פיצויים בגין חלפים מקוריים לרכב לאחר תאונה

ביום 25.7.17, עוד קודם לבדיקת הרכב ע"י שמאי הנתבעת, נמכר הרכב לבעליו של המוסך במחיר של 146,000 ₪ כעולה מהסכם הקניה שצורף לכתב התביעה (נספח ד' לכתב התביעה) לפיו "סיכמו הצדדים על המחיר לרכב לאחר תאונה מאחור ומלפנים". מיד לאחר הרכישה תוקן הרכב ע"י המוסך, וזאת עוד בטרם בדק אותו שמאי הנתבעת.

דרישת התובע לתשלום פיצוי בסך 149,106 ₪ (נזק + שכ"ט שמאי) התקבלה בחלקה בלבד ע"י הנתבעת אשר שילמה לו סך של 56,309.47 ₪ וזאת לאחר שהופחתו הנכויים הבאים: · סך של 91,847 ₪ נוכה מנזק שניגרם לרכב בהתבסס על השומה הנגדית.

שמאי התובע בחר בדרך הקלה ביותר של אישור תיקון בחלקים מקוריים במחירי יבואן הרכב, וזאת מבלי שכאמור הוכח כי תיקון כזה בוצע בפועל באמצעות חלקים כאלה, ומבלי שניתנה הצדקה מספקת לבחירה זו. גם העובדה שהרכב נמכר במצבו הניזוק למוסך תומכת בכך שבחירת השמאי לעשות הערכת נזק באופן גלובלי מבלי לבדוק את תוצאות התיקון (שכבר לא מעניינות את התובע במקרה זה) תומכת במסקנתי כי התובע לא קיים את חובתו להקטין את נזקיו בדרך של בחינת אפשרות ליבוא מקביל של החלפים שאושרה החלפתם, גם ב"מחיר" של עיכוב בבצוע התיקון/מכירת הרכב.

...

לאור העובדה כי בסופו של יום הפח תוקן ולא הוחלף, ולאור טענת שמאי הנתבעת שלא נסתרה, לפיה תיקון משאיר ירידת ערך בסכום נמוך יותר מאשר החלפה, גם באם זו מתבצעת באמצעות רכיב מקורי, אני מקבלת את עמדת הנתבעת וקובעת כי יש לייחס ירידת ערך של 2% בלבד לרכיב "פח דופן אחורי". לפיכך אני קובעת, כקביעת שמאי הנתבעת בחוות דעתו כי לרכב נגרמה ירידת ערך בשיעור של 21,778 ₪.

לסיכום לאור מכלול קביעותי דלעיל עולה כי במרבית פרטי הנזק קיבלתי את עמדת הנתבעת, אולם יש לחייבה להוסיף בגין הפרשים בהם לא קיבלתי את עמדת השמאי מטעמה, וזאת בסך של 9,199 ₪ (סיכום סעיפים 22 ו-28 לעיל) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪.

תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו ביום 27.9.2018 לרכב הלאנדקרוזר של התובע כתוצאה מפגיעת רכבו של נתבע מס' 1 (למעשה הרכב שייך לחברת לוקוגן שבבעלותו של נתבע מס' 1).

במהלך חקירות אלו הצביעו שגיא ונציג המבטחת על הנקודות הבאות, אשר לטענתם שוללות קשר סיבתי בין התאונה ובין הנזק הנתבע, זאת מעבר להבדלי המשקל בין כלי הרכב, לגביהם נטען בכתב ההגנה: מהירות הנסיעה של רכב הפיז'ו היתה נמוכה ביותר, בעת תימרון לחניה בנסיעה לאחור; במועד התאונה עמד מד הנסועה של רכב התובע על 250,000 ₪ ולא ייתכן כי עד למועד התאונה לא היתה בו כל פגיעה, שריטה או מכה קלה; רכבו של התובע הוא רכב שטח, וגם מסיבה זו לא ייתכן כי מעולם לא נפגע, מה גם שבצילומי הרכב לאחר התאונה הוא נראה מאובק; איך ברכבו של התובע כל פגיעת מעיכה, לא של הפגוש האחורי ולא של קשת הכנף; המגן התחתון שנימצא מתחת ליפגוש חלוד; חיישן הרוורס הסמוך למקום הפגיעה ניזוק בחלקו הפנימי, ואילו חלקו החצוני, הסמוך למקום הפגיעה, נותר שלם.

השמאי הוסיף, כי אישר חלפים מקוריים לרכב משום שלא עלה בידו לאתר חלפים משומשים, בין השאר בעזרת שימוש בתוכנת "גלגלים", ולדבריו, "אין לרכב הזה חלקים משומשים, מה לעשות." (עמ' 8, ש' 15).

...

אשר על כן אני קובעת, כי התובע הוכיח את הנזק שנגרם לרכבו כתוצאה מהתאונה באמצעות חוות הדעת של השמאי מטעמו, ועל כן יש לפסוק לו את עלות תיקון הנזק שנקבעה בה. לכתב התביעה צורפה חשבונית-מס מס' 59641 מיום 25.10.2018 על סך של 11,500 ₪ שהנפיק מוסך אור-יפן בע"מ לגבי תיקון רכבו של התובע על פי חוות דעת השמאי.

מנגד, טוען הנתבע בכתב הגנתו כי רכב התובע נבדק כחודשיים לאחר התאונה.

נראה כי היתעקשותו של ב"כ הנתבע לשלם את הנזק כנגד הצגת חשבונית תיקון או לתקן את רכב התובע בעצמה, אינה אלא גיבובי מילים שנועדו להיתחמק מתשלום פיצוי בגין נזק לרכב התובע אשר אין חולק כי ניזוק בגין התאונה ואף שאין מחלוקת בדבר אחריות.

אשר לטענתו של ב"כ הנתבע כי השמאי אישר חלפים מקוריים (ביחס לחלק מהחלפים) בעוד שגילו של רכב התובע הוא מעל שנתיים, וזה אינו עומד בחובת הקטנת הנזק המוטל על ניזוק (עמ' 2, שורות 31-29 לפרוטוקול), אינה יכולה להשמע מקום שב"כ הנתבע לא הודיע על כוונתו לחקור את שמאי התובע.

...

אמנם, מתשובתו של התובע עולה נופך של התחמקות אולם אני סבור כי לא הייתה לתובע כל חובה לתקן את הרכב.

התובע אמנם לא ידע או לא רצה לתת תשובה לגבי קיזוז הוצאות (עמ' 1, שורות 23-20 לפרוטוקול), אך סביר כי אם היה לו תיק עוסק מורשה הוא גם התקזז במע"מ. בהקשר זה, איני מקבל את טענת ב"כ התובע לעניין הרחבת חזית.

לפיכך, הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: 7.1.

לטענתו, הוא רכש ביום 20/05/2019 רכב מסוג סוזוקי קרוסאובר שנת 2017 מחברת כדורי המאגר שהיא "הסדר חברות ביטוח לרכבים אחרי נזקים בטוחיים". הרכב הנ"ל, לטענת התובע, הוכרז על ידי חברת הביטוח כאובדן להלכה לאחר נזק תאונתי.

בכל הנוגע לטענת התובע כי הנתבעת לא מעניקה אחריות יבואן מקום בו הרכב הוכרז כאובדן להלכה, ציינה כי לתיקון רכב המעורב בתאונה והוכרז כך "יש משמעויות רבות הנוגעות למימוש אחריות על הרכב כגון טיב התיקון, סוג החלפים בהם נעשה שימוש לתיקון הרכב, הקף הנזק שניגרם לרכב וכד'. ככלל, בעת בקשה למימוש אחריות לרכב שהוכרז כאובדן להלכה, בעל הרכב המבקש לממש אחריות זאת נידרש להציג את חשבוניות תיקון הרכב" (סעיף 28 לכתב ההגנה).

האם מקום בו הרכב נגנב ונגרע מבעלותו של הרוכש שהעדיף להסיר בעלותו ולו כדי לא לחוב בחובות הגנב, מה קורה אם המצבר הוצא מהרכב והוחזר לרוכש – האם ישנה אחריות עליו כמוצר בודד ולא חלק מהמוצר הכולל? והאם הרוכש יפנה לחברת הביטוח ויבקש להחזיר לה סכום תחת קזוז תמורת המצבר שבידו עת שילמה לו עבור אובדן הרכב? והאם פיצוי על ידי היבואן אינו מהוה למעשה כפל פיצוי עת החברה המבטחת שילמה עבור הרכב בשלמותו (משהמצבר היה מקורי והגיע עם הרכב ולא נרכש בנפרד) עת מדובר בהשאלה לסט של סכו"ם הנמכר כחבילה אחת ולא פריטים בבודד ולכן הפצוי הוא אחד ולא על פי חלקים? שכן, החברה המבטחת החזירה לרכוש את מלוא התמורה כולל המצבר, הלכה למעשה וכעת דרישה עבור המצבר בנפרד משמעה בפועל "כפל פיצוי"? רכב שהוגדר אובדן גמור מועבר לפירוק ולא ניתן לשקום ולכן באופן מעשי היבואן לא יידרש לאחריותו לרכב מאחר והבעלים החדש – חברות גרוטאות למיניהן – לא יוכלו לתקנו.

...

סיכומו של דבר, גם אם נקבל את טענת התובע שהוא פנה לנתבעת ביום 02/07/2019 ובירר מה אפשר לעשות עם המצבר, אין בזה כדי למלא אחר דרישת כתב האחריות לפיה יש להביא את הרכב פיזית מיד למוסך הנתבעת כשמתגלית תקלה לכאורה.

אין בידי לקבל את טענת התובע להתגבר על דרישה זו בכך שהוא מניח הנחת יסוד ש"גם אם הייתי מגיע עם הרכב פיזית לא הייתם מתקנים כי רשום הערה שהרכב אובדן להלכה" עת זו נסתרה על ידי הנתבעת ובסופו של יום הרכב כן נבדק, כאשר הובא הרכב.

על כן, ולנוכח האמור לעיל, משהתובע לא עמד במאזן ההסתברותי הנדרש במשפט האזרחי להוכיח כי המצבר עומד בתנאי האחריות, הרי שהוא לא זכאי לפיצוי ואין מנוס אלא לדחות את התביעה.

ביום 10.02.18, היינו כחודש לאחר התאונה, פנה התובע לנתבעת בנוגע לתאונה, בדרישה לפצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, ע"פ חוות דעת השמאי מטעמו (ר' מסמכים שהוגשו לתיק בחודש 01/2020 – טופס הודעה על תאונה, וכן מכתב לנתבעת מיום 10.02.18).

בחוות הדעת של השמאי קאסם, הוא מאשר שהיה צורך במספר קטן של חלקים מקוריים, כאשר בנוגע ליתר החלקים, הוא מציין שתוקנו ולא הוחלפו, והוא קובע פיצוי בגינם לפי עלות התיקון בלבד (לעט בנוגע לפנס ראשי שמאלי, וראה בעיניין זה פירוט להלן).

· בגין חלפים מקוריים – פנס אחורי שמאלי ופנס ראשי שמאלי – 18,377 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ – 21,501 ₪ · בגין ספוילר אחורי סך של 5,251 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ- 6,143 ₪.

...

לסיכום עלות הנזקים שנגרמו לרכבו של התובע הינה בסך כולל של 49,050 ₪ (כולל מע"מ), על פי הפירוט שלהלן: · בגין רכיבי תיקון עליהם לא הייתה מחלוקת, כגון עבודות פחחות, עבודות צבע, עבודות חשמל, כיוון פרונט, עבודות ריפוד - 8,920 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ 10,436 ₪.

סה"כ מדובר ב- 5,094 ₪, כאשר מצאתי לנכון לפסוק מחצית מהסכום הנ"ל בשל הפער בין סכום התביעה לבין מה שבסופו של דבר נפסק בתיק זה, ולפיכך אני פוסקת לתובע הוצאות בסך של 2,952 ₪.

בעניין השכ"ט יש לקחת מחד את הסכום שנפסק בסופו של דבר ומאידך את העובדה שלצורך קבלת התוספת הנ"ל היה צריך לנהל הליך מלא.