פיצויים בגין השפלה שנגרמה לעובד על ידי המעסיק

הסעדים במקרה של הפרת חוק זה על ידי המעסיק מנויים בסעיף 13א לחוק עבודת נשים: (א) לבית הדין האיזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לידון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי – (1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין; (2) ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו להוציא צו כאמור יביא בית הדין בחשבון, בין השאר, את השפעת הצוו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע, ולגבי פיטורים הנובעים מצמצומים בעבודה גם את הוראותיו של הסכם קבוצי החל על הצדדים; הוראות פסקה זו כוחן יפה על אף האמור בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.

באשר לפצוי בגין נזק שאינו ממוני שניגרם לתובעת , לאור האמור לעיל ובנסיבות מקרה זה זכאית התובעת לפצוי בגין נזק לא ממוני , פיצוי בגין הפגיעה בכבודה ההשפלה אשר חוותה נוכח הדרך בה באו לקיצם יחסי העבודה בין הצדדים וכן פיצוי אשר נועד להדגיש את חשיבות גורם ההרתעה במקרים מסוג זה (דב"ע (ארצי) נו/3-129 שרון פלוטקין נ' אחים אייזנברג בע"מ [פורסם בנבו], פד"ע לג 481).

על אף האמור בתצהירו של הנתבע, ההתייחסות לסעד זה שנתבקש על ידי התובעת זוכה להתייחסות לאקונית בלבד בסיכומיו כאשר טוען הוא כי "טענות התובעת הנן בעלמא וחישוביה שגויים. לכל היותר, בגין תקופת עבודת התובעת אצל הנתבעת [ר.צ- הטעות במקור], ההפרשות לפנסיה אמורות להיסתכם בסך של 4,620 ₪ תגמולי מעסיק, פיצויים ותגמולי עובד". הנתבע לא פירט את דרך החישוב, ולא הגיש אישור כלשהוא בגין הפקדת הכספים עבור ההפרשות האמורות לעיל ,ואף מיאן להציג את הסכם הפשרה הנטען על ידו.

...

בהתאם לאמור לעיל, ישלם הנתבע לתובעת סך של 1,890 ₪ (378 ₪ * 5 ימים) בגין רכיב זה. הפרש שכר בגין חודש מרץ התובעת טוענת לראשונה בסיכומיה כי הנתבע נותר חייב כספים בגין שכר שלא שולם לה בחודש מרץ 2017 עד לפיטוריה בסך של 3,612 ₪ (סעיף 37 לסיכומי התובעת), כאשר בכתב תביעתה סכום זה לא נתבע כלל, אלא רק נתבע התשלום בגין רכיב הבונוסים (אשר נדחה על ידנו כאמור לעיל)(ראו סעיף 32 ל-כתב התביעה).

לסיכום זכאית התובעת לסך של 3,166.8 ₪ , בגין רכיב זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: סך של 5,000 ₪ בגין פיצויים פיטורים.

] ראיה נוספת לכך כי ה"שינוי האירגוני" הנטען לא תוכנן מלכתחילה לגרום לפגיעה במעמדה ובמהות תפקידה של התובעת, ניתן למצוא בגיליון הערכת המנהלים של התובעת מיום 13.4.2016, שמולא על ידי עו"ד מלכה ולפיו הוטלו עליה משימות לצוות העובדים שכפוף לה למהלך שנת 2016[footnoteRef:48].

לפיכך, נתייחס להלן להגדרת התופעה בספרות הרלוואנטית, בהצעת החוק וכן בפסיקות בתי הדין האיזוריים ובהמשך לכך נבחן האם המקרה שלפנינו מהוה היתעמרות בעבודה, המזכה בפצוי כספי, כנטען על ידי התובעת.

בהצעת חוק זו הוגדרה "היתנכלות" כ"פגיעה בכבוד העובד ובאנושיותו המתרחשת במהלך העבודה" ואילו "פגיעה" הוגדרה כ"פעולה הפוגעת בעובד אם באמצעות נהלי עבודה או שגרות עבודה הפוגעות באוטונומיה של העובד על גופו או בדרך אחרת לרבות איסור על ישיבה בעבודה, הלבנת פנים של העובד בפומבי, השפלה של העובד, פגיעה בשם הטוב של העובד, אלימות מילולית או פיזית כלפי העובד או שימוש לרעה בזכות משפטית בחוסר תום לב כלפי העובד".

בעיניין אליהו[footnoteRef:74], שם נקבע גם כן כי היתקיימה העסקה פוגענית, קבע בית-הדין כי היחסים החוזיים בין מעסיק לבין עובד מקנים לבית-הדין סמכות לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש לטובת מי שמעסיקו אינו מקפיד על כבודו כאדם וכעובד ואינו מקפיד על סביבת עבודה מכובדת ומכבדת.

...

משכך, ובהעדר ראשית ראיה להוכחת טענת אפליה, ומצאנו לדחות את טענות התובעת מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

סוף דבר נוכח כלל הטעמים המפורטים לעיל – התביעה מתקבלת בחלקה, כדלקמן: על העירייה לחדול לאלתר ממידורה של התובעת מפעילות אגף הייעוץ המשפטי בתחום התכנון והבניה.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה, סך של 150,000 ₪ (קרן) בגין העסקה פוגענית והתעמרות בעבודה.

מר רפי אטיאס התנהג כלפי התובע בדרכים בלתי הולמות, באופן שביזה את התובע, הכריח אותו לעבוד בעבודות פיזיות שגרמו לו לסבול מכאבי גב. מר רפי אטיאס צעק על התובע מול קופאיות שהיו כפופות לתובע, דבר שגרם לתובע להרגיש מושפל ומבוזה.

לסיכום, על מעסיק לפעול בהגינות, בסבירות ובתום לב על מנת למנוע היתעמרות בעובד, בין על ידי הממונה עליו ובין על ידי עמיתיו לעבודה, ובכלל זה למנוע היתעמרות קבוצתית בעבודה ולטפל בתלונתו ביעילות ובמהירות המתבקשת; אחרת יצטרך לשאת באחריות למחדלו, תוך תשלום פיצויים בגין ניזקי ההתעמרות".

מן הכלל אל הפרט – התובע טוען כי כשלושה-ארבעה חודשים טרם תום תקופת עבודתו, הוחלף מנהלו הישיר ולתפקיד מונה מר רפי אטיאס אשר התנהג כלפי התובע בדרכים בלתי הולמות, באופן שביזה את התובע לרבות בפני עובדים אחרים לרבות כאלה הכפופים לו. ההיתנכלות באה לידי ביטוי בהוראות/אירועים הבאים: מר אטיאס הכריח את התובע לעבוד בעבודות פיזיות שלא היו חלק מתפקידו, עבודות שגרמו לתובע לסבול מכאבי גב עזים ולהפסיד שעות עבודה; מר אטיאס צעק על התובע מול הקופאיות שהיו כפופות לתובע; התובע תיאם פגישת עבודה עם מר אטיאס, הגיע במיוחד לסניף בו שהה מר אטיאס באותה עת, המתין במשך כשעתיים תמימות עד שמר אטיאס יתפנה לשוחח עמו, אך הלה לא התפנה; התובע אולץ על ידי מר אטיאס לבצע עבודה של עובד כללי (בעת שהיה מחסור בסניף) ולבצע עבודות סבלות, הכנסת משטחי ירקות כבדים לסניף וסידור לחמים.

...

לא מצאנו כי יש בחריגה חד פעמית זו כדי ללמוד את מה שהנתבעת מבקשת ללמוד על קריטריונים ושיקול דעת במתן הבונוס.

התוצאה הינה כי התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: שעות נוספות בסך של 25,535 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.

סעד כספי – בגדריו התבקש בית הדין לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, בפצוי כספי בסך 350,000 ₪ בגין העילות הבאות: פגמים בהליך השימוע (קיום שימוע שלא כדין, זמונו לשימוע על-ידי גורם שאינו המעסיק, העדר שימוע כדין על-ידי הערייה שהיא מעסיקתו); פגיעה בשכר התובע מאז שובו מחופשת מחלה; הפסד הכנסות ו/או אובדן רווחים; פיצוי בגין השפלה, ביזוי ועגמת נפש.

בסעיף 41 לכתב התביעה נטען שבשל הפרת ההיתחייבות להעסיקו נגרמו לתובע הפסדים כספיים, אך לא נטען כי מדובר בהפסדים שנגרמו בשל מכירת העתון שהיה בבעלותו.

בכתב התביעה עתר התובע לקבלת פיצוי כספי בסכום כולל בסך 350,000 ₪ בהסתמך על העילות הבאות: קיום שימוע שלא כדין על ידי החברה ואי ביצוע שימוע על ידי הערייה, פגיעה בשכר מאז חזרה מחופשת מחלה; הפסד הכנסות ו/או אובדן רווחים, וכן בגין עגמת נפש, השפלה וביזוי.

...

אשר לסעיפים 8, 10 – 12, 14 – 16 ו- 18 – 20 - דין הבקשה להתקבל.

אשר לסעיף 24 לתצהיר התובע – דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.

לטענת התובע יש לחייב את הנתבעת לשלם לו בגין נסיבות סיום העסקתו ותקופת העסקתו: פצויי פיטורים ע"ס 68,035 ₪, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין סך של 50,000 ₪, דמי הודעה מוקדמת סך של 6,734 ₪, שכר עבודה לחודשים 9-10/19 15,037 ₪, פדיון חופשה שנתית בסך 8,726 ₪, דמי חגים בסך 8,392 ₪ וגמול בעד עבודה בשעות נוספות בסך של 33,246 ₪ מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע לא זכאי לפצויי פיטורים בנסיבות נטישתו את העבודה תוך כדי גרימת נזק לרכוש הנתבעת וללא מתן הודעה מוקדמת.

התובע ציין במכתב, כי הוא סולק מהעבודה באופן משפיל ולכן הוא מבקש לקבל מכתב פיטורים ולעשות לו גמר חשבון.

הנתבעת הביעה את עמדתה זו במכתבה מיום 23.10.19: "ככול שלא תודיע למעסיק על כוונתך לשוב לעבודה תוך פיצוי על הנזק שגרמת יחשב הדבר כהתפטרות מצדך על כל המשתמע מכך . החברה תעמוד על מלוא זכויותיה להפרע ממך בגין כל הנזקים שנגרמו לה על ידך" ולאחר מכן בעדותו של שמעון מנכ"ל הנתבעת אשרה חזר על גירסתו, כי הבהיר לתובע בכתב ובעלפה, באופן ברור, כי הוא גרם נזק למשאית ולטלפון ולכן עליו לתקן את המשאית ולהחזיר את המצב לקדמותו אם ברצונו לשוב לעבודה (עמ' 12 משורה 38 ובעמ' 14 משורה 32 לפרוטוקול).

"...אין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על-ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסוימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד "יראהו" הצד השני או כיצד "ייחשב" בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות.

בתצהיר מנכ"ל הנתבעת (בסעיף 13), נטען, כי עובד בשם עלא היה עד לקרות האירועים הנטענים בעבודה ביום 11.9.19 והוא זה שהרגיע את התובע בעת שהשתולל והוא זה שהרים את הטלפון שהוטח לרצפה על ידי התובע בחמת זעם.

...

טענת קיזוז של הנתבעת נדחית, לאור העובדה, שהנתבעת לא הביאה ולו בדל של ראיה להוכחת טענת הנזקים שגרם לה התובע.

לסיכום: אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים מטה בערכי ברוטו, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.