך של 200,000 ש"ח. יתר רכיבי גזר-הדין יעמדו בעינם.

עקרי הכרעת הדין ביום 24.5.2022, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בבצוע מעשה מגונה בקטינה – עבירה לפי סעיף 348(ב), בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

משכך, הוטל על המערער עונש של 14 חודשי מאסר בפועל, 5 חודשי מאסר על-תנאי לבל יעבור עבירה בה הורשע בתוך 3 שנים מיום שיחרורו, וכן פיצוי לנפגעת העבירה בסך של 50,000 ₪.

המערער סבור כי משום שבעניין דנן "מדובר במעשה עבירה בודד, אשר בוצע על ידי מי שאינו קרוב מישפחה" – ראוי לקבוע כי תחתית המיתחם נמוכה אף יותר.

בשים לב לנסיבות שצוינו לקולא – ובפרט השהוי שנפל ונטילת האחריות על המעשים – ובזכרנו את הכלל הידוע, הקובע "שאין זה מדרכה של ערכאת העירעור למצות את הדין" (ע"פ 159/22 מדינת ישראל נ' אבו תאיה, פסקה 13 (2.3.2022)) – אציע לחברי כי נגזור על המערער 11 חודשי מאסר נוספים על תנאי, לבל יעבור את העבירה בה הורשע בתוך 3 שנים מיום שיחרורו.

...

אמנם, לא מצאתי כי קיימת סיבה לסטות מהעונש המזערי וממתחם העונש ההולם, אך יחד עם זאת, כבית המשפט המחוזי, אף אני סבור כי השיהוי הכבד ראוי להילקח בחשבון כשיקול לקולא.

הנה כי כן, בהינתן מצוות המחוקק, ובהיעדר טעמים מיוחדים – סבורני כי ראוי לקבל את ערעור המדינה; להחמיר את עונשו של המערער, ולגזור עליו 30 חודשי מאסר, בהתאם לחוק.

סוף דבר, שאציע לחברַי כי את הערעור בע"פ 8500/22 – נדחה, ואילו את הערעור בע"פ 8655/22 – נקבל, במובן זה שיוּספוּ לעונש המערער עוד 11 חודשי מאסר על תנאי, כך שרכיב ענישה זה יועמד על 16 חודשים.

בגין המעשים שיוחסו לו כאמור, הואשם הנאשם בעבירות כדלקמן: במסגרת האישום הראשון הואשם הנאשם בעבירה של אינוס (ריבוי מקרים)- לפי סעיף 351(א) + סעיף 345 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ובעבירה של מעשה מגונה (מספר מקרים)- לפי לסעיף 351(ג)(2) + סעיף 348(ב) + סעיף 345(ב)(1) + 345(א)(1) לחוק.

עוצמת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים גבוהה בעניינינו בפרט משעה שעסקינן במעשים מיניים שבוצעו ברובם בתוך ביתן מבצרן, מקום בו היו אמורות המתלוננות לחוש בטחון ולהיות מוגנות מכל רע. מקום בו מבוצעות עבירות מין בתוך המשפחה מופרת החובה המוסרית להגן על אותם קטינים מפני אלה שמשתמשים בכוחם ובמעמדם כלפי הקטינים על מנת לספק את יצריהם המיניים.

על פי עורכת התסקיר, הכרה חיצונית בפגיעה הקשה שחוו המתלוננות חשובה ומשמעותית לתהליך שיקומן, תוך שהומלץ על פיצוי כספי משמעותי למתלוננות, אשר יסייע להן בהתמודדות העתידית עם השלכות הפגיעה.

...

לאחר בחינת מכלול השיקולים דלעיל, היינו, מידת הפגיעה בערכים המוגנים, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות ביצוע העבירות, אנו סבורים כי נכון יהיה לקבוע מתחמי עונש ההולמים את העבירות שביצע הנאשם ובנסיבותיהן, כדלקמן; בהתייחס לכלל המעשים שעשה במתלוננת א' כמפורט באישום הראשון - מתחם עונש הנע בין 15 ל- 23 שנות מאסר.

סוף דבר לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות לקולה ולחומרה ובהתחשב בכל הנסיבות הרלוונטיות, אנו רואים למקם את עונשו של הנאשם בגבולות הרף התחתון של מתחמי העונש ההולם שקבענו לעיל, כאשר העונשים ייצברו זה לזה.

לאור מכלול המפורט, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 20 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום.