פיצויים בגין מות קטין בתאונת דרכים

התברר כי מות קטין שלא עבד בתאונת דרכים מזכה את יורשיו בפצוי רק בשל נזק בלתי ממוני ובשל הוצאות קבורה.

התובע לא טען ולא הוכיח דבר בנוגע לזכויותיו הסוציאליות ולכן אמנע מעסוק בעיניין זה. כאב וסבל – לפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976 נפסק לתובע פיצוי בסך 29,226 ₪ התובע מבקש שיפסקו לו 10,000 ₪ בגין הוצאות לצורך טיפולים רפואיים ונסיעות אליהם.

...

בסופו של דבר הוא נותר עם פגיעה בתר-חבלתית בשיעור 15%.

מכאן המסקנה שהתובע 3 הוא ניזוק משני בתאונת הדרכים שבה נהרג בנו.

בסיכומיה טענה הנתבעת 3 שיש לדחות את תביעתו ולא טענה כלל לפרטי הנזק.

סיכום התביעה מתקבלת.

בפיגוע חבלני שבוצע במהלך אינתיפדת אל- אקצא, בשנת 2003, רצח מחבל, קטין בן 15 וחצי, את עמית עמוס מנטין ז"ל (להלן: מנטין ז"ל).

מעניין לציין בהקשר זה כי הוראה בדבר זכאותם של קרובי מישפחה לפצויי שכול מצויה בסעיף 472 להצעת חוק דיני ממונות שכותרתו "פצויי שכול לקרובי הנפטר". בהתאם להצעת החוק, בן זוג, הורה או ילד זכאים לפצוי בשל מותו בעוולה של יקירם בגובה שליש מתקרת הפיצויים לנזק שאינו נזק ממון שבחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, והפיצוי לכלל הניזוקים לא יעלה על כפל תיקרה זו. ההצעה איננה מוגבלת למקרי טירור או למקרים שנעשו בכוונה או פזיזות ואולם היא מגבילה מאוד את גובה הפצוי ובכך למעשה ניתן מענה לחששות שבגינם נקבעו המיגבלות בעיניין אלסוחה.

...

ככל שהנתבעת חולקת על מסקנה זו פתוחה בפניה הדרך לערער עליה במסגרת הערעור על פסק הדין.

עוד יצויין כי בניגוד לטענת הנתבעת, אין בכך שהמסקנות אודות הזיקה בין הנתבעת והמחבלים נקבעו בהתאם לכלל הידיעה המיוחדת או היפוך הנטל כדי לשנות מן המסקנה לפיה הוכח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי כי הנתבעת ספקה נשק, בעיצומה של האינתיפאדה, לגורמים שהיא יודעת שהיו מעורבים בפעילות טרור.

התביעה של ענת - נדחית.

אקדים ואומר, כי בעוד שהדיון לצורך ההכרעה בשאלת הזכאות של ההורים בעניינינו לפיצויים בגין הפסד תמיכה כתלויים - נחזה פשוט יותר, הרי שמתברר כי נידרש דיון נרחב יותר לצורך ההכרעה בשאלה המרכזית בעניינינו: האם בנסיבות ענייננו, לפי הדין הפלסטינאי - יש לפסוק לטובת יורשי עיזבונה של המנוחה (קטינה שנהרגה בתאונת דרכים) פיצוי בגין אובדן כושר ההישתכרות או הפסד ההישתכרות של המנוחה בשנות העבודה העתידיות שאבדו לה בתאונה? ואם כן – מה שיעורו? כפי שיובהר להלן, לאחר דיון - מצאתי כי ההורים, התובעים 2 ו-3, בתביעתם בשם העזבון, זכאים לפצוי בגין "אובדן הפוטנציאל הטמון בחיים" של המנוחה, כפי, שכאמור, מורה מהותית הפסיקה העדכנית של ערכאת העירעור הפלסטינאית העליונה.

...

לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת 2 תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 245,500 ₪.

עוד תשלם הנתבעת 2 לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט והחזר שכר טרחת עורך דין בסך 48,000 ₪; וכן - החזר האגרה ששילמו התובעים בנדון, והחזר הוצאות ששולמו על ידם למומחה (בכפוף - להצגת חשבוניות), כשהחזר אגרה והוצאות המומחה ישולמו בלוויית הצמדה וריבית כדין ממועד הוצאתם על ידי התובעים.

בהיעדר פרטים מזהים – אני מורה כי ניתן לפרסם פסק דין זה. ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ב, 29 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.

בפני תביעה לקבלת פיצויים מכוח הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

בהנתן פגיעותיהן כמפורט לעיל, והחוויה הטראומתית שהקטינות עברו, אני פוסקת לכל אחת מהן פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 12,000 ₪.

תסמינים נוספים: הפרעות שינה על רקע כאבים וגם סיוטי לילה; היתנהגות המנעותית (התובע לא עובר יותר "בכביש הזה"); מחשבות אשמה; ייאוש ומשאלת מוות; מצב רוח ירוד ואנהדוניה (חוסר יכולת להנות מדברים).

פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: בהיתחשב בפגיעת התובעת, עוצמת כאביה בתקופה הסמוכה לתאונה, אני פוסקת לה בראש נזק זה סכום גלובאלי בסך של 10,000 ₪.

...

באשר לעתיד, ובהינתן מהות הנכות (כאב כרוני), שיעור הנכות (נכות נמוכה), סוג וטיב העבודה, גיל התובעת, נתוני הכנסתה, סבורני כי הדרך המתאימה לחישוב נזקיה העתידיים, היא דרך ההערכה הגלובלית.

כאב וסבל: בהינתן פגיעתה, הנכות הצמיתה, גיל התובעת, האשפוז, הסבל הממושך, מקובלת עלי דרישת התובעת, ואני פוסקת לה בראש נזק זה סך של 18,000 ₪.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם את הסכומים כדלקמן: לתובע 1 – סך של 598,000 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכ"ט עו"ד. לתובעת 2 – סך של 110,000 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכ"ט עו"ד. לתובעת 3 – סך של 12,000 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכ"ט עו"ד. לתובעת 4 – סך של 12,000 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכ"ט עו"ד. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעים את הסך של 715 ₪ בגין אגרת פתיחה.

בעניינינו תביעת פיצויים בגין נזק גוף המוגשת מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1976 (להלן: "חוק הפיצויים"), שהוגשה בשם עזבונה של אישה שקיפדה את חייה בתאונת דרכים בגיל 62 וחצי שנים (להלן: "המנוחה").

בפסק הדין שפורסם בענין פינץ כשנתיים מאוחר למועד פירסומה של הילכת אטינגר, קובע כב' השופט ריבלין בפועל את אופן עריכת שומת הנזק של 'הפסד השנים האבודות' במקרה שגם בו מצא את מותו קטין, נער בן 17, בתאונת דרכים.

...

לסיכום, בגין התביעה הנדונה הנדונה זכאי העיזבון לפיצויים בסך 600,942 ₪ [529,765 + 51,177 + 20,000].

לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעות תשלמנה לכל אחת משתי התובעות, סך של 300,471 ₪.

עוד תשלמנה הנתבעות לתובעות, ביחד, החזר שכר טירחת עו"ד בסך 91,403 ₪, וגם הוצאות משפט בסך 500 ₪ נכון להיום, וכן – החזר האגרה ששילמו התובעות בנדון בסך 715 ₪ (ביום 2.12.2020), בצירוף ריבית והצמדה כדין ממועד תשלומה.